למה להציל את החתול

אתם מכירים את הפסיכים האלה שהבית שלהם מלא חתולים (יש גם כאלה עם חתולים, כלבים ותוכים)? אתם יודעים, אלה שכל חיה שהם מוצאים ברחוב מגיעה אליהם הביתה?

תמיד חשבתי – האמת היא שאני עדיין קצת רואה את זה ככה – שמדובר באנשים עם בעיה. כמו אלה שאוספים דברים ואחרי שהם מתפגרים צריך משאית זבל מיוחדת בשביל לפנות את תכולת הדירה שלהם, רק עם חיות.

זה נוח מאד לחשוב ככה, בעיקר אם לך עצמך אין בעלי חיים. אפילו כשיש לך חתול או שניים, זה עדיין קל לראות את עצמך כאדם שפוי יותר מכל המוזרים האלה. אני מודה שעבורי זה נעשה קצת יותר קשה כשקמתי בוקר אחד וגיליתי שיש לי בבית שישה (!) חתולים. ארבעה מהם פולשים, אמנם, אבל פולשים קטנים ופרוותיים, מלאי אהבה, שמתבוננים בי במבטים שאומרים "אתה לא תזרוק אותי לרחוב, נכון?". לינק לתמונות יהיה בהמשך הפוסט כדי שלא תברחו.

בעודי מנסה לעכל את המחשבה המצמיתה על כך שנעשיתי אחד מ"המוזרים", שמעתי קול יללה קורע לב מחצר הבית הסמוך. הלכתי לשם ומצאתי את היצור הזה

הוא היה רעב, מלוכלך ומבוהל. חתול בן 3 שבועות בערך. אני חושב שגם אם הייתי שונא חתולים לא יכולתי לעמוד בזה – חתול נטוש, כנראה הלך לאיבוד או שאמא שלו נדרסה תוך כדי ניסיון להביא לו אוכל.

במצב כזה ובגיל הזה, חתלתול בדרך-כלל יבכה עד שימות. לפעמים הם גם מתחבאים במקום שאי אפשר להגיע אליו, ואז הם גוססים תוך כדי שהם ממשיכים לגנוח – אולי אמא תשמע ותבוא. זה צליל שאחרי ששמעת אותו פעם אחת הוא לא יעזוב אותך יותר בחיים. הפעם, הצלחנו להגיע אליו יום קודם.

זה קרה לפני שלושה ימים, ובזמן הזה החברה שלי ואני הבאנו לו הרבה אוכל, ליטפנו אותו, יבשנו אותו בכל פעם שנרטב. הוא יודע לנקות את עצמו ואחרי שפעם אחת הוא נתפס לא מוכן כשירד גשם – הגשם הראשון בחייו – הוא למד להתחבא. עדיין, זה חתול קטן מדי בשביל להיות לבד.

זה חתלתול זעיר. תינוק. יהיה קשה לו לשרוד את החורף לבד, וששת חתוליי עדים – כאן כבר אין לו מקום. סידרנו לו מחבוא משופצר, מרופד וחמים. באים לבקר אותו פעמיים ביום לפחות.

הוא כבר נראה קצת יותר טוב, אבל זה לא פתרון. הוא צריך בית. הוא זקוק לאהבה. קשה להבין איך יצור שראשו לא גדול בהרבה משזיף, יכול להיות רעב כל-כך לאהבה ולהיות אסיר תודה כל כך כשהוא מקבל אותה. 

בכל פעם אני מסתכל לו בעיניים. הוא מיישיר אליי מבט ומגרגר ונועץ את ראשו בכפי בתנוחה מתפנקת. ואני חושב על זה, שחתולים הם אולי יצורים לא כל-כך חכמים,

שמבחינת אינטליגנציה אולי אנחנו נמצאים קצת גבוה מהם בסולם האבולוציוני. אבל במה שקשור לרגש הם לא נופלים מאתנו בכלום. וכן, יכול להיות שאני אדם מיושב בדעתו שיום אחד פשוט התחלק על השכל. אבל יכול להיות שהתובנה הזו – על כך שהיצורים הקטנים האלה שלעיתים קרובות הם מוזנחים ומסכנים כל-כך הם כה אנושיים – היא פשוט דבר שקשה כל-כך לשאת אותו שכולנו מעדיפים להדחיק.

אז מה, אולי מישהו רוצה לאמץ את המתוק הזה?

(הפרוותיים בפוסט הראשון והרביעי בעמוד הזה)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.