כלבים לימנים, חתולים לשמאלניות

תל-אביבית שמאלנית עם חתול – האם זו גירסה מקומית של המיתוס האמריקני על הרווקה עם החתול? או שאולי יש בזה קצת יותר מזה? האם יש קשר בין מין ודעות פוליטיות לבחירה בחיות מחמד? • פוסט חתולים עם אמירה אקטואלית.

אפתח את הפוסט הזה בכמה ציטוטים בנושא ההבדלים בין כלבים לחתולים, שקוששתי מרחבי הרשת. ההדגשות הן שלי:

  • “החתול נחשבת לחייה יותר כפוית טובה מבחינת נאמנות. רוב החתולים יבואו אליכם מתי שיתאים להם, יחזרו הביתה מתי שנוח להם ויכולים ביותר קלות (מאשר כלבים) לשלוף ציפורניים ולהשתמש בהן אם הם ירגישו מאוימים…” (ד”ר אושמירסקי, וטרינר מבאר שבע, “מה עדיף לאמץ חתול או כלב?“).
  • “חתולים. הם יותר חמודים ופחות צבועים. הם חארות לכולם בניגוד לכלבים שנחמדים לבעלים שלהם ורוצים לרצוח את מי שהוא לא הבעלים שלהם”. (TheStoryTeller, מנהל בפורום BGU, אוניברסיטת באר-שבע).
  • “ישנם קווי שוני גם באופיים של חיות אלו, בהכללה, כמובן – כלבים יותר ידידותיים ונאמנים, ואילו חתולים יכולים להיות קצת סנובים. כלבים חייבים לצאת החוצה, ורצוי מספר פעמים ביום. הם גם מלוכלכים יותר, בדרך כלל. (חנן בראון, “איך לקנות כלב או חתול“, yad2).
  • “יש עניין של אופי. הכלב צריך בעלים תקיף, שיחנך אותו ויאלף אותו“. (רדרל במאמרי הקהילה בפורום חיות באינטרנט של נענע).

הויכוח בין חתולאים ומגדלי כלבים בשאלה איזו חיה עדיפה, עתיק כנראה כימי הסכסוך בין הכלבים לחתולים – סכסוך שנוצר כשהנ”ל בויתו לראשונה והחלו לחלוק שטח מחיה מצומצם. במסגרת הויכוח הזה, שני הצדדים מנסים לעמוד יחד (לרוב תוך השמצות הדדיות) על מהותה של כל אחד משתי חיות המחמד החביבות על האדם.

לפעמים, הדיון עובר מעיסוק בתכונות הייחודיות לחתול או לכלב, לתכונות המיוחדות לבני-האדם שחולקים איתם את חייהם. לא הצלחתי למצוא סטטיסטיקה מסודרת שתצביע על הקשר בין העדפה בתחום חיות המחמד לבין תכונות אופי או השקפות, או אפילו מין.

מצד שני, קל לזהות שבתרבות שאנחנו חלק ממנה – נרצה או לא – חתול נתפס כחיה “נשית” וגברים אמיתיים מחזיקים רק כלבים גדולים. החריגים, בדרך-כלל משמשים כדי להגחיך. למשל: דמות המיצי-מיצי-מיצי המכמירה של דן מרידור בגירסת החרצופים, שסימנה את חיסולו הפוליטי. דוגמא נוספת: בסרט “הרומן שלי עם אנני”, אומרת דיאן קיטון לוודי אלן שהשצ’יוואוה שלה הוא מין הסתם תחליף פין. “במקרה כזה”, עונה לה אלן ברצינות, “לא עדיף היה להשתמש בדני ענק?”.

“אנני” היא כמובן גירסה מעט מוקצנת של נושא הרווקה הנוירוטית בעיר הגדולה, וכך גם דמות הצעירה התל-אביבית השמאלנית שגרה בשכירות עם חתול. מצד אחד, אני יודע (מהיכרות אישית) שישנה בתל-אביב תופעה של נשים שהן חתולאיות ושמאלניות (אגב, לדעתי תופעה אורבנית בינלאומית). מצד שני, הן באות במגוון הרבה יותר גדול ממה שחושבים גברים עם כלב שגרים בפריפריה – אם להמשיך את הסטריאוטיפ.

ומה מקור התופעה?

כדי להבין אותה, אני נצמד לדימוי קצת פחות וולגרי של אותה תל-אביבית אופיינית מדומינת. הדמות שאני רואה, היא של יצור רגיש ונבון, עצמאי ובעל דעה משלו, שאוהב את החיים ולא מבזבז זמן על עכבות או מוסכמות.

לא יודע מה אתכם – לי לגמרי ברור איך זה מסתדר עם שמאלנות ואהבת חתולים. כלבים, כחיות להקה אותוריטריות, אמנם מכשכשים בזנב ברגע שהם רואים אותך, אבל בקשר המאתגר עם חתול יש הרבה סיפוק. דווקא בגלל שהוא יצור עצמאי שלא באמת תלוי לך ושלא יפול לזרועותיך רק כדי שתזרוק לו עצם.

כמו שיודע כל חתולאי, חתול הוא יצור שגורם לך לעשות הכל כדי שתגרום לו להרגיש הכי חשוב בעולם. אם תכבד אותו, תאכיל אותו היטב ותדאג שיהיה לו נוח, הוא יגרגר ללא הפסקה ואף יתהפך על הגב מדי פעם. אם תתרשל, או תנהג בו לא נכון, או  תגרום לו לרגע להרגיש שהוא לא עושה לך טובה כשהוא נותן לך לפנק אותו,  הוא עלול להיפגע, לשלוף ציפורניים ולהפוך קטנוני ונקמני. וכלבים? הם סתם לא מבינים מה קורה.

לסיום, קבלו סרטון מאלף על ההבדל בין כלבים לחתולים:

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

השאר תגובה