ארכיון חודשי: נובמבר 2006

ארקדי גאידמק

שוב ארקדי נחלץ לעזרת החלשים והמדוכאים. בפעם הקודמת אלו היו תושבי הצפון, הפעם תושבי שדרות. הייתי מריע לו ולפועלו – המבורך כשלעצמו – רק שאני לא יודע מה מטרותיו של האיש הזה. מהלכיו נראים כמו קמפיין פופוליסטי מתוכנן היטב. בעיתונות טענו לא מזמן שהוא חותר להשתלב בהנהגת המדינה. אני לא יודע אם זה נכון, אבל […]

המלצה חמה: בלוגלי

בלוגלי, פרוייקט של אח"י דקר ותום סלע, היא מערכת בלוגים חופשית מבוססת וורדפרס. לקח לי בדיוק 5 דקות להירשם ולפתוח בלוג ניסיוני. המערכת קצת בוסרית, אבל כבר עכשיו ניכר שנעשתה עבודה ממש ממש יפה, וממשק הניהול מגוייר כהלכה ונוח מאד. זמני התגובה מצויינים, ויש אפשרות לייבא בלוג קיים מישרא, בלוגר, LiveJournal ומערכות אחרות. מאז שאני […]

שינוי שיטת הממשל?

תמוהה קצת התגובה של החבר פרץ. הבעיה שלו עם רעיון שינוי שיטת הממשל, הוא שמפלגת העבודה לא נתנה את הסכמתה – שלא ברור את הישבן של מי זה מעניין. הבעיה עם הרעיון של שינוי שיטת הממשל, בעיקר בעיתוי הנוכחי ומהאנשים ממנו הוא בא, היא שזו יוזמה אנטי-דמוקרטית בוטה. במדע המדינה מנתחים את ההצלחה של דמוקרטיות […]

עור לבן, נפש שחורה

"את אשה שחורה ונחותה. את מטומטמת. את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". האיש המקסים שאמר את הדברים האלה, על-פי TheMarker, הוא הבעלים של רשת בתי הקפה ארומה תל-אביב. באופן אישי אני מחרים את ארומה כבר הרבה זמן, מסיבות אחרות לגמרי (קפה גרוע ומחירים יקרים). אבל היי – גם אתם יכולים להחרים. עוד אצל שמואלוף […]

על קמצא, בר-קמצא ומקס הזועם

מקס הזועם, אחת הדמויות החביבות על משפחתנו (אני, החברה והחתולים) מבריק בפוסט נוסף, ומגייס הפעם את סיפור קמצא ובר-קמצא. אין מה להגיד: Great minds וכו'. הנה קטע מטקסט ישן שלי, בדיוק באותו עניין ותוך שימוש באותה אנלוגיה: "בית-המקדש הראשון חרב בגלל שפיכות דמים, עבורה זרה וגילוי עריות. בית-המקדש השני חרב משום שנאת חינם, כפי שמלמד […]

מצעד הגאווה ב-10 שורות

לפני ארבעה חודשים בדיוק כתבתי כאן על מצעד הגאווה, והסברתי מדוע לדעתי עדיף לא לקיים אותו בירושלים. גם היום, אני חושב שעדיף היה לקיים אותו בתל-אביב, מהרבה סיבות. אלא שפרשת מצעד הגאווה כבר מזמן פרצה את גבולות הדיון בשאלה האם נכון, כדאי, לגיטימי או רצוי לקיים את המצעד שם. מרגע שנכנסו לתמונה האיומים באלימות, זהו […]

גילי סופר על חומוס

סימפוניית החומוס הבלתי גמורה.צהריים אחד, לפני כמה שנים, הלכנו גילי ואני לאכול חומוס. אני חושב שזה היה בבהדונס. על גילי, מסתבר, נחה הרוח – אולי ביותר ממובן אחד. הוא כתב טקסט שאמור היה אולי להפוך לאיזו כתבת חומוס ב-netמגזין, אבל איכשהו קרה שזה לא קרה. אז קבלו, בדיעבד, לינק לפרסום ראשון של סימפוניית החומוס הבלתי […]