הדיווחים על שרון במבחן האתיקה

עניין אחד שלא עלה במסגרת הדיון במצבו הרפואי של שרון, הוא הבעיה האתית בדיווחים העיתונאיים שקשורים בו.

הבעיה נמצאת בשני מקומות. ראשית, מבחינת האתיקה העיתונאית – "זכות הציבור לדעת" קיימת כל עוד קיים עניין ציבורי. אבל אותו "עניין ציבורי" הוא לא מושג שמתייחס – כפי שאפשר אולי לחשוב בטעות – לכל מה שמעניין את הציבור.

העניין הציבורי הוא בעצם האינטרס הציבורי (ע"ע כפל המשמעות של המילה האנגלית "Interest"), כלומר – לציבור יש זכות לקבל מידע שיש לו נגיעה לחייו, שמשפיע על החלטותיו, שיכול להועיל או להזיק לו. מבחינה זו, אורך קטע המעי הגס של אריאל שרון שהוסר בניתוח, הוא פריט טריוויה חסר משמעות במקרה הטוב. הדיווח עליו הוא פורנוגרפיה לשמה. זו גם פגיעה בכבוד החולה ובזכותו לפרטיות.

לציבור יש זכות לדעת על מצבו של שרון, משום של"שרון", הדמות, יש חשיבות ציבורית. לגורלו של האיש יש רלוונטיות לסוגיות רבות, בראש ובראשונה בהקשר הטריוויאלי של עצם הסיכוי שישוב לעמוד בראש ממשלת ישראל. זו, אגב, גם הדוגמא הטובה ביותר למעילה של התקשורת באמון הציבור: אף דיווח לא אמר את הדברים כפי שהם, והסביר מדוע אין סיכוי ששרון ישוב להיות ראש ממשלה. חלק מהפרשנים והפובליציסטים אמרו את זה בעדינות או בעקיפין.

מכל מקום, לציבור מגיע לקבל את המידע הרלוונטי, שעיקרו: ראש הממשלה שרון איננו בהכרה, לא מתפקד, לא ידוע אם ומתי ישתנה מצבו, והסטטיסטיקה הרפואית מצביעה שאין למעשה סיכוי שישוב לתפקד. לכן, לא זו בלבד שלא ישוב להיות ראש ממשלה, אלא גם לא יהיה לו חלק אחר בחיים הציבוריים.

ומכיוון שכך, ולמרות הנורמה של הסרת החיסיון הרפואי מראשי ממשלה (בארה"ב זה מעוגן בחוק, בישראל לא), אין שום הצדקה לדיווח המפורט שמקבל מצבו הרפואי של שרון. מרגע שאיבד את הכרתו לפני חמישה שבועות וחצי, הפסיק שרון להיות אישיות ציבורית. נדרשת ההפרדה בין הדמות המכונה "שרון", שיש לה עדיין תפקיד בתודעה הציבורית, לבין אותו אדם ששוכב מחוסר הכרה בבית החולים הדסה.

כאן בדיוק חסרה גם ההבחנה האתית מצד הרופאים. שרון הציבורי, ראש הממשלה והפוליטיקאי, הסכים אמנם להסרת החיסיון הרפואי שלו כדי להתאים את עצמו לנורמה הציבורית. הוא עשה זאת מתוך הכרה מלאה, בהיותו בתפקיד ציבורי שאולי מצדיק נורמה כזו.

בהקשר זה, השבץ השני של שרון שונה מהראשון. במקרה הראשון, לוויתור של שרון על החיסיון היה תוקף, מכיוון שעדיין היה ראש ממשלה מכהן, ואמור היה לחזור לתפקוד. במהלך הזמן שבו לא תפקד – בין אם היה בהכרה או לא – הוא היה אישיות ציבורית.

אבל כאמור, זה כבר לא המצב, ולכן הנסיבות בהן ויתר על החיסיון כבר לא תקפות. לשרון אין יומרה לחזור לראשות הממשלה – אין לו יומרות בכלל, משום שבשביל יומרות צריך הכרה. הוא לא מכהן כרגע בתפקיד ציבורי, והטיפול בו – לרבות הכבוד לפרטיותו – לא צריך להיות שונה מאשר הטיפול בכל חולה.

לכן, רופאי בית-החולים הדסה, ופרופ' מור יוסף בראשם, חוטאים לדעתי מבחינה אתית. אין שום הצדקה רציונלית למה שנעשה, במיוחד כשניכר שהדיווח לתקשורת כלל לא משרת את המטרה המקורית שלו. לא ברור אם זה נעשה בלחץ של עסקנים ומקורבים, או כתגובה לאורה המסנוור של תאורת העיתונות, אבל ברור שזה פסול.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.