שוקי גלילי SRוהנה אתה קורא את הטקסט הזה שוב. בפעם השנייה לפחות. בפעם הראשונה עוד לא היית בטוח. עוד בדקת אם ייתכן שעובדים עליך. אם יש פה תרמית או התחכמות. אחר-כך הרגשת אולי קצת מרומה. ובכל זאת, כבר בפעם הראשונה, חשת תחושה של דז'ה-וו כשקראת את המילים הללו. לרגע חשבת שאולי זו אמת – אולי כבר קראת […]
בטקסט הקצר ששמו הכאב והנחמה, טענתי לקשר בין כאב ויצירה, וגם ציירתי את המסלול שאני מזהה בין השניים. כדי להבין טוב יותר את ההמשך, כדאי למי שהגיע לכאן זה עתה לשוב ולקרוא את הטקסט הקודם, וגם את התגובות עליו אליהן אתייחס פה. השמות בסוגריים בתחילת כל קטע שבהמשך, מייחסים כל אחד מהדברים שאומר לכותב התגובה […]
המכתב האישי של יורם השקיע אותי עמוק יותר בהרהורים שהציפו אותי ממילא. וכמובן שאני לא מדבר פה על עצמי או משהו, אלא באופן כללי לגמרי (ברור שאני מדבר על עצמי. על מה אנשים מדברים בכלל – במיוחד ביצירה – מלבד על עצמם. השאר זו תפאורה). ככל שאני חושב על זה יותר, אני נוכח לדעת שהאנשים פה […]
אין עוד הרבה מצבים פאתטיים בעולם כמו זה של אדם שיושב מול מקלדת ובוהה במסך. יכול מאד להיות שבראש של האדם הזה עוברים בינתיים כל מיני דברים. יכול להיות שהוא מרגיש המון. מלחמות מתחוללות בו, נהרות גועשים. אלפי קשתות חורקות באחת על כינורות הלב שלו. משאירות הד רך בתוך הדממה, לנגינה שקטה, בכיינית, של אבוב […]
המימסד הפסיכיאטרי עומד נפעם. גילו איזה צמח, סנט ג'יימס, שמספק תחליף טבעי לסרוטנין. טבעי לגמרי – זה אומר שאפשר יהיה אולי לוותר על הפרוזאק. עכשיו המון אנשים יהיו שמחים וטובי לב, אפילו שאמא שלהם עשתה להם כוויות עם מגהץ כשהיו תינוקות, או שאבא שלהם היה נכנס אליהם למקלחת ומסבן אותם, למרות שכבר היו בגיל שידעו […]
המודע-לעצמו הוא רב-קסם. לעיתים קרובות, אני חושב, לא מתוך אהבת מרדכי אלא משנאת הלא-מודע. כך בדיוק, מצליחים הסיפור המודע לעצמו, או השיר המודע לעצמו, להיות כל-כך לא מודעים לעיתים לשום דבר אחר מלבד עצמם. אולי הם נועדו בדיוק לזה, ואולי זוהי תוצאת הלוואי של העצמאות שלקחו לעצמם, או זו שהעניק להם הכותב. כך או אחרת, […]
