ארכיון קטגוריה: יצירה

תחת משקל המילים

יש מילים קשות, ויש רכות, כך שלשפה ישנו ללא ספק – וקודם כל – מרקם.אבל ישנה גם שפה קלה, והקלות שלה, אני חושב, קשורה לא למידת המאמץ אלא למשקל שלו. בכלל, לשפה יש משקל – בשורות שירים, בחימשור, וגם ב"מילים מדודות"; הרי לא סביר שזה האורך – וודאי לא הטמפרטורה. למילים, לכן, ישנו משקל.ואם יש […]

השראה

לא כוחן של המילים, גם לא יפעתן. זה הצליל שמנגן מהן. זה הצליל המתוק של נעימת המילים באוזניי, על שפתיי, שגורם לי לרצות לומר אותן.כשהייתי ילד, אצבעותיי גיששו אל המיתרים. רציתי לפרוט כדאי להאזין למוזיקה שבאה ממני, אבל שמעתי בה צליל מהוסס של תיבת תהודה שלא התיישנה די צורכה.רק להקשיב.רק אחרי שלמדת לברור צלילים – […]

כל מה שאפשר לכתוב בעשר דקות על הכתיבה האמיתית

מישהי שאני מאד מאד אוהב, אמרה לי מתישהו לפתוח כל בוקר בלפחות עשר דקות של כתיבה אסוציאטיבית נמרצת (או שאולי היא אמרה להתחיל כל בוקר בכתיבה של שני עמודי טקסט, שזה בערך מה שיוצא לי מעשר דקות של כתיבה אסוציאטיבית נמרצת? בכל אופן, מדובר בעשר דקות). זה, אגב, מה שאני עושה עכשיו, מחוסר זמן ומעייפות. זה […]

שקר שני הממדים

מדי פעם היא פורשת כנפיים ועפה. המילים רק מסמנות את צל מעופה על הנייר. ובערפילי שוליה האפורים היא נדמית גדלה וקטנה, מטשטשת או מתגברת. שקר שני הממדים של המילה הכתובה. המביט מהצד, עלול לשאול איזה מין עוף מוזר הוא זה שמציג את יפי נוצותיו לשמיים. ואני אומר – לו רק ידעתי להגביה עוף מספיק כדי […]

שלושה גברים שמחים

התמונה לא משקרת: מה שאתם רואים פה זה שלושה גברים שמחים. זה לא האלכוהול, למרות שגם הוא וודאי שיחק כאן איזה תפקיד. גם לא שילמו מי יודע מה. אפילו שגיאות הכתיב שרצות על המסך הקטן הן לא הסיבה – תירוץ מספיק לחיוך אולי, אבל לא להבעת עונג. מילא הבלוגרמן, משמאל, אולי שמח כי הוא עוד […]

דמעת אחד מאלף

לא, אני לא חושב שאני ביאליק. אבל לעתים קרובות מדי מתברר לי שאנשים לא ירדו לסוף דעתי. זה אולי משום שהסרקאזם שלי מחודד מדי, למרות – כמה שזה מתסכל ומרפה ידיים לחשוב – שסביר יותר שהוא מגושם מדי. מתיש לנסות להגיד את הדברים הכי כפי שהם וגם להיות מובן. משחרר מאד לפעמים לדבר בשפה שמובנת […]

היופי שבבנאליות

מוזיקה היא געגוע אל הנעלם, לא? יכול מאד להיות שכן, רק חבל שאת המשפט הזני הזה אמרה שמרית אור (לפחות נדמה לי שזו הייתה היא) בשיר שביצעה "הכל עובר חביבי", אחת ההפקות הישראליות היותר מהוקצעות בממוסחרות שלהן בשנות השמונים."ממוסחר" בניגוד למסחרי, אומר משהו שבמקורו היה לא-מסחרי ועבר תהליך של מסחור. כמו קליפת פרי שעברה תהליך […]