היום שבו אדלסון הקריב את נתניהו

ההתאבדות של ישראל היום בשבועות האחרונים סביב סיקור הבחירות בארה”ב, אולי הועילה במשהו למטרותיו של אדלסון אבל חיסלה אחד מהכלים החשובים במכונת התעמולה של נתניהו.

בשבועות האחרונים אפשר לומר שמערכת הבחירות בארה”ב העסיקה אותי הרבה יותר מאשר מערכת הבחירות בישראל. במובנים רבים, אני חושב, מה שקרה שם חשוב לא פחות ממה שקורה פה ובוודאי ישפיע מאד על מה שיקרה אצלנו בארבע השנים הבאות, ובתור התחלה ב-22 לינואר.

מצד אחד, כמו רוב העולם הידוע,  ממש קיוויתי שאובמה ינצח את רומני ולכן נשמרתי לנפשי, ובדקתי את עצמי כל הזמן שאני לא מבלבל ניתוח רציונלי במשאלת לב. מצד שני, כל מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי בלוג הבחירות המצוין של ה-New-York Times או אחרי המפה האינטראקטיבית של ה-Huffington Post, או הניתוחים הסטטיסטיים של מדעני קורנל או אחד מאלף מקורות אחרים, ידע שהתסריט הסביר ביותר הוא שאובמה ינצח ברוב גדול.

מנותקים מהמציאות, מחוברים לפרופגנדה

הפער בין הדיווח בעולם (כלומר, בכלי תקשורת שאינם מזוהים עם הרפובליקנים) לבין הדיווח בישראל, היה מדהים. ממה שדווח כאן אפשר היה להתרשם שרומני הולך לקחת בגדול. לא רק בביביתון אלא בכמעט כל כלי התקשורת, הדיווח נראה הזוי ומנותק במקרה הטוב ומוטה ומשוחד ומזלזל בקורא במקרה הרע.

ובכל זאת, מה שהלך בישראל היום היה “בית זונות” אמיתי. אורן פרסיקו תאר זאת בכשרון רב במאמר בעין השביעית, לכן אתמצת ואומר שנראה שהכותבים והעורכים בישראל היום הבינו היטב את “רוח המפקד”, וטרחו לנסות לשכנע את הקוראים א) שרומני באמת טוב לישראל יותר מאובמה ב) שלרומני יש סיכוי מצוין לנצח.

אחד השיאים של מלאכת השקר הזו היה במאמרו של אדלסון כמה ימים לפני הבחירות. הוא פורסם בעיתון עם גילוי נאות, כי הכותב ורעייתו הם בעלי מניות בעיתון. נשמטו מהגילוי הנאות עוד כמה פרטים, כגון: שאדלסון דחף את רומני במרץ, תרם לו סכומי עתק, וכי בנוסף השקיע גם בארבעה מועמדים רפובליקניים נוספים – שכולם בלי יוצא מן הכלל הפסידו בסופו של דבר, כך שאולי אדלסון הוא לא מגדולי האסטרטגים הפוליטיים.

המועמד השישי

אם גם המועמד  השישי של אייל מכונות המזל אדלסון יפסיד – ואני בהחלט מאמין שזה תסריט אפשרי וסביר – זה יהיה, בין השאר, הודות לאדלסון ולישראל היום.

נדמה לי שכבר קודם רבים מהליכודניקים בזו בלבם לישראל היום ולאופן בו הוא מזלזל באינטליגנציה שלהם (אפשר להיות טועה גם בלי להיות טיפש). אמנם גם ידיעות אחרונות ומעריב ירדו לזנות, אבל ישראל היום באמת העניק משמעות חדשה למילה “זול”. ואגב, אני אומר זאת לא בקלות ראש אלא בצער, כי אני מכיר כמה אנשים טובים שעבדו או עובדים בשביל העיתון הזה (אבל לא בכתיבה לעמודי החדשות).

האופן שבו ישראל היום צייר את המציאות בארה”ב היה כה מנותק מהמציאות, שמי שמבסס את ידיעותיו על העולם על הפמפלט הזה בוודאי הופתע מאד עם פרסום תוצאות הבחירות. אם היה לישראל היום משהו כמו “קוראים נאמנים” אני מנחש שרבים מהם חשו נבגדים כשגילו שבמשך כמה שבועות הם קראו ידיעות שאמינותן דומה לסקרים של  גיאוקרטוגרפיה.

התנהלות כזו מצד עיתון שב-80 הימים הבאים אמור לתמוך בביבי במערכת הבחירות בישראל, אולי (בספק) הועילה משהו לרומני אבל היא בוודאי לא הועילה לנתניהו. מי יאמין עכשיו כשישראל היום יטען שהוא, המועמד השישי של אדלסון, הולך לנצח?

לשלם את מחיר הבגידה

י’ הייתה הראשונה להעלות את התזה שמאוחר יותר הקדיש לה מתי גולן אחד מטוריו בגלובס: שהסכסוך בין נתניהו לאובמה לא היה קשור לגרעין האיראני אלא לרצונו של אדלסון להחליש את אובמה ולהציג אותו כעוין לישראל. שאדלסון מעולם לא התעניין בפוליטיקה הישראלית, אלא השתמש בישראל היום, ביבי ודעת הקהל המקומית, ככלי משחק – מלכתחילה, מה שעניין אותו היא האפשרות להשפיע בארה”ב.

לפי התזה הזו – שהיא בעצם האשמה חמורה, שכדאי להזכיר שהיא היפותטית – ביבי הקריב את האינטרס הלאומי הישראלי למען פטרונו ולמען נשיא נוח יותר, לא לישראל אלא לו עצמו. ואם זה נשמע לכם כמו תיאוריית קונספירציה אז אולי אתם נאיביים ואולי אני ציני, אבל בעיניי התיאוריה הזו מספקת הסבר מצוין לסדרת המהלכים המטופשת של ביבי מול אובמה והממשל האמריקני. הם עוד יגישו לו את החשבון, והוא יהיה הכי אישי שאפשר.

ביבי הוא “גאמבלר”, שבמקום לקטוע הפסדים לוקח הימורים מסוכנים ולא מהסס להמר על מה שלא שייך לו. גם האיחוד המגונה בין הליכוד לישראל ביתנו – אותו הסיפור. עוד דוגמא למהלך של ביבי שבו הקריב את האינטרסים של הכלל (הליכוד) למעט הפרט (ביבי). לביבי, כמו לפטרונו, אין בעיה להקריב חיילים כדי לנצח בקרב – ובדיעבד נראה שכנראה הוא היה עצמוח החייל שהוקרב בשביל לנצח בקרב של אדלסון.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה