שקר הסטטיסטיקה: הגידול בפריון העבודה

בידיעה שמתפרסמת היום ב-ynet, מדווח על מימצאי הלמ"ס אודות הגידול בפעילות המשק בשנת 2004. יש הרבה דברים שאפשר להגיד על הנתונים האלה ועל משמעותם. למשל, על כך שגידול בתוצר ובצריכה לנפש לא מלמד דבר על מצבנו האמיתי. השאלה היא לא רק כמה אנחנו צורכים וכמה אנחנו מייצרים בסה"כ, אלא מי מוציא את הכסף ולמי הכסף הולך. הביקורת העיקרית בהקשר הזה – שאני לא בטוח אם היא נכונה במלואה אבל היא בטח נכונה בחלקה – היא שהיחידים שמצבם השתפר באמת הם העשירים. הם באמת מרוויחים הרבה יותר ומוציאים הרבה יותר, ובכך משפיעים על הסטטיסטיקה, אבל שאר הישראלים רק הולכים מדחי אל דחי.
אני לא כלכלן, ומכיוון שנראה לי שגם לחלק מהכלכלנים אין שביב מושג לגבי מה שבאמת קורה במשק הישראלי, אז לי בוודאי אין יומרות. בכל אופן, את תשומת לבי לכד נתון קטן אך חשוב שהופיע בידיעה: פריון העבודה, בחישוב לפי התוצר הנקי לשעת עבודה במגזר העסקי, עלה השנה ב-4.5 אחוז.
ושוב, בלי להיות כלכלן גדול, אני יכול לקבוע כמעט בוודאות שמדובר בשטות גמורה. פשוט כי בתוך עמי אני חי, ואני יודע שישנה מגמה חזקה של מעסיקים שכופים על עובדיהם לעבוד שעות נוספות בלי לשלם עליהן כסף.
השיטה פשוטה: מחתימים אותם על חוזה עבודה שבו הם מצהירים שלא יעשו שעות נוספות בלי לקבל אישור בכתב מהבוס הישיר. מכאן והלאה, עובד שחושש למקומו או משתדל להצטיין, ימשיך לעבוד שעות נוספות על חשבונו. הוא לא יבקש תשלום על שעות נוספות מחשש שיראו בו עובד לא יעיל.
השיטה הזו, כמו גם שיטת המשכורת הגלובלית (שמחשבת מספר קבוע של שעות נוספות כחלק מהמשרה המוגדרת מראש), לעיתים קרובות גורמות לשיבוש קשה של הנתונים על שעות העבודה אותם אוסף הלמ"ס. מניסיון אישי, ומנסיונם של המון אנשים שאני מכיר, אני יכול לומר שבמהלך השנים האחרונות אנשים שהשתכרו משכורת גלובלית מצאו את עצמם עובדים יותר ויותר בשביל אותה משכורת.
כלומר, למרות שאין לנו נתונים בדוקים בנושא, אנחנו יכולים לצפות במציאות בשטח ולהניח שהגידול בתפוקת העובדים לא נוצר כתוצאה מגידול אמיתי בפריון, אלא פשוט כתוצאה מגידול בתשומות, בשעות העבודה.
חשוב לי גם להוסיף הסתייגות, ולומר שכמה אנשים שאני מכיר עובדים היום קצת פחות קשה מאשר בשנים האחרונות, פשוט כי הם תקועים באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד, ואחרי שנים של עבודה סיזיפית הם צברו ניסיון ויכולת. אבל במקרים רבים הם גם נשחקים, ובכל אופן ברור שהמצב שבו הם תקועים באותו מקום במשך הרבה זמן אומר שהם לא מביאים לידי ביטוי את היכולות המקצועיות שלהם.
מעשית, זה אומר שפריון העבודה יכול היה לגדול בהרבה, לו המוביליות של עובדים הייתה גדלה, אבל בשביל שזה יקרה צריך להיות ביקוש גדול יותר לעובדים. או כתוצאה מצמיחה אמיתית וממושכת במשק, או – ובזה אני חוזר לרעיון שכבר הבאתי פה – כתוצאה מגידול מלאכותי בהיצע של עבודה, שאפשר להשיג אותו בשיטה הישנה והטובה: עבודות יזומות.
עבודות יזומות לא צריכות להיות קשורות לחטיבת עצים וסלילת כבישים, אלא יכולה להיעשות כיזמות בחסות המדינה. אפשר להקים בתבונה חברות בתקצוב ממשלתי, במטרה להפריט אותן בעתיד. בינתיים, יווצרו מקומות עבודה חדשים, תגדל התנועה של עובדים במשק, ויווצר גידול אמיתי בפריון העבודה ובתוצר הלאומי.
וכאמור, מכיוון שאני כלכלן חובב לגמרי, אתם מוזמנים לקטול את התיאוריה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • וורדפרס ‹שגיאה

    באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

    מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.