מתפוז לא נתעשר. אז איך כן?

תפוז הייתה לחברה הישראלית הראשונה שטורחת לשתף את הגולשים בהכנסות מהתוכן שהם יוצרים. על זה מגיע לה כל הכבוד. למרות שיש לזה תקדימים בעולם, בסך-הכל הגישה המקובלת ב-UGN (יענו, User Generated Content), היא להניח לגולשים לייצר את כל התוכן ולא לשלם להם כלום (שזה לא כל-כך רחוק ממה שקורה בעיתונות הרגילה, כשחושבים על זה).

אישית, אני חושב שכל עולם ה-UGN חי על זמן שאול, כי בשנים הקרובות כל האתרים יעברו בהדרגה למודלים של שיתוף הכנסות עם גולשים. איך זה ייושם זו כבר שאלה אחרת, אבל תהיו בטוחים שזה יקרה.

בכל אופן, 8 ש"ח לכל 1000 צפיות – זה מה שתפוז מציעה – זה הרבה כסף בתור דמי כיס לנער מתבגר אבל לא ממש משכורת. הבלוגרים הכי פופולריים בישראל היו יכולים לעשות בתפוז 400 ש"ח לחודש.

הבעיה טמונה לא בתעריף הריאלי בסך-הכל של תפוז, אלא בכך שעוד לא נמצאה הפלטפורמה האינטרנטית שתייצר מספיק הכנסות לכותבים עצמאיים. כי כשתהיה פלטפורמה כזו – ותהיה – לבלוגרים הפופולריים לא תהיה בעיה להתפרנס מכתיבה והעיתונות הממוסדת לא תוכל להתחרות בהם.

קחו כדוגמא את רענן שקד: אני מניח שהטור שלו במוסף "7 ימים" של ידיעות מקבל היום לפחות 150 אלף "צפיות" בכל שבוע. נניח שתמורת כל טור כזה הוא מקבל 1500 ש"ח, כלומר 10 שקלים לצפייה. תיאורטית, הוא היה יכול לעבור לכתוב בשביל תפוז בלי להפסיד מזה הרבה. מעשית, עוד לא נולד (בישראל) הכותב שמסוגל להביא 150 אלף גולשים לכל פוסט בבלוג שלו.

מצד שני, סביר להניח שקבוצת ידיעות אחרונות מרוויחה על כל מילה של שקד סכום כסף גדול פי 25-50 ממה שהוא מקבל בסופו של דבר. לכן, לו הייתה לו היכולת למכור לאותם מפרסמים באותם תעריפים, אזי 3000 עד 6000 צפיות לכל פוסט היו מספיקות לו כדי להתפרנס, וזה כבר יעד הרבה יותר ריאלי.

עד כאן התיאוריה. מעשית, השיטה המקובלת לייצר הכנסות לאתר עצמאי היא מודעות Google. הן לא מגיעות אפילו למספרים של תפוז – מדובר כיום (בדרך-כלל) על משהו בסדר גודל של 2-5 ש"ח ל-1000 צפיות, תלוי כמובן במקרה.

בנפח התקציבים ובתעריפים הקיימים של הפרסום באינטרנט, ועם הפלטפורמות הקיימות לפרסומות בקונסולידציה, אי אפשר להרוויח באמת. מצד שני, אנחנו ממש ממש בהתחלה של כל העסק הזה. ותחשבו לאיפה מובילות המגמות שמאפיינות את התחום הזה:
א. גידול עקבי בנתח של הפרסום המקוון בתוך תקציבי הפרסום.
ב. גידול מתמיד בתעריפים האופייניים של הפרסום המקוון.
ג. צמיחה מתמדת בהיקף הקהלים שצורכים תכנים עצמאיים.
ד. התפתחות של ערוצים ש"מציפים" תכנים וכותבים.

עכשיו תחשבו לאן כל זה מוביל, במיוחד באתרים בהם ניתן לתרגם בשיעור גבוה ביקורי גולשים לעסקאות, לאו דווקא גדולות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורית   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 20:12

    ב. למעט גוגל, התעריפים של הפרסום המכוון לא נמצאים בגידול מתמיד, וברגע שישראל תדביק את הטרנד העולמי הם אף יירדו.

  • שוקי   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 20:41

    על איזו תקופה את מדברת?

  • אורית   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 21:14

    אני מדברת על שש השנים האחרונות.
    תעריפי הפירסום באינטרנט (בשוק העולמי) עולים ויורדים, יש להם פיקים תקופתיים ואיזוריים, אבל יש גם תקופות של שפל.
    לא צריך להיות כלכלן מוכשר במיוחד כדי להבין שגם באיזורים בועתיים (וישראל, מבחינת פירסום מקוון היא בהחלט שוק בועתי), בסופו של דבר הביקוש וההיצע לא יאפשרו "גידול מתמיד של התעריפים".

    גם הגידול המהיר בנתח הפירסום שתופסת הרשת ייעצר מתישהו. והמתישהו הזה לא כל-כך רחוק כמו שנדמה. סוגי מדיה חדשים שיציעו פרסום (פרסום בסלולרי למשל) כבר מציצים מעבר לפינה והם יתחרו עם הרשת על אותו נתח פרסום שיתפנה מערוצי המדיה הקלאסיים.

    הקהלים הגדלים שצורכים תכנים עצמאים נמצאים אולי בגידול, אבל סף הסבלנות של אותם קהלים לפירסום הולך ויורד בה בעת שהם מפתחים אנטגוניזים כלפי תכנים שנתפסים כממוסחרים.

    בקיצור, כשאני חושבת "לאן זה מוביל" אני רואה דרך הרבה יותר ארוכה (ומפותלת, ובעלת חסמי כניסה גבוהים) מהדרך שאתה חוזה.

  • יוחאי עילם   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 22:49

    הקהל פשוט קטן.
    אם תעריפי הפרסום יעלו, ואני מאמין שיעלו, אז בעוד כמה שנים זה יהיה אולי יותר משתלם.
    כיום, כדי לחיות מבלוג, צריך לכתוב באנגלית.

  • שוקי   ביום 15 בפברואר 2007 בשעה 10:15

    אני לא חולק עלייך שמדובר בדרך מפותלת. אני פשוט מנסה להסתכל על הכיוון הכללי, על המגמה המתמשכת, ואני עוקב אחרי התחום הזה כבר מ-94'.
    אז קודם כל, אני לא מסכים איתך שיש פה בועה. להפך – יש תחומים שבהם הפרסום ברשת לא פחות אפקטיבי ואפילו יותר מאשר פרסום בפרינט, ולמרות זאת פערי המחירים עצומים.
    טכנית, ynet מגיע היום ליותר אנשים מאשר ידיעות. מצב שבו קמפיין בעיתונות היומית מקבל לפעמים תקציב גדול פי עשרה ומגיע לפחות אנשים, נראה לי ההפך מבועה.
    בפרסום המקוון יש הרבה בעיות שנובעות מכך שזה תחום צעיר יותר, אבל אפשר לראות בו הבשלה הדרגתית, ואפשר לעשות בו דברים שאי אפשר לעשות בסלולר. לכן, כשמסתכלים על התמונה השלמה, ומניחים שאנחנו רק בתחילת הדרך, נראה לי ברור שיהיה שם הרבה יותר כסף.
    לגבי התנודות בתעריפי הפרסום בעולם – תביאי בחשבון שההיצע של פלטפורמות לפרסום גדל בשנים האחרונות בקצב מאד מהיר. היה גם מיתון עולמי. ובכל אופן, אם תנכי את ההשפעות האלו, תגיעי למסקנה שבסך הכל יש מגמה מאד ברורה של עלייה בתעריפים.

  • שוקי   ביום 15 בפברואר 2007 בשעה 10:17

    לא דיברתי על אתרי נישה ועל מומחים אלא על מה ששווה הפרסום במצב "טבעי". אני יוצא מתוך הנחה שרוב האנשים לא יודעים ולא רוצים להתאים את האתר לפרסום אלא להפך.

  • אורית   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 20:06

    לרגע לא טענתי שהפרסום ברשת פחות אפקטיבי מפרסום בפרינט. להיפך, כמי שמצויה בתחום מזה שש שנים אני יודעת לכמת בדיוק את האפקטיביות של הפרסום ברשת.
    ודווקא היכולת לכמת במדוייק את תוצאות הפרסום ברשת היא זו שלא תאפשר למחירים להגיע לרמות המגוחכות להפריז של תקציבי הפרינט.
    כשאתה יודע עד לרמת הסנט כמה החזירה לך כל מודעה ברשת, יקשה על גוזרי הקופונים לשכנע אותך להשקיע סכומים שיניבו תשואה שלילית.

    הבועתיות של ישראל בפרסום המקוון נובעת בדיוק מהפער הזה. הרבה גופים מוסדיים בישראל (בנקים וכו') עדיין משלמים מחירים מופרזים על פרסום ברשת כי זה נראה להם "דיל טוב" בהשוואה לפרסום פרינט, אבל אף אחד עוד לא לימד אותם להסתכל על התשואה המדוייקת של הקמפיין. המדידה עדיין נעשית בכלים ובמושגים של מדידת הפירסום במדיה הישנה.
    תתפלא לשמוע כמה גופים בישראל מתעניינים במספר החשיפות של האתר בו הם מפרסמים, אבל לא יודעים לשאול שאלות בסיסיות כמו מספר הגולשים הייחודיים או למדוד הצלחה גם באמצעות הקלקות או פעולות אחרות בשרשרת הערך.
    הבורות היחסית הזאת של המפרסמים בארץ מאפשרת לספקי המדיה לדרוש ולקבל מחירים שאינם משקפים את השווי האמיתי של הפרסום. לזה אני קוראת בועה.
    מכיוון שהכלים כבר כאן, ומכיוון שאי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן, גם הבועה הישראלית הזאת תתפוגג בסוף, והמחירים ייקבעו בהתאם לערך האמיתי של הפרסום המקוון.

    באשר לניכוים שאתה מציע בסוף דברייך, מכיוון שפלטפורמות חדשות ימשיכו להפציע תמיד, ומכיוון שנגיד הבנק העולמי עוד לא הבטיח לי שתמו ימי המיתון העולמי לנצח, התחזית שלך והתיקנונים שאתה מציע, נראים לי, אעפס, לוקים באופטימיות ייתר.

  • שוקי   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 22:03

    "לכמת במדוייק את תוצאות הפרסום ברשת", האמנם? האם את יכולה לענות כמה אנשים ראו מודעה מסויימת וזכרו את השם, למרות שלא הקליקו? האם יש לך יכולת להעריך את מידת החדירה של מותג בזכות חשיפה כזו?
    ומי שהקליק – האם את יודעת לאיזה סוגים של פרסום הוא נחשף קודם, במדיה אחרת?
    אני מבין את מה שאת אומרת אבל לא לגמרי מסכים עם התזה שלך.

  • אורית   ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 11:07

    יש לא מעט אמצעי עקיבה שמאפשרים להעריך במידת דיוק דיי גבוהה את החשיפה של בעל מחשב מסויים לקמפיינים גם אם לא הקליק על הפרסום הספציפי.
    זה לא מדוייק במאה אחוזים אבל זה מדוייק מיליוני מונים יותר מתיאוריות על מיתוג וחשיפה תת-מודעת עליהם מסתמכים משרדי פירסום לא-מקוונים בבואם להסביר את התמחור השערוריתי של מודעות פרינט למשל.
    אתה לא חייב להסכים עם התזה שלי, אנחנו יכולים פשוט לקבוע פגישה פה בשעה שש בעוד חמש שנים, לבדוק כמה בלוגרים התעשרו (או אפילו הצליחו לעזוב את עבודת היום שלהם) מכתיבה בבלוגים.

  • שוקי   ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 13:07

    כן, אנחנו יכולים להיפגש כאן אחרי המלחמה בשעה שש, ואז נגלה מן הסתם ש-98 אחוזים מהאנשים שניסו להתפרנס מבלוגים נכשלו. כשם ש-98 אחוזים מהעיתונים, הספרים ומוצרי התוכן האחרים לא מרוויחים. אני דיברתי על ייתכנות לא על נוסחא שתעבוד בשביל כולם.

    הנעלם הגדול בפרסום היא לא השפעת החשיפה התת-סיפית אלא הערך המוסף המצטבר של חשיפה בערוצי מדיה שונים. TGI אמור היה לספק מענה לעניין הזה עם סקרי המוכרות שלהם, אבל כולם יודעים ש-TGI שווה לתחת.

    לדעת מאיפה הגולש בא, לאפיין אותו, לחשב יחסי המרה וכו' – זה Self Selection. לא רק שזה לא מדעי, אלא שזה גם לא נותן לנו שום מידע על מי שלא קנה או לא הקליק. תחשבי למשל על האנשים שאוהבים להסתכל על מוצרים באינטרנט ולקנות אותם בחנות. האם את יכולה לומר שהפרסום המקוון לקהל הזה (אגב, לדעתי מדובר בערך בשליש מהאוכלוסייה) הוא מיותר או שהוא נכשל?

  • פילי   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 20:56

    החישוב המינימלי המקובל להכנסות מגוגל ל1000 צפיות הוא :

    1000*2%*0.1$= 2$
    שהם 10 שקלים. מרבית בעלי האתרים, במיוחד אלו עם נישות ממוקדות, עושים הרבה יותר מכך. וזה אם מתמקדים אך ורק בפרסומות של גוגל (לרוב הבלוגרים הבינלאומיים יש מגוון רחב הרבה יותר מפרסומות בריסוס, חסויות, הפניות וכד').

    יש לא מעט מדיניות בעולם, קטנות יותר מישראל עם שוק אינטרנט מפותח פחות, שיש בהם לא מעט בלוגרים במשרה מלאה שעושים זאת בשפת האם שלהם.

    אני משוכנע שניתן להיות בלוגר במשרה מלאה בישראל, גם אם זה לא משכורת הייטק סטנדרטית.

  • היסטוריון מצעד המחץ   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 21:30

    בקרוב גם משה ויעקב מהמכולת יפתחו בלוג בתפוז, וגם איציק האינסטלטור וגם כמה פרופסורים. למה? כי כולם ישמעו שיש בזה כסף.
    וכמו כל בועה, גם זה יתפוצץ.
    בלוגרים במשרה מלאה נראה פה מעט מאד, וכבר אני יודע שאני לא רוצה להגיע ליום הזה שבו בלוגר אחד יסתכל על השני לפי "אני מרויח/אתה לא".

  • אשתו   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 22:27

    באלנבי פינת קינג ג'ורג', או בדיזנגוף, אפשר לעשות יותר כסף בשעתיים. ואת הפוסט אפשר לכתוב על קרטון.

  • שרית   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 23:05

    לא מרוויחים את הכסף בקלות. הם לא כותבים בלוג אחד; יש להם מערך שלם, בעצם רשת של בלוגים שהם כותבים בצורה כזו או אחרת. מה גם שיש להם הרבה יותר מודלים של פרסום לבחור מאשר גוגל אדסנס, שהוא פחות או יותר הבחירה הריאלית היחידה היום עבור הבלוגר הישראלי הממוצע.
    אנחנו עוד רחוקים מזמן שבו בלוגרים ישראלים ירוויחו משכורת חודשית סבירה מכתיבת בלוג, גם ובעיקר בגלל חסמים טכנולוגיים.

  • פילי   ביום 14 בפברואר 2007 בשעה 23:38

    זה שאלה של ביצה ותרנגולת, אבל לי נראה שזה קשור בכך שאף אחד לא ממש מנסה את זה עדיין. בנוגע לאפשרויות – ניתן לשים פרסומות בריסוס, ניתן לתת חסויות ולהפנות לחברות (אחסון וכד'), ואם באמת צריך מערך שלם אז אותו אפשר ללא ספק לבנות בישראל. הבלוגרים יכולים לייצור את האפשרויות או לחכות עד שאלו יגיעו מתי שהוא לבד… בינתיים הם מעדיפים לחכות.

כתיבת תגובה