שוקי גלילי SRהאם העובדים הזרים באמת לוקחים לנו את העבודה? ומה אומר השימוש בטיעונים מהסוג הזה על התרבות הפוליטית הישראלית ועל מערכת החינוך? כואב הלב על רני כרמלי, החייל המשוחרר מהפרסומת (של רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול), שלא מוצא עבודה בגלל העובדים הזרים. אני אומר את זה בלי שמץ של ציניות – כלומר, באמת צר לי על […]
אבל הוא בעיני דבר מאד אישי, ולמרות זאת – בכל ערב יום זיכרון תוקפת אותי מלנכוליה, שקשורה קצת גם להיסטוריה האישית והמשפחתית וקצת, אני חושב, גם לתחושת האובדן הכללית שמלווה כמעט את כל מי שחי במדינה הזו – איש איש מטעמיו. רק שהשנה נוסף לכאב הזה משהו נוסף, מסוג אחר לגמרי. משהו מנקר, שעלה כשקראתי […]
לא יודע מה אתכם – לי נמאס לגמרי מהצביעות של יום השואה. בכל שנה העסק הזה חוזר על עצמו ונעשה מעליב יותר. עשרות אירועים מתקיימים ברחבי הארץ לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה. פוליטיקאים מנגבים דמעה ומשחררים איומים נגד אחמדינג'ד. הרמטכ"ל מבקר ניצולי שואה מול המצלמות, במסגרת פרויקט יחצ"ני בשם פרח לניצול. צה"ל מקיים אירועי הצדעה […]
כדאי לכם לקרוא את תיאוריה ופרקסיס, הפוסט החדש של יונית שהוא באמת מדכא – בניגוד למשדרי יום השואה שהם סתם טלוויזיה במיטבה.
זו חתיכת היסטוריה בשבילי. הבלוג ברשימות היה הראשון מבין האני-אחזור-אליכם-עם-המספר בלוגים שיש לי היום. לכן אפשר לומר, בלי להפריז, ששיחת השכנוע שעשה לי אורי ברוכין מתישהו בשנת 2003 כדי שאצטרף לקבוצת הכותבים הראשונה, שינתה את חיי. ערב העלייה לאוויר הייתי די לחוץ. פתאום קלטתי שאני מוקף באנשים מעניינים ממני, שהם גם כותבים מוכשרים מאד. לא […]
