נוחתים בברלין

אני מניח שאני לא צריך להסביר לכם למה הרעיון של נסיעה לגרמניה היה קשה לי. אני מניח שחלקכם מרגישים לגבי גרמניה בכלל וברלין בפרט דברים דומים מאד למה שאני הרגשתי פעם. אני מניח שאלו מכם שהיו בברלין וחזרו לספר, שמעו הרבה הסתייגויות מהאנשים כאן, לפני ובדיעבד.

אבל מרגע שאתה נוחת בברלין, התחושה הולכת ומשתנה. החששות, אם ישנם, הולכים ונעלמים. במקומם מתפשטת בך התרוממות רוח שמתחלפת בשלווה ומתערבבת בה.

ברלין של האלף השלישי היא לא ברלין של הרייך השלישי. זה לא משכנו של הרשע אלא עיר מכניסת אורחים. עיר שאינך יכול באמת לחוש בה זר, כי יש בה יותר זרים מכפי שאפשר לספור. עיר שהסמל שלה הוא דובון, שצבועה בפרחים ובגרפיטי, שמדיפה ריחות של פיצה, שווארמה, פלאפל ונקניקיות חמות. השנה, "שנת אינשטיין", היא גם מקושטת בפוסטרים ודוכנים שמתנוססים עליהם ציטוטים של יהודי חכם.

המלון שלנו, ליד כיכר ורחוב בעלי שמות זהים, נקרא על שמו של יהודי אחר שידע לנסח את דבריו בחן: היינריך היינה. המשורר שהנאצים הצליחו לשרוף את ספריו אך לא את שיריו (ונאלצו לבדות סיפור לפיו הוא גנב אותם ממשורר ארי). ההיסטוריה בת 750 השנים שהולידה את שני אלה, ורבים אחרים, ניצחה את האיש הרשע הקטן עם השפם.

בית הבונדסטג בברלין

כתובת ענק על אחד מבנייני הבונדסטאג: "Der staat ist fur die menschen und nicht die menschen fur den staat". המדינה היא למען האנשים, לא האנשים למען המדינה.

מהו בעצם הסוד של ברלין? אני יכול לספר לכם על הסיבות שלי אך הן בוודאי לא זהות לסיבות של אנשים אחרים. ברלין של היום מוגדרת לעיתים קרובות כ"בירת התיירות של אירופה", וזה בגלל סיבות שונות של אנשים שונים. אם להדגים מקצוות שונים של הסקאלה – בלילה זו העיר עם המסיבות הכי שוות והמועדונים הכי מדהימים; ביום זוהי העיר הכי שלווה בגבולות הציוויליזציה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.