ארכיון קטגוריה: שפיות ושיגעון

כשדמעות חונקות את הגרון

מישהו אמר לי פעם (אולי בכלל זה הייתי אני שדיברתי לעצמי), שאין דרך טובה יותר לכתוב מאשר כשדמעות חונקות את גרונך. לא יודע איך זה אצל אחרים – כשדמעות חונקות את גרוני הן בדרך-כלל גם מטשטשות את הראייה שלי. אם אני חנוק מדי בשביל לדבר, מה טבעי יותר מזה שאת מה שאני אומר בלי קול […]

נקיון כפיים

  .

פרוזק או פרוזאק

נכנסתי לגוגל כדי לנסות לבדוק האם כותבים פרוזאק או פרוזק. כאילו שבאמת יש תשובה לשאלה. מצאתי 4010 מופעים לפרוזק. רק 364 מופעים לפרוזאק. לעומת 4.7 מיליון מופעים ל-prozac. כלומר, לפלואוקסטין הצבר יש משקל של פרומיל מחברו שבגולה הדוויה. ויכולתי להעלות תריסר תיאוריות, השערות או מסקנות שעולות מכך. אבל הגילוי היותר מעניין הוא שלפחות בעמודי התוצאות […]

שלוש וחצי מחשבות על זמן ותנועה

[1]לא יאומן כמה מהר ובקלות בנאדם יכול להפוך עסוק מדי. תוך כדי, מעצבן לחשוב בכל פעם על הרעיון הזה, כאילו אפשר להיות “עסוק מדי מכדי לחשוב”. אני נוטה לחשוב שזה רעיון שקיים רק בקולנוע ובטלוויזיה. מקסימום, אפשר להיות עסוק מכדי לדבר עם אנשים. אבל בשביל מי שאוהב לדבר עם אנשים, להיות עסוק זה בזבוז זמן. […]

מפלטיו של משוגע 2

דיכאון. מה שיפה בדיכאון זה שהוא בדיוק כמו החיים. כשהוא נצבע בתום הנעורים, יש בו קסם שמחפה על הריקנות. הוא מעניק לך שאר רוח ומפתה אותך ליצור ולהתענג על יופי. עם השנים, הוא מאפיר ומתגלה בריקנותו, ואז אין בו לא תום ולא נעורים, לא יצירה ולא יופי. הדיכאון משמש אז כמחוון, מדיד, שמציג בפניך את […]

גם זה טיפול: “ללא פרויד, ללא פרוזאק”

נתחיל בזה: הספר, והשיטות שהוא מציג, לא מיועדים בהכרח לחולי נפש או לאנשים במצב נפשי קשה, אלא לכל מי שלא קל לו מסיבות סובייקטיביות או אובייקטיביות. כל מי שחש מתח, חרדה, דיכאון. כל מי שחש לא מספיק מאוזן, סובל ממצבי רוח, “רגיש”, קל לכעוס או קשה לרצות. את “ללא פרויד, ללא פרוזאק” כתב ד”ר דויד […]

הערה לסדר: המדינה של מי מתפרקת למי בידיים בדיוק?

נאמן למנהגי לירוק לבארות מהן אני שותה, לעשות פיפי באמבטיות בהן אני מתרחץ, ולומר דברים שיגרמו לאנשים שאני רוצה שיהיו חברים שלי לכפכף אותי – הייתי רוצה להגיב על משהו שנאמר בקולקטיב של ליל אמש: “‘למרות בקשתו של חזן, לא שוכנעתי שהנושא צריך ללכת לבית משפט, עם כל הכבוד לכל יפי הנפש’. (ח”כ רוחמה אברהם […]