הישראלי המכוער?

בפוסט הקודם שלי טענתי שקשה לקיים היום באינטרנט דיון אמיתי, משום שהרעש שיוצר המיעוט עולה על השקט של הרוב הדומם. אני רוצה לחדד את הנקודה.
הסטריאוטיפ של הגולש הישראלי העכשווי דומה מאד לסטריאוטיפ של "הישראלי המכוער". זה שמרעיש ומתחצף, דוחף בתור, משאיר אחריו לכלוך בכל מקום שהוא נמצא, גונב ברזים ומגבות, וגורם לזה שבכל מיני מקומות בעולם שונאים ישראלים. אותו ישראלי מכוער – לפחות כך זה נראה – הוא גם זה שצועק "מוות לערבים" במשחק כדורגל, וגם זה שמככב כ"טרול" בכל מיני פורומים.
כמובן שזו פיקציה. אין ישראלי מכוער, וספק אם הישראלים מכוערים במיוחד בהשוואה לעמים ואומות אחרים. אנחנו אולי מבטאים את הכיעור שיש בנו באופן חינני ומובהק שמאפשר לזהות שמדובר בנו, אבל אפשר לנחש שלכל עם ומדינה יש את הכיעור המיוחד שלה, או את המכוערים המיוחדים שלה.
דווקא באינטרנט, קל לראות כיצד התופעות שאנחנו מגדירים כ"כיעור" הן בעצם כאלו שבהן מיעוט קטן משחיר את פני כולנו. קל לראות שרוב קהל הגולשים בישראל הוא פסיבי – לא משתתף בדיונים, לא מגיב, לא מביע את דעתו. כמיליון בתי אב בישראל מחוברים לאינטרנט, ומאחוריהם מסתתרים לפחות שני מיליון גולשים. מתוכם, רק עשרות אלפים מביעים את דעתם באינטרנט – בצורה יותר או פחות נעימה.
חמש מאות  תגובות מתלהמות על ידיעה בנושא פוליטי, יכולות לשכנע שכל מי שקרא את הידיעה הוא גולש חמום מוח וגס רוח. מעשית, ספק אם התגובות הללו מייצגות יותר מאחוז אחד מהאנשים שקראו את הידיעה. כאשר גולש או שניים הורסים דיון בפורום, שבו השתתפו עשרה או עשרים גולשים אקטיביים, ועוד עשרות או מאות גולשים פאסיביים (שרק קראו את ההודעות ולא כתבו בעצמם), זהו שוב – מיעוט שבמיעוט שפוגע בתרבות הדיון.
אני לא חושב שהפתרון הוא להשתיק את מי שמביע דעה שאנחנו לא אוהבים, או מביע אותה בצורה שאנחנו לא אוהבים. אני חושב שהרוב הדומם צריך להתחיל להשמיע את קולו ולומר את דעתו. הבעיה היא לא אצל אלו שמדברים אלא אצל אלו ששותקים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.