מותה של מפלגת העבודה

1
סקר שנערך אתמול בין חברי "עבודה שחורה" העלה תוצאות שונות מאלו של מכוני הסקרים שמנסים לנבות את תוצאות פריימריז 2007 במפלגת העבודה. אפשר להסיק ממנו כל מיני מסקנות. המסקנה שלי – בעצם חיזוק נוסף למסקנה שכבר הייתה קודם – הוא שמפלגת העבודה מתה. זהו. גורנישט.

2
למי שמתעצל ללחוץ על הלינק אני מסכם את עיקרי הממצאים והמסקנות של הסקר האמור:

א. לו היו מתקיימות הבחירות לראשות מפלגת העבודה בין חברי ע"ש היו התוצאות כדלקמן –
עמי אילון: 4 (20%)
עמיר פרץ: 4 (20%)
אופיר פינס: 3 (15%)
אהוד ברק: 2 (10%)
דני יתום: 0
לא יצביעו: 7 (35%)

ב. למי שלא יודע: בבחירות 2006 הצביעו כל חברי ע"ש למפלגת העבודה. בפריימריז 2007, 35% מהם אומרים שאף אחד מהמועמדים אינו ראוי.

ג. קבוצת "עבודה שחורה" מונה כיום 20 חברים, וקשה להניח שהיא מהווה מדגם מייצג של המצביעים, אך לדעתי התוצאה הזו מצביעה על מגמה.

3
כמעט וודאי שמתפקדי העבודה לא הצביעו כמונו. הגיוני גם שחברי עבודה שחורה אינם מדגם מייצג של מצביעי העבודה. אך ייתכן בהחלט שחברי ע"ש מייצגים היום את קשת הדעות בין "המצביעים החדשים" של מפלגת העבודה בבחירות 2006. סה"כ 11-12 מנדטים שהגיעו בגלל העניין החברתי והמצע החברתי. 

ניכר שישנו פער גדול בין האנשים האלה לבין חלק גדול מחברי המפלגה, שפשוט חיים בבועה. מחוץ לבועה הזו, מפלגת עבודה חדלה להיות אלטרנטיבה שלטונית.

4
דעתי היא שאהוד ברק הוא לא מי שישנה את המצב הזה – אם כבר, אז לרעה. כפי שהסברתי בטקסט הזה, אני חושב שמפלגת העבודה היא בזבוז זמן, עם או בלי אהוד ברק, עמי אילון, אופיר פינס או אפילו עמיר פרץ בראשה.

בזמנו אמר פינס שהאתגר של מפלגת העבודה הוא לייצר אג'נדה. אפילו הוא, שהבין שמשהו יסודי מאד לא בסדר, לא הבין מה שכולנו מבינים: הבעיה היא לא היעדר אג'נדה אלא בגידה באג'נדה. ואני מדבר על האג'נדה החברתית כמובן.

5
ועוד קריאה מומלצת מאד: המכתב החריף של איתי אשר לאהוד ברק. "את מי אנחנו רוצים בראשנו במלחמה הבאה?" הוא שואל. "מעניין יותר את מי אנחנו רוצים בראשנו כדי למנוע את המלחמה הבאה. לא אותך, תודה".

6
אהוד ברק כמו אופיר פינס, לא מציע תקווה. הוא מציע חשיבה לקויה. הבנה מנותקת של המציאות מתוך הבועה בה חיים כל/רוב המועמדים והח"כים של המפלגה הגוססת הזו.

בכלל, שימו לב לקבוצת המתמודדים הזו: אהוד השתקן, עמי הפטפטן, פינס הרחפן ופרץ עם הכוונות הטובות והתקשורת העוינת. את מי שכחנו? אה, כן, את דני יתום – זו הבעיה שלו. מתקשים לזכור שהוא קיים. אולי בגלל היעדר כריזמה ואולי בגלל היעדר תוכן, אני לא יודע.

7
אתם לא באמת חושבים שאפשר להשוות את האנשים האלה לבן-גוריון, חיים ויצמן, יגאל אלון, פנחס ספיר, אבא אבן, גולדה מאיר או יצחק רבין נכון?

8
או שהם מטומטמים או שהם חושבים שאנחנו מטומטמים. לפני הבחירות הם אמרו בדיוק מה שיעשו. אחרי הבחירות עשו להפך. את הייתם מצביעים שוב? גם אני לא.

אבל לא בגלל זה מפלגת העבודה מתה.

היא מתה בגלל שאין בה ערכים יותר, רק עסקנות פוליטית. שזו בדיוק הסיבה מדוע יש בה ריכוז כזה של אנשים קטנים.

9
"מפלגת העבודה היא בדיוק כמו קדימה".
את המשפט הזה שמעתי כבר מכמה אנשים. זוגתי הגאונה הוסיפה: "רק שקדימה לא הסתירה את היותה חסרת אידיאולוגיה. במפלגת העבודה העמידו פנים שיש להם כזו – אז במובן מסויים הם אפילו יותר גרועים".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.