פרופ' וייס וחגיגת הצביעות

1
אני רחוק מפרופ' הלל וייס אידיאולוגית ואולי גם תרבותית. באופן כללי יותר הוא, כמו שאומרים, לא ממש כוס התה שלי ולא הייתי צריך לחכות עד ההתנפלות שלו על מח"ט חברון כדי להגיע למסקנה הזו. המקרה המדובר, רק חיזק את התרשמותי הקודמת.

מצד שני, חלק מהתגובות לאירוע הזה רוויות בכל-כך צביעות, צרות מוח ורשעות, שכבר לא בטוח מה יותר גרוע.

2
נתחיל בזה: עם כל הכבוד לצה"ל, למשטרה, ולאנשי התקשורת שקפצו על הסיפור הזה כמוצאי שלל רב – ממתי לקלל הפך בישראל לעבירה פלילית?

3
נדמה לי שהחוק בסינגפור אוסר להשמיע בציבור קללות מסויימות. אני יודע שישנן גם מדינות תרבותיות לכאורה שבהן רוצחים אנשים על קללה מסויימת, אם היא נאמרת בשעה הלא נכונה, במועדון בתל-אביב. ישנו אמנם חוק "העלבת עובד ציבור" וישנם כל מיני סעיפי חוק שקשורים להפרעה לנציגי החוק במילוי תפקידם, אני יודע. 

 בכל אופן, תארו לכם שהמקרה הזה יגיע לבית-המשפט ויתגלגל עד לבג"ץ, האם מישהו באמת מאמין שבג"ץ יפסוק נגד פרופ' הלל וייס?

4
אני לא משפטן, אבל עקבתי בעניין אחרי פרשת דוד בלחסן, שהסתיימה לפני כעשור. הטיפול המשפטי בפרשה די מסמס אותה, אבל לפני כן, ולמרות האווירה הציבורית, הדגישו שופטי המחוזי מה עומד על הפרק לדעתם, כשדיברו על "חשיבותו של עיקרון חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית".

מאייטם שפרסם בנושא מוסף תל-אביב של ידיעות כבר ב-1997, בלחסן מצטייר – לכאורה – כאדם לא-אלים, בלתי מזיק ברובו, שנתפס באמירה מטומטמת.

אולי אתם חושבים שהוא יותר ממטומטם. אולי אתם חושבים שהוא אדם רע שמגיע לו שיקרו לו דברים רעים – אבל זה לא מוכיח שהוא עשה מעשה פלילי; זה רק מוכיח שאתם בדיוק כמוהו.

5
בכלל, להיות חרא של בנאדם זו – מה לעשות – עדיין לא עבירה פלילית. למרבה הצער, גם לבגוד באשתך עם חברתה הטובה, או לצחוק על נכה, או להקפיא את הקיצבאות של ניצולי השואה, אלו מעשי נבלה חוקיים לגמרי ואפילו נורמטיביים. לכן, פעילות בשליחות החוק או במסגרת החוק, אינה תמיד מוסרית.

6
לו הייתי אומר עכשיו לכבוד שר האוצר ולכל פקידות האוצר, "הלוואי שתגיעו למצבם של ניצולי השואה, או של הנכים, או של חולי הנפש, או אפילו של המובטלים" – האם לדעתכם זו תהיה עבירה על החוק? או שאולי זו זכותי הלגיטימית במדינה שיש בה חופש דיבור? 

7
מה שהגדיש את הסאה והושיב אותי לכתוב היא הידיעה הזו, שבה נאמר בין השאר:

"לדברי הגורמים הבכירים – התנצלותו של פרופ' וייס לא היתה כנה. בנוסף, אמרו הבכירים כי בצבא נשקלת האפשרות להמליץ לקצינים שלא ללמוד באוניברסיטת בר-אילן, עד שיחזור בו מהדברים באופן כן ומלא".

כלומר צה"ל יחרים את אוניברסיטת בר-אילן כי מישהו מהסגל שלה קילל קצין. באוניברסיטת בר-אילן ישאלו מן הסתם: מדוע לא החרימו את אוניברסיטת תל-אביב אחרי שהפרופ' ההוא כינה את ראש-הממשלה רוצח? ומדוע לא החרימו את האוניברסיטה העברית בירושלים כתגובה לפרופ' שכינה את הילדים של מתנחלי חברון "היטלר יוגנד". ויהיו עוד דוגמאות.

אבל עזבו אתכם מזה. אני שואל: מאיפה הרעיון המטומטם להחרים אוניברסיטה שלמה בגלל פרופ' פטפטן, או אפילו בגלל הגינוי הלאקוני מדי של הנהלת האוניברסיטה. למדתי בבר-אילן. גם בסגל וגם בין הסטודנטים, פגשתי דעות מגוונות. הרבה אנשים באים לאוניברסיטה כדי ללמוד או ללמד. יש ביניהם הרבה אנשים רגילים, וגם כל מיני "מיוחדים" מכל המינים והצורות.

והשיא: אחרי שווייס כבר התנצל, טוענים בצה"ל שההתנצלות שלו לא מספיק כנה. הם רוצים שזה יהיה… מהלב. מה זה גן הילדים הזה בצמרת המדינה שלנו?

8
ההתנהגות של המשטרה ושל צה"ל – בעניין הזה לפחות – נראית לי פוליטית, והיא מכוונת ישירות או בעקיפין כנגד חופש הדיבור. זה מאפיין קלאסי של ניצני פאשיזם. ואותי באופן אישי, מדאיג אותי יותר הפאשיזם של ברק, אולמרט וליברמן, מזה של פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר-אילן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורן   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 7:50

    הלל וויס הוא טיפוס הזוי לחלוטין ובאמת קשה לסבול את הקצף שתוסס לו מהפה ועם זאת זה בהחלט עדיין חוקי והוא אפילו לא צריך להתנצל אם הוא לא רוצה.

    אבל, באותה כתבה שהפנית אליה בYNET (ובהנחה שמה שנאמר בכתבה נכון) כתוב גם: "דברי ההתנצלות נשמעו על פניהם מלאים וכנים, אלא שמאוחר יותר הסביר פרופ' וייס, שעלה לשידור ב"קול ישראל", כי התנצל בשל "לחץ מפא"יניקי טרוריסטי שהופעל על האוניברסיטה"."

    כלומר בהחלט יש יסוד לטענה שההתנצלות לא הייתה ממש כנה, אבל, זה בכלל לא משנה והדרישה הגורפת להתנצלות או השעיה היא שערורייתית.

    ואם כבר חגיגה של צביעות אנטי-דתית אז הנה הידיעה על רוני דניאל שמסלף עובדות באופן שיטתי על מנת להשחיר את תלמידי ישיבות ההסדר:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3437129,00.html

    ובקשר לאיום להחרים את בר-אילן – אני לא הייתי דואג – עושים שם לקצינים הנחות לימודיות כאלו שעדיין ישתלם להם לבוא בהמונים. זה לא סתם שכל הקצינים יוצאים ללימודים דווקא בבר-אילן ולא בתל אביב או במקום אחר.

  • דני בלוך   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 9:15

    מאז ההשמצות הפרועות של וייס נגד יצחק רבין אני בדעה שצריך להחרים אותו ולא את בר אילן או כל גוף אחר שהוא חבר בו. לא לבוא להרצאותיו, לא לתת לו במה להשמיע את דעותיו. הציבור הדתי יודע להחרים מי שאינו רוצה בו – ראה פרשת יונתן בשיא. אז יועילו מתפללי בתי כנסת לנהוג כלפיו כמתחייב מלשונו המשתלחת. להעמיד לדין פלילי הייתי משאיר כאופציה רק במקרה של הסתה לאלימות.

  • שוקי   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 10:24

    אם אני מבין נכון, הדגש הוא על "בעיני הבריות". כלומר, אם אתה עושה את זה בארבע עיניים זה חוקי לגמרי, נכון?

  • מיקי   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 11:15

    אותי שעשעה במיוחד ההתיחסות להתנצלות הלא כנה. איך זה מודדים את כנותה של התנצלות? ממתי ההתנצלויות של השוליים הסהרוריים (מכל צידי הכביש) כנות?

  • שקדיה   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 11:28

    קללות ונאצות הפכו לנורמה מקובלת בחברה הישראלית. אלא שהנורמה הזו, מעבר לכיעור שבה, מסוכנת, ואת זה צריך להדגיש, כי בזה יש למוסדות החינוך חלק.
    מוסד שמקבל אלימות מילולית מצד מרצה, ואינו פועל להפסיקה לאלתר, אינו יכול לטעון לחפות כשאלימות פיזית יוצאת מבין כתליו.

  • איתי   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 13:26

    אך זה לא אומר שנשיא האוניברסיטה צריך לפטר את וייס, לכבול אותו בצינוק עד שיתנצל (בכנות), או לחלופין להיות מוחרם ע"י הצבא. כל אדם שמזדעזע מהדברים יכול להחרים את וייס באופן אישי, אך מכאן ועד איומים להחרים אוניברסיטה שלמה יש דרך ארוכה, והמהלך שמוביל ברק עם ראשי הצבא הוא בעיני פאשיזם לשמו.

    בנוסף לתגובה שלמעלה על "איך מודדים כנות" ראוי לעמוד גם על האבסורד שבביטוי "המשטרה תפתח בחקירה" בהקשר של אמירות החשודות כהסתה.
    הרי הדברים נאמרים בגלוי ולעיני מצלמות (ע"ע דרשות הרבובדיה / ראאד צלאח) אז מה יש פה לחקור?

    מעניין לחשוב כיצד לצמצם את תופעת האלימות המילולית, אך חקירות משטרה אינן הדרך (אולי דווקא תביעות אזרחיות?)

  • אורן   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 13:56

    את מה שכתבתי קודם לגבי ההנחות האקדמיות להם זוכים הקצינים הלומדים בבר-אילן – אין לי נתונים ולא עדויות של אנשי מנהלה אלא רק התרשמות כללית מהיכרות שיטחית של המערכת.

    אני אשמח אם מישהו יפריך או יגבה את התחושה הזו שלי.

  • שוקי   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 22:09

    לגבי העלבת עובד ציבור – משפטנים גדולים ממני אמרו על החוק הזה שהוא בעייתי בלשון המעטה, ובאמת מסקרן לדעת מה יקרה אם יאשימו את וייס על העבירה הזו והאם יצליחו להרשיע אותו ואיך זה יעמוד בבג"ץ.

    בעיני, אין ספק שמה שאמר וייס היה מעליב, אבל גם סאטירה מעליבה וגם הבעת דעה יכולה להעליב. וייס אמר למח"ט "אני מקווה ש…". אפשר להתעצבן מזה, אבל לא בטוח שאפשר לשפוט אותו על זה, כי מה בין הבעת דעה להבעת משאלה?

  • אחד   ביום 15 באוגוסט 2007 בשעה 2:00

    ביתו של ראש הממשלה קראה לרמטכל רוצח אני רוצה לראות את צה"ל מחרים את אולמרט ומשפחתו על אמירות אלה(מי יודע אולי משהו טוב יצא מזה?)
    מעבר לציניות אני בדעה כמוך, אך אם מחליטים להעניש אותו למען ההגינות להחיל את זה רטרואקטיבית (לא צריך להגזים יותר מידי נגיד 7 שנים אחורה) גם על שאר מרצים מהימין ומהשמאל.

  • יהונתן   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 9:25

    לצחוק על נכותו של נכה תוגדר בוודאות כעבירה פלילית. תיקון שיזם רן כהן בשנה שעברה ( http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2007-03-18.html ) מבקש לקבוע זאת כעבירה, למרות שכיום ביזוי אדם בעיני הבריות (ולצחוק על נכה בהחלט משתמע ככזה) הוא לשון הרע.

  • רפרם   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 14:24

    אני יודע על מסלולים של שבעה חודשים שבהם הסטודנט השקדן מקבל תואר ראשון (בייחוד אנשי שב"כ). חודשים שעוברים בהחלפת צ'פחות עם המרצים.
    ולגופו של עניין. ההתנפלות על וייס, ושוקי צודק לגמרי, היא צבועה ורק באה לקבע מין עמדה ימנית "שפויה".

  • אהרון   ביום 14 באוגוסט 2007 בשעה 14:35

    דברי הבלע של הלל וייס, וארס השנאה הידוע שלו הם כמובן נלוזים ומגונים. איחולי המיתה שלו לקציני צה"ל הם אולי "רק" קללות ונאצות, אך האם זה בלתי סביר להניח שפה ושם חיקוי כלשהו של יגאל עמיר מהרהר ביישום מעשי של איחולי הפרופסור?

    אגב, חיפוש קליל ברשת יגלה את החוקים הבאים:
    1. העלבת עובד ציבור: סעיף 288 לחוק הענשין:
    " המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט– 1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו מאסר ששה חדשים."

    2. סעיף 192 לחוק הענשין מגדיר איום כך :

    " המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו מאסר שלוש שנים. "

    האם הקללה "שאמא שלך תהיה שכולה ואשתך תהיה אלמנה" זו העלבה? איום? הקנטה?

השאר תגובה