מי באמת מסוכן לכלכלה

ביבי נתניהו פתח היום במסע הבחירות שלו, כשמרכזו ההכרזה שפרץ מסוכן לכלכלה. הרחבה על כך תוכלו למצוא בידיעה הזו.

מדוע פרץ מסוכן לפי נתניהו? "המדיניות שהובלנו הצילה את כלכלת ישראל, מילאה את קופת המדינה, ולכן היא מאפשרת עכשיו סיוע אמיתי לחלשים. הגענו לנקודה שבה אפשר לעזור לחלשים. פרץ ירושש את הקופה ויחנוק את המשק במדיניות שנכנעת לוועדים החזקים ולמונופולים. מדיניותו תוביל לגידול דרמטי באבטלה, להפסקת הצמיחה, לעליית מיסים ולהעמקת העוני".

נעזוב את עניין הוועדים והמונופולים, הגנבים הקטנים. נעזוב גם את חבריו של ביבי מהקהילה העסקית, מההפרטות וההקלות במיסים – המושחתים הגדולים. נתרכז בטענות הכלכליות: מדיניותו של פרץ תגרום להפסקת הצמיחה, עליית מיסים והעמקת העוני.

ישנם רבים שהשתכנעו בטענה כאילו אין אלטרנטיבה אמיתית למדיניות הכלכלית הסמיתיאנית, זו שביבי דחף. ביבי, פקידות האוצר וראשי בנק ישראל, אינם יחידים בעניין הזה. הישרים שביניהם, אומרים שליברליזם קיצוני כזה הוא הדרך היעילה ביותר להשיג צמיחה. הפחות ישרים, טוענים שהאלטרנטיבה היחידה היא כלכלה ריכוזית בסגנון הקומוניסטי, ביודעם שאמירות כאלה מעוררות רתיעה ובלבול אצל רוב המאזינים.

ראשית, למען הדיוק העובדתי: פרץ אינו קומוניסט, אלא סוציאל דמוקרט. הוא אינו דוגל בריכוזיות אלא שם דגש על סעד וזכויות עובדים, במסגרת מדיניות שמטרתה להבטיח חלוקה שוויונית יותר של ההון.
אפשר להתווכח על יעילותה של המדיניות הליברלית ככלי להשגת צמיחה, אבל אי אפשר להתווכח על כך שחלוקת ההון בישראל היא בבחינת פלא מתמטי. אחוז אחד מהאנשים מחזיק בקרוב ל-40 אחוזים מההון. מדדי אי-השוויון מוכיחים שלפחות מהבחינה הזו, המשק הישראלי דומה יותר לעולם השלישי מאשר למדינות המערב.
בכל אופן, בין "היד הנעלמה" לבין ניהול ריכוזי של המשאבים הכלכליים, יש אפשרויות רבות. ישנו "ליברליזם מתוקן" ו"ליברליזם נאור" וישנם מיני גוונים של סוציאליזם ושל כלכלות שוק עם מידה גדולה יותר או פחות של התערבות. במדינות סקנדינביה הסעד הרבה יותר מפותח מאשר בישראל, וזה לא פוגע בכלכלות שלהן. באיטליה, מדיניות הסעד וההגנות על העובדים פחות מפותחים מאשר בישראל, אבל התוצאה היא ריבוי טבעי שלילי, שמהווה איום הולך וגובר על עתיד הכלכלה האיטלקית.

אבל הדבר הכי מעניין לגבי טענתו של ביבי, היא העובדה שיש ראיות לכך שהמדיניות שלו עצמו, של ביבי, הרבה יותר מסוכנת.
פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל, מסביר זאת בספרו "אי נחת בגלובליזציה". הוא מביא דוגמאות מתריסר מדינות – מרוסיה דרך תאילנד ועד ארגנטינה – שיישמו מדיניות כלכלית דומה לזו של ביבי, בלחץ קרן המטבע הבינלאומית. אצל חלקן (כמו רוסיה), זה גרם למשבר מתמשך שבסופו הן נסוגו בכיוון הריכוזיות. אצל אחרות (כמו תאילנד), זה גרם למשבר מטבע חמור כל-כך עד שנוצר איום על יציבות הכלכלה העולמית. בארגנטינה, שהייתה מודל לחיקוי ושהוכיחה כביכול את הצלחת השיטה , הסתיימו השנים הבודדות של השגשוג במשבר כלכלי נורא ובהתרוששות מוחלטת.
המדיניות הכלכלית שמציעיים לנו ביבי, משרד האוצר ובנק ישראל, היא דומה מאד.

שטיגליץ מסביר בספר שלו כי מעבר להשלכות החברתיות והמוסריות החמורות של מדיניות כלכלית סמיתיאנית לכאורה (לכאורה, כי היא לא טורחת לבדוק שמתקיימים התנאים ההכרחיים להצלחת המודל הסמיתיאני), הניסיון המצטבר מוכיח שזה פשוט לא עובד.

הייתי מציע לביבי שישאל את אביו, שהיה קרוב לזאב ז'בוטינסקי, מה הייתה המדיניות הכלכלית המועדפת עליו. הייתי מציע לו לקרוא את "מדינת היהודים" של הרצל, כדי להיווכח שחוזה המדינה חזה בדייקנות את רוב הבעיות והציע פתרונות אחרים לגמרי. הייתי מציע לו לעיין בכתובים, להציץ בגמרא, לראות מה אומרת היהדות בענייני קניין, הון וסעד. הייתי אומר לו שהמדיניות הכלכלית שהוא מציע אינה עולה בקנה אחד עם הדת היהודית, עם החזון הציוני, ועם היעדים של ישראל כמדינת-חזון או כמדינת-שירות.

אבל עזבו אתכם מביבי, ועזבו את הטיעונים האידיאולוגיים – המדיניות הכלכלית הזו, שהבטיחה לנו צמיחה ותעסוקה, היא כישלון. הצמיחה שישנה היא לא בגלל אלא למרות המדיניות הזו, והרע מכל עוד עלול לעמוד לפנינו.

מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטי היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכלכלת ישראל. הגדלת הביקוש המצרפי דרך הוצאה ציבורית, הייתה ונותרה הדרך היעילה ביותר לצמוח. ישנן כמובן דרכים נוספות – השקעה בחינוך, בתשתיות, במחקר ופיתוח ובהפניה של השגי המו"פ להשגת צמיחה אנדוגנית. אבל גם את הדברים האלה לא קיבלנו ולא נקבל מבנימין נתניהו.

במילים אחרות: פרץ כנראה איננו מסוכן לכלכלה, ובכל מקרה – הרבה פחות מסוכן לכלכלה מביבי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מכבס ותולה   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 8:05

    יאסו

  • עמיחי יעקבי   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 8:57

    איתך בכל מילה

  • מיצי מיאו   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 9:33

    את המשפט הזה של ביבי: "המדיניות שהובלנו הצילה את כלכלת ישראל, מילאה את קופת המדינה, ולכן היא מאפשרת עכשיו סיוע אמיתי לחלשים. הגענו לנקודה שבה אפשר לעזור לחלשים".

    מילאנו את קופת המדינה על ידי ריקון האוכלוסיות החלשות שלה, ועכשיו אפשר לעזור לחלשים. מישהו פעם אמר לי שביבי זה כמו אדם שגונב לך את הארנק ואז מחזיר לך 20 שקל ואומר: תראה איזה נדיב אני.

    ואפילו אדם סמית' אמר שחברה לא יכולה באמת להיות עשירה ומשגשגת כאשר רבים מאזרחיה הם עניים ואומללים.

  • מיכל   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 11:20

    את מאמרך הנכון והנבון הזה כדאי לנסות לשלוח למר ביבי נתניהו
    ובמקביל
    ולמר עמיר פרץ.

    היה כדאי בעיניי להרחיב בו נקודות מבט שנגעת בהן
    משנתו של זאב ז'בוטינסקי
    וחלקים המתקשרים למאמר זה בנוגע לספרו של הרצל
    מדינת היהודים

    ואני גם אוסיף :
    התערבותו של מר נתניהו במשק הכלכלי בישראל
    הובילה לניתוק שלושת רבעי העם מאמונו בהנהגה
    תחושה של "עבדים הייתם לאוצר המדינה"
    וכל אשר תעשו יומם ולילה הוא לשרת את קופת המדינה.

    בהצלחה.

  • גיורא   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 15:37

    מילים כדורבנות

  • עמית   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 18:07

    כיוון המדיניות הכלכלית שהנהיג נתניהו היתה לדעתי ולדעת רבים וטובים הכרחית וטובה למשק הישראלי.

    עמיר פרץ לעולם לא יוכל להשתחרר מוועדי העובדים החזקים שעמדו מאחוריו, ואם ייבחר – התוצאה של יישום שיטתו תהיה חיזוק המונופולים שעוד נותרו במשק והכבדה על כלל העם לטובת אותם וועדים.

  • Adam Hofri   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 18:52

    What Mitzi Miau wrote about Smith is definitely true…

  • מיכל   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 19:17

    תשלח את המאמר הזה
    הרובד שעליו נשען מאמרך זה
    הוא הרבה מעבר להבטים כלכליים פוליטיים.
    תפתח אותו ותשלח.
    רבים ימצאו בו נקודת אחיזה נכונה לחיינו בישראל
    הומאנית, דמוקרטית ואיכותית.

    למגיב למעלה על גדולתו של נתניהו:
    קרא מה אמר היום מר קלינטון בשיחתו עם מר עמיר פרץ לגבי רצונו כשיבחר להעלות את שכר המינימום
    קלינטון שיבח אותו ואמר שהעלאת שכר המינימום לא רק שהטיבה עם תושבי המדינות שבהן הוא הועלה,
    היא יצרה אווירה נפלאה והתפתחות גדולה.

    שוקי שיהיה רק בהצלחה.

  • איציק ש.   ביום 15 בנובמבר 2005 בשעה 19:14

    הגיע הזמן לתקן את הטעות הנפוצה שהכלכלה הקיימת אצלנו היא סמיתיאנית.

    היא לא.היא שולטת בשוק והוא איננו מווסת אותה.
    השוק שלנו איננו חופשי ותחרותי; יש בו פחות
    מדי שחקנים, יותר מדי מקושרים לפוליטיקה,
    מכירים היטב זה את זה. סמית רצה המוני יצרנים קטנים ואלמוניים.

  • מיצי מיאו   ביום 15 בנובמבר 2005 בשעה 19:41

    באופן עקרוני ומעשי אתה צודק. אלא שאלו שמנהלים את הכלכלה הזאת משתמשים ברטוריקה סמית'יאנית שקרית, וטוענים כל הזמן ל"שוק חופשי", "תחרות משוכללת" כאמצעים להשגת "טובת הכלל", ועובדים חזק על שלושת הסיסמאות שעל מיניסטריון החירות, בעיקר על ה"בערות היא כוח", כאשר האנשים הרגילים נאלמים ומתכופפים בפני ה"מבין בכלכלה" (עלק, כמובן). ואין מה לעשות, צריך להתמודד עם זה.

  • אודי מנור   ביום 16 בנובמבר 2005 בשעה 12:54

    שוקי, עד היום לא שמעתי עליך. מהיום אתה ברשימת ההגונים , רשימה שהולכת ומתארכת לאחרונה. לא צריך להיות כמוני ציוני-סוציאליסט כדי להבין שמשהו רקוב ולא רק בממלכת דנמרק. יישר כוח. הייתי מעונין לשמוע ממך פעם משהו הגיוני והגון על הועדים הגדולים. תסביר לי אתה מדוע באופן אוטומטי כולם משמיצים אותם. מה כל כך מובן מאליו בעמדה האסטרטגית שיש לשני בעלי הון המוול סטריט שקנו אמש את בנק לאומי, ולחלוטין לא מובן מאליו בעמדה האסטרטגית שיש למי שדואג שיזרמו לנו מים בברזים, חשמל בקירות וסחורות בנמלים? לי זה לחלוטין לא ברור. אדרבא, אם שואלים אותי, בידי מי להפקיד את עמדות המפתח של המשק, כלומר את עמדות המפתח לעצם קיומי, בידי שני אלמונים עם עניבות מניו יורק או בידי חמישים בעלי כרסים מנגבי חומוס מנמל אשדוד או מחברת מקורות, אין לי שום צל של ספק, לא כציוני [שהרי בעלי הכרסים מנגבי החומוס הם בני עמי] ולא כדמוקרט וסוציאליסט [אין צורך להסביר], את מי אני מעדיף. לא ככה? ואחרי שהבנו את זה, אפשר להתחיל להתווכח על עוצמת הועדים, על השימוש בה, על מחדלים, על מעשים וכו וכו. אבל לפסול על הסף? נראה לי פאתטי. אשמח לדעתך, בברכה, אודי

  • האדם החי בזכות עצמו   ביום 6 בינואר 2006 בשעה 20:23

    כלכלתה של ארגנטינה התרסקה בעקבות התערבות הממשלה בכלכלה. הממשלה קבעה שער חליפין דולר – פסו קבוע שבעקבותיו היצרנים לא יכלו ליצא במחירים תחרותיים. בנוסף לכך הממשלה לקחה הלוואות שלא ברור בעזרת איזה כסף היא התכוונה להחזיר, אבל המצב התדרדר עד לכדי כך שכל מי שיכל לקנות דולרים קנה והבנקים התרוקנו. אז שוב התערבה הממשלה והוציאה צו שאוסר משיכת כספים מהחשבונות.
    בסך הכל הכריזה ארגנטיה שהיא אינה מתכוונת להחזיר חוב של 93 מליארד דולר, חלק גדול ממנו לבעלי הון פרטיים.

    ככה זה כשכותבים מאמר שמסתמך על מה שאחרים אמרו במקום על שכל ובדיקת עובדות.

  • שוקי   ביום 6 בינואר 2006 בשעה 23:57

    תסלח לי, אבל אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר.
    ארגנטינה פעלה בדיוק לפי ה"ייעוץ" של קרן המטבע העולמית, שגם הייתה המקור העיקרי לכסף שלוותה.
    קודם קרא את הספר של שטיגליץ ואחרי זה נדבר. כל מי שקורא את הספר מתחיל לדבר אחרת.

  • האדם החי בזכות עצמו.   ביום 7 בינואר 2006 בשעה 15:51

    אולי לא שמת לב, אבל חיזקת את דברי.
    אכן, היעוץ של קרן המטבע העולמית היה כושל, אבל זה לא משנה את העובדה שממשלת ארגנטינה אכן
    התערבה בכלכלה, בהתאם ליעוץ הכושל של קרן המטבע העולמית. ההתערבות היא זו שגרמה למשבר,
    וההתערבות היא זו שהחריפה אותו.

  • שוקי   ביום 8 בינואר 2006 בשעה 10:47

    יפה, ואת מי הביא ביבי לתפקיד נגיד בנק ישראל? את סטנלי פישר, לשעבר מקרן המטבע העולמית, שמיהר לספר לנו שהוא מאד מרוצה ממדיניוו של ביבי.

  • האדם החי בזכות עצמו   ביום 8 בינואר 2006 בשעה 12:36

    מה הקשר בין מחט לתחת? עוד לא הבנת שאני טוען שכל סוג של התערבות ממשלתית בכלכלה היא הרסנית?

    ביבי ניסה להביא להפחתת מעורבות השלטון בכלכלה.

    מה הקשר פה לסטנלי פישר ולקרן המטבע העולמית?

    תיכף תגיד לי שאם סטנלי פישר יאמר ש – 1+1=2, אז גם זה לא נכון כי הוא בא מקרן המטבע העולמית.

  • שוקי   ביום 10 בינואר 2006 בשעה 2:00

    אתה משחק לידי חביבי.
    מדיניותו הכלכלית ה"ליברלית" של בניימין נתניהו, כמו מדיניותם של פרנסי ארגנטינה, וכמו ברוסיה ובתאילנד בסוף שנות התשעים – מבוססות בדיוק על מה שאתה מכנה "התערבות":
    נטילת הלוואות לכיסוי החוב החיצוני בצד מדיניות מצמצמת.
    הבעיה היא שאת הכסף שמלווים צריך להחזיר עם ריבית, וממילא אסור להשתמש בו – קרן המטבע דורשת רזרבות גדולות.
    הדה-רגולוציה על המטבע שהקרן כופה על מדינות -כולל ישראל – גורמת לכניסת הון של ספקולנטים שאחר-כך בורח ולוקח איתו יותר מה"השקעות" שהביא. וובבת אחת יש פיחות ואינפלציה.
    באותו זמן, למדיניות למצמצמת יש אפקט ממתן על הצמיחה.
    ואם יהיה לנו מזל, נגיע כמו ארגנטינה למצב של אינפלציה גבוהה, חוב חיצוני גדול ממקודם, מיתון עמוק ומשבר פיננסי.

    ואת זה אני מסיק מלקרוא "דברים שאחרים כתבו". אלא שאותם "אחרים" פרופ' שטיגליץ, מחשובי הכלכלנים בעולם, חתן פרס נובל והכלכלן הראשי של הבנק העולמי לשעבר.
    יש לך מקורות יותר טובים?

  • האדם החי בזכות עצמו   ביום 13 בינואר 2006 בשעה 20:24

    לקיחת הלוואות
    היא אכן התערבות בכלכלה, והתוצאה שלה היא במקרים רבים הרת אסון, כפי שאתה עצמך הוכחת.

    אתה רוצה לבקר את מדיניותו הכלכלית של ביבי?
    תבקר את העובדה שהיא עדיין מכילה אלמנטים של התערבות בכלכלה. זו הביקורת האובייקטיבית היחידה שיכולה להישמע על מדיניותו של ביבי.

    המקורות הטובים יותר שלי?

    השכל. אין תחליף לשכל.

  • שוקיג   ביום 13 בינואר 2006 בשעה 21:41

    לדעתי אתה מציג יומרות חסרות כיסוי, ומדבר מתוך אמונה אבל לא מצוייד במספיק ידע.
    החזקתי בדעות דומות לשלך בשנתיים בהן למדתי כלכלה. כמה שנים אחר כך נגמלתי מזה.

  • האדם החי בזכות עצמו   ביום 14 בינואר 2006 בשעה 20:39

    נגמלת ממה בדיוק? מחשיבה ביקורתית?
    ובמה החלפת אותה? בציטוטים של מקורות יודעי דבר?

    מדוע אינך מתייחס לטענה שלי – שההתערבות בכלכלה היא זו שגרמה למשבר בארגנטינה?

    אתה כותב במאמר שלך שפרץ בעד חלוקה שוויונית יותר של ההון. חלוקה? שוויונית? הון זה משהו שגדל על העצים, ושפשוט צריך לחלק אותו שווה בשווה?

    הון זה משהו שצריך לעבוד בשבילו, ולהפעיל בשבילו את השכל. שמר פרץ יחלק את המשכורת שלו
    בצורה שווה לעניים שלו, ושלא ישכח גם את עובדי ההסתדרות שאת שכרם הוא הלין.

  • שוקיג   ביום 15 בינואר 2006 בשעה 0:34

    האם באמת קראת את "עושר העמים" או שאת רק מצטט מתוכו בלי לדעת אילו תנאים צריכים להתקיים כדי שהיד הנעלמה תעבוד?
    האם אתה מכיר את ביקורתו של קיינס?
    האם אתה מודע להיסטוריה של המשבר בארה"ב, שנגרם כתוצאה מאפס התערבות בכלכלה?
    האם ידוע לך על כלכלה שאין בה התערבות ממשלה בכלל?
    אם אתה יכול לענות על השאלות האלה ברצינות יש טעם להמשיך את הדיון. אם לא – לך תקרא.

  • האדם החי בזכות עצמו   ביום 15 בינואר 2006 בשעה 15:11

    ישנו מיתוס לגבי המשבר הכלכלי בארצות הברית,
    על פיו הוא נגרם עקב חוסר התערבות הממשל בכלכלה. למעשה ההפך הוא הנכון, התערבות הממשל הפכה את מה שהתחיל כמיתון למשבר.

    לדוגמא:
    הממשל האמריקאי החליט להטיל מיסים גבוהים על יבוא. בתגובה הטילו המדינות שנפגעו מיסים דומים על המוצרים האמריקאים וכתוצאה מכך הצטמצם היקף הסחר העולמי בכ – 60 אחוז, תעשיות שהתבססו על יצוא קרסו והמשבר החריף.

    זה בדיוק מה שמבקשת שלי יחימוביץ' לעשות.

    ישנו עוד מיתוס, על פיו המשבר נפתר בעקבות התערבות הממשל. אמנם המשבר נפתר בגלל הוצאה ציבורית מוגברת, אבל משמעותה של הוצאה ציבורית היא פשוט להחזיר כסף לשוק החפשי, כלומר תיקון המעוות.

    אם אתה שואל אותי מהם התנאים לכך שהיד הנעלמה תעבוד – אני צריך שתגדיר קודם על פי איזה קריטריון היא "עובדת" מבחינתך. אם הקריטריון שלך הוא חלוקה שוויונית של ההון, מובן שהיא לא תעבוד לעולם, כי זה פשוט סותר את המציאות ואת טבע האדם.

    כיום אין אף כלכלה שהממשל אינו מתערב בה, לא שזה רלוונטי לדיון באיזשהוא אופן.

    לא קראתי מעולם את עושר העמים, אני אפילו לא יודע על איזה ספר מדובר ומי כתב אותו, כך שבוודאי לא ציטטתי ממנו.

    אני לא מבין למה אתה ממשיך להסתתר מאחורי שמות של ספרים. יש לך שכל? תשתמש בו. תצדיק את העמדות שלך. לא מעניין אותי איזה ספרים קראת, מעניין אותי מה אתה חושב.

    עניתי ברצינות על כל שאלותיך, מבלי לשלוח אותך לקרוא אף מאמר או ספר. עכשיו תורך.

  • שוקיג   ביום 15 בינואר 2006 בשעה 16:30

    "עושר העמים" הוא ספרו של אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית.
    סמית הוא זה שהעלה לראשונה בהיסטוריה את הטענה המרכזית שלך: שכלכלה שלא מתערבים בה תשגשג, משום שכוחות הביקוש וההיצע יביאו אותה לשיווי משקל.
    ועכשיו לשאר טענותיך:

    א. הגורם העיקרי למשבר הגדול בארה"ב היה קריסת המערכת הבנקאית, כתוצאה מהשתוללות שוק ניירות הערך. אנשים מכרו את בתיהם כדי לקנות מניות – ואז פתאום הכל התמוטט. הבורסה גררה אחריה את הבנקים, ובהיעדר מקור לאשראי בנקאי עסקים פשטו רגל בזה אחר זה וכל המשק נקלע למיתון ואבטלה.

    ב. כדי לצאת מהמשבר, ארה"ב נעזרה בכלכלן שכבר הזכרנו – קיינס. על פי עצתו נוספו נהלי פיקוח על הבנקים והבורסה, והוקם ה-FED, הבנק המרכזי של ארה"ב. המדינה השקיעה ביצירת מקומות עבודה, והגדילה את הביקוש המצרפי דרך הגדלת ההוצאה הציבורית.
    שילוב זה של כלים – מוניטריים ופיסקליים – הוא הבסיס לניהול כלכלי מאוזן בכל כלכלות המערב, עד היום.

    ג. קיינס האמין בהתערבות ציבורית רק כדי למנוע משברים ולאזן את המשק. "המכפיל הקיינסיאני" שקרוי על שמו, מוכיח שהגדלת מיסים פוגעת בצמיחה. אבל קיינס גם אמר שמדינה לא יכולה להמתין להתייצבות משק שעה שיש אנשים רעבים. מצב כזה יגרום להתמוטטות של המוסדות החברתיים, ואגב כך גם של הכלכלה.

    ד. "היד הנעלמה" או "Les Afaire", אי התערבות, היא מנטרה של כלכלנים ליברלים ברחבי העולם גם היום, יותר מ-200 שנה אחרי שאדם סמית טבע את המושג.
    בדיקה בתיאוריה הכלכלית של סמית, מראה שהוא מעולם לא טען שאי התערבות עובדת תמיד – מה שהוא אמר זה שבמצב של שוק חופשי לגמרי ו"משוכלל" לגמרי, אי התערבות היא המדיניות הנכונה.
    שוק הופך "משוכלל" כשכל המידע פתוח, כשהכל ידוע, כשיש תחרות אמיתית – לא כשהמדינה מלאה במונופולים וכשיש סוחרים שלא מסמנים מחירים.
    רבים היום נושאים את שמו של סמית לשווא, או מצטטים אותו בלי להבין או בלי להיות נאמנים לרעיונות המקוריים שלו.

    ה. אמרת ש"חלוקה שוויונית של ההון… לא תעבוד לעולם, כי זה פשוט סותר את המציאות ואת טבע האדם".
    ומצד שני אתה מבקש לדבר על נושאים מורכבים וטוען שהדעות חשובות ולא קריאת ספרים.
    לו היית מחליט בכל זאת לקרוא ספרים, היית מגלה שיש מדדים סטטיסטיים לבדיקה של חלוקת הון וממדי אי-שיוויון.
    מדדים אלה יכולים לתת מושג כללי עד כמה כלכלה מסויימת באמת מעניקה הזדמנות שווה לאנשים שונים לקחת חלק בפעילות הכלכלית, להתפרנס, לתרום ולהתפתח.

    ו. על פי המדדים האלה ישראל נמצאת במקום רע מאד. הייתי מפנה אותך לספרות מתאימה, למחקרים או למקורות אחרים, אבל אני מבין שאתה לא אוהב לקרוא אלא מעניין אותך לדעת את דעותיי. אז דעתי היא שמצב אי-השוויון נגרם ממניפולציות ושחיתות שעומדות מאחוריהן שכבות כלכליות מסויימות, שיש להן כוח כלכלי רב והן מנציחות את המצב.

    ז. מילה גסה.

    ח. שוויון חלוקתי לא זהה לקומוניזם או סוציאליזם. אני מאמין בסוציאל דמוקרטיה – מדיניות כלכלית שבה יש שוק חופשי, והתערבות מעטה במשק, אבל גם סעד שמבטיח שאנשים לא ירעבו, שאפשר יהיה לתת להם טיפול רפואי מתאים ושכולם יקבלו גישה לחינוך ולמידע באופן שווה ככל האפשר.
    אני חושב שהמדינה צריכה לפגוע בחופש הפרט במידה מינימלית. אני מאמין שאפשר לצמצם את המיסים בישראל באופן משמעותי, ועדיין להוציא הרבה יותר כסף על סעד, אם רק יצטמצמו ממדי השחיתות. יש לזה בסיס בנתונים – אבל אתה רוצה את דעתי אז זו דעתי.

    ט. ואם לחזור למושגים בהם השתמשת "סתירת המציאות" ו"טבע האדם" – אלו מושגים שמקומם בתחומי הפילוסופיה, הלוגיקה והאתיקה. בהנחה שאנחנו יכולים להגיע להגדרה מוסכמת שלהם, הרי שהם נתונים למחקר אמפירי בכלים סטטיסטיים, או בכלי מחקר אחרים.
    אם הזכרת את "טבע האדם", אז אולי יעניין אותך לדעת שישראלי זכה אשתקד בפרס נובל לכלכלה בגלל מחקר בפסיכולוגיה שמפריך כמה מההנחות המקובלות לגבי טבע האדם. יש לזה השלכות מרחיקות לכת על הגדרת הקשר בין אותו טבע אדם לבחירה במדיניות כלכלית.

    י. זוכה פרס נובל אחר, הוכיח מתמטית לכאורה שבמצבים מסויימים מקסום רווחים ברמת המקרו, מגיע לאו דווקא כתוצאה מתחרות חופשית אלא מתכנון נכון. האיש הוא הוגה תורת המשחקים, וגם עשו עליו סרט יפה. סרטים אתה אוהב?

  • צור   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 13:39

    אני מתחבט רבות בשאלות כלכליות, והנושא הזה מעניין אותי מאוד.
    הייתי שמח אם מישהו מבין לעומק את העניין ויוכל לספק ניתוח מעמיק של דילמת העלאת שכר מינימום.

    מצד אחר העלאת שכר מינימום מגדילה את הוצאות בעלי העסקים. בגלל חוק התפוקה השולית הפוחתת, כל אדם נוסף בעסק, משלב מסוים, יפיק פחות רווח עבור בעל העסק. על כן אם היום משתלם לבעל העסק להעסיק 20 עובדים אז מחר כשיעלו את שכר המינימום, העובד ה19 והעובד ה20 כבר לא יהיו רווחיים. ומכאן שתגדל האבטלה.

    ואכן לדוגמא לפני כמה שבועות הממשלה בונצואלה הורתה להכפיל את שכר פועלי הקפה. יצרני הקפה אמרו שהם לא מרוויחים ככה מהעסק והם הפסיקו את הייצור. בכל המדינה נגמר הקפה.

    אתה טוען שבממשל קלינטון העלאת שכר המינימום צימצמה את האבטלה…
    אינני בקיא בפרטים, אך נניח שכן. איזה מנגנון עובד מאחורי מקרה זה.

    בוא נניח שאכן פוטרו בעקבות העלאת שכר המינימום כמות X של עובדים. בעלי העסקים ייצרו פחות אז ההיצע במשק יקטן והמחירים יעלו. בנוסף אותם אנשים שפוטרו יצמצמו את הצריכה שלהם, דבר שיפחית עוד יותר את הצריכה במשק.

    מצד שני, אותם אנשים שקיבלו העלאה בשכר המינימום יגבירו את הצריכה שלהם. המשק יצמח, מחירים ירדו ויווצרו עוד מקומות עבודה.

    אז בעצם אני רואה פו, בניסיון לניתוח על קצה המזלז, שתי מגמות שונות. ועל כן השאלה שעולה לי בראש היא לא: "האם להגדיל את שכר המינימום זה טוב או רע"? אלא "מהו שכר המינמום האידיאלי שיגרום לאיזון האינטרסים הטוב ביותר".

    ייתכן שצריך להעלות אותו וייתכן שצריך להוריד אותו. השאלה היא בכמה.

    אני אשמח להתיחסויות מעמיקות

    צור

  • שוקי   ביום 16 בפברואר 2006 בשעה 14:23

    צור, אני לא כלכלן ולא מומחה לנושא, אבל נדמה לי ששנינו מכירים את המושגים החשובים אז תן לי להציג לך כמה נקודות:

    א. התפוקה השולית הפוחתת – המצב שמלמדים במבוא למיקרו, שבו התשומה והתפוקה השוליות משתוות, לא באמת קיים במציאות. במצב של אבטלה בשיעור גדול, הביקוש לעבודה גדול מההיצע ולכן מעסיק יכול לקבל עובד בפחות מהערך הריאלי של העבודה שלו. כלומר, ייתכן שהתפוקה של העובד שווה פי שלושה ממה שהוא משתכר, אבל יש כל כך הרבה מועמדים שאין בעיה למצוא עובדים בזול.

    ב. מוטיבציה והיצע של עובדים איכותיים – מצד שני, אני יכול להגיד לך מניסיון, שיש מקרים שבהם אתה לא מצליח לאייש משרה כי אפילו אנשים נואשים לא יעבדו בה.
    במקום שבו עבדתי בעבר, חיפשנו עובדי טלמרקטינג בנרות, ובקושי היו מועמדים. למה? כי ידוע שזו עבודה קשה ולא מתגמלת. דווקא היינו מוכנים לתגמל יפה, אבל יצא שם כל כך רע למקצוע הזה שכמעט אף אחד לא רוצה.
    מנהל חכם, יודע להעניק תגמול הולם לעבודה – אפילו כשהוא יכול לקבל את העבודה בזול הוא יעדיף שהעובד שלו יקבל כסף שמספיק לו כדי לחיות, יעבוד עם יותר מוטיבציה, יהיה בעל כבוד עצמי.
    צריך להתייחס לא רק לגורם המיקרו-כלכלי הצר, אלא גם לגורם האנושי שקשור לשכר ולתנאי העבודה.

    ג. העלות האלטרנטיבית – כשהברירה של עובד היא לקבל דמי אבטלה וקיצבאות אחרות, או שכר מינימום, אז שכר מינימום גבוה יותר ייתן מוטיבציה לאנשים לעבוד ולכן יחסוך למדינה כסף.
    מה שביבי ניסה לעשות, הוא פשוט לנשל אנשים מהקיצבאות כדי לגרום להם לעבוד. זה לא מוסרי וזה יצר מצב חברתי בלתי נסבל, ולכן זה לא פתרון.
    צריך להבין, שמי שפוטר מעבודה שבה הרוויח 4500 ש"ח, פשוט משתלם לו יותר לקבל דמי אבטלה בסך 4000 ש"ח מאשר למצוא עבודה בשכר מינימום של 3300 ש"ח. ראיתי כבר אנשים שאמרו "אני אקבל דמי אבטלה כמה שמאפשרים לי, ואולי עד אז יהיה קל יותר למצוא עבודה במשכורת שהרווחתי קודם".
    הגדלת שכר המינימום אמנם לא משפיעה על האבטלה המבנית, אבל היא מקטינה את האבטלה החיכוכית.

    ד. הגדלת הביקוש המצרפי – הגדלת שכר המינימום, גם בדרך של סובסידיה, אמורה להחזיר את עצמה דרך הגדלת הביקוש המצרפי.
    מי שירוויח 4000 ש"ח במקום 3300 ש"ח לא ינסה לחסוך את הכסף הנוסף – הוא יצרוך יותר.
    למעשה, סביר להניח שהוא ישתמש בכסף הזה במקום אשראי בנקאי, ולכן היחידים שייפגעו הם הבנקים.
    אבל בהנחה שבדוגמא שלנו הולכים עוד 700 שקלים לצריכה, אפשר להניח שבערך סכום דומה יחזור למדינה כמיסים (כפי שהוכיח קיינס). כך שגם אם המדינה מממנת את הגדלת שכר המינימום, בסופו של דבר בטווח הבינוני היא לא תיקלע לגירעון, ולעומת זאת התוצר יגדל בגלל הגדלת הפעילות הכלכלית.

  • דרור פויר   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 8:18

    אכן, מילים בסלע

  • הצועד בנעליו   ביום 14 בנובמבר 2005 בשעה 9:41

    "הישרים שביניהם, אומרים שליברליזם קיצוני כזה הוא הדרך היעילה ביותר להשיג צמיחה".

    זה לא מדוייק.

    הישרים ביניהם, הם אלה שיאמרו שזה לא אכפת להם מה שקורה לחלשים.
    הם מקצצים להם כי זה משתלם להם (כלומר למקצצים), וכי הם יכולים.

    ישרים כאלה באמת קשה למצוא, ויהיה עוד יותר קשה למצוא בימים הבאים.

השאר תגובה