כדאי להפנים: אין קשר בין היצע הדירות למחירים. כוחות השוק לא השפיעו ולא משפיעים על מחירי הדיור בישראל, שעלו כשקנינו וגם כשלא, כשמלאי הדירות הצטמצמו וגם כשגדלו. בועה? קומבינה? תרמית גדולה.
המחאה החברתית העלתה על סדר היום – בין השאר – את נושא הקשר בין מחירי הדירות, מדיניות הממשלה וכוחות השוק.
כמובן, כל אחד מנסח את הקשר הזה על-פי הבנתו, השקפותיו ורצונותיו. הקבלנים והנדל"ניסטים למשל, אומרים שכדי שמחירי הדירות ירדו יש להפשיר קרקעות ולהסיר חסמים בירוקרטיים – כך הבנייה תהיה קלה יותר, היצע הדירות יגדל, והמחירים ירדו. המסרים שהגיעו בשנה האחרונה ממשרד האוצר ומשרד ראש-הממשלה, היו דומים להפתיע לגישה הזו.
הגישה ההפוכה אומרת שהמדינה אינה יכולה להפקיר את מחירי הדיור לכוחות השוק, ועליה להתערב בשוק ולאזן אותו. בדיוק כשם שעליה להתערב ולהשפיע על מחירי המים, המזון, הבריאות, החינוך ושאר מצרכי היסוד ושירותים חברתיים. ובדיוק כמו שהמדינה, באמצעות בנק ישראל, מתערבת בכל חודש במחירים ובשערי החליפין באמצעות אכיפת מדיניות ריבית, ובדרכים נוספות.
אבל המצב בפועל, כפי שכבר ראינו במקרים רבים, הוא שכוחות השוק פועלים רק בכיוון אחד. כשהביקושים עולים ומחירי התשומות וחומרי הגלם עולים, גם המחירים עולים. לעומת זאת, כשההיצע עולה ו/או מחירי התשומות יורדים המחירים משום מה לא יורדים. זה הודגם כבר עם מחירי הדלק והחשמל, המזון והסחורות (סוכר, חיטה, שומשום וכו') – אנחנו תמיד נשלם יותר, לא בגלל כוחות השוק אלא בגלל הקומבינה. ובשוק הדיור? אותו הדבר.
הציצו בגרף הזה, המבוסס על נתוני הלמ"ס לשנים 2002-2012 – סה"כ דירות שנותרו למכירה בסוף התקופה בבנייה ביזמה פרטית:
כמו שאפשר לראות בגרף, מלאי הדירות החדשות עלה משמעותית מאז 2008 והוא דומה מאד כיום להיצע בשנת 2002, השנה הכי גרועה של ענף הנדל"ן בעשורים האחרונים. למרות זאת, כידוע לכולנו, מחירי הדירות עלו דרמטית מ-2008 ועד היום.
למעשה, כאשר בוחנים את גרף ההוצאה הפרטית על דיור בשנים 2002-2012, אפשר לראות שהוא אדיש לחלוטין לשינויים בהיצע:
במילים אחרות: שילמנו ואנחנו משלמים יותר, גם כשההיצע בחסר ומחירי התשומות עולים וגם כשההיצע גדל והביקוש ברצפה, כמו בשנה האחרונה.
ב-14 החודשים שעברו מאז פרצה המחאה, הישראלים קנו פחות דירות, הסכימו לעבור לדירות קטנות יותר, שיפצו דירות קיימות במקום לעבור, נתקעו עם שתי דירות כי לא הצליחו למכור, ועדיין נדרשות 127 משכורות כדי לקנות דירה.
אתם יכולים לקרוא לזה בועה. אתם יכולים לקרוא לזה קומבינה. אני, ברשותכם, קורא לזה תרמית.
