למרות שבאופן עקרוני אני מכיר את הנתונים, כשראיתי את הגרף הזה (באתר החדש של ישראלים להצלת הדמוקרטיה) התבלבלתי לרגע.
צורתו מזכירה מאד את גרף הכניסות לאתר אינטרנט שקיבל "עונש" (Penalty) מגוגל – תופעה שהרבה מקדמי אתרים בעולם ובארץ נחשפו אליה לאחרונה מקרוב (אצלי, טפו טפו, הכל בסדר בינתיים, תודה).
מנוע החיפוש של גוגל הוא לא ממש ישות תבונית (בינתיים), בסך-הכל ערימת קוד שמיישמת אלגוריתם של בינה מלאכותית שמטרתו לחזות את שביעות הרצון שלכם כשאתם מקליקים על תוצאת חיפוש זו או אחרת.
אבל עשרות מיליוני שעות האנוש שהושקעו במו"פ ומאות אלפי המחשבים שמשמשים בחוות השרתים של גוגל, בסך-הכל מוכיחים את עצמם. גוגל בדרך-כלל מסוגל לזהות כשאתם עושים באתר שלכם משהו בלתי נסלח – רע לגולש, רע לרשת. התוצאה במקרה כזה תהיה "עונש" כנ"ל – אנשים פשוט יפסיקו להגיע לאתר שלכם.
האלגוריתם של Google לא מושלם – לא תמיד העונש באמת מגיע לכל מי שמקבל אותו; לא כל מי שמגיע לו להיענש – ויש כאלו שבאמת באמת מגיע להם – מקבל עונש או נפגע באיזושהי צורה. במנועי חיפוש, כמו בחיי המדינה, ניתזים שבבים כשחוטבים עצים (ונשאר רק לשאול: האם העצים באמת חייבים להיחטב?). אבל כל זה לא ממש מעניין כשאתה בעונש. לכל היותר מעניין לנסות הבין מדוע קיבלת את העונש. או מה עליך לתקן כדי לחזור למשחק.
בהרבה מקרים, חשוב לומר, מי שמקבל את העונש לא מבין איפה טעה ולמה זה נפל עליו – אבל הבנה שגויה של כללי המשחק לא פוטרת אותך מעונש.
חדי העין יכולים להבחין בהתבוננות נוספת בגרף (שכאמור, דומה מאד למה שרואים כשמקבלים עונש מגוגל), שהרבה לפני שהאתר "צולל" מופיעים סימנים מקדימים. מתחיל דשדוש, מופיעים סימנים לסטגנציה.
מי שלא השכיל לפעול נכון מראש, יכול לפחות להסתכל על הגרף ולנסות להבין בדיעבד – מה השלב שבו ה"אתר" שנראה כה מבטיח החל להיראות "חשוד". מתי הפך החשד לחוסר אמון ואכזבה, ולהכרה מרירה ש"אין מה לחפש כאן".
הדמוקרטיה הישראלית בעונש
במקרה של הדמוקרטיה הישראלית, קל לזהות את הנקודות המכריעות על ציר הזמן, את האנשים ואת המעשים, שגרמו לבוחר הישראלי להצביע ברגליים ו"להעניש" את השיטה.
שליש מבעלי זכות הבחירה בישראל מעדיפים לא לבזבז זמן על הליכה לקלפי. זו הייתה יכולה להיות צורה נהדרת של מחאה לולא העניין הפעוט הזה – שירידה חדה בשיעור ההצבעה בסופו של דבר מובילה, בדרך-כלל, לעליית פאשיזם. לא נלאה בתיאוריה (מתחום מדעי המדינה) ובמודלים שמסבירים את התופעה. עובדתית: היסודות הפרו-פאשיסטיים בחברה הישראלית, בתרבות הפוליטית ובפרלמנט, זוכים לעדנה בשנים האחרונות. הם לא הרוב – פשוט מיוצגים יותר.
שליש מבעלי זכות הבחירה זה 40 מנדטים בפוטנציה – מספיק בשביל להקים קואליציה בכל תסריט. מכיוון שאלו, בהגדרה, האנשים החלשים יותר – נפגעי השיטה, האנשים והמדיניות – הם יכולים היו להיות הקהל הטבעי של כוח פוליטי חדש, שייצג את האינטרסים שלהם טוב יותר. זו יכולה הייתה להיות ואולי יכולה להיות עדיין, תנועת המונים או מפלגת שלטון, חברתית, שוויונית ומתקדמת. או תנועת המונים מסוג אחר. מי מחליט? אתם מחליטים.
