מדוע זדורוב הוא לא הרוצח

דגימות DNA של רומן זדורוב, החשוד ברצח תאיר ראדה בקצרין, נשלחו לארה"ב הערב לבדיקה מיוחדת. אני מחכה בכיליון עיניים לתוצאות.

לא יודע אם קראתם את הידיעה על כך שמשפחת ראדה ביקשה היום מהמפכ"ל, לצרף חוקר פרטי לחקירה המשטרה. כמו חלק גדול מהציבור, גם משפחת הנרצחת לא לגמרי סומכת כנראה על המשטרה. רק שהם נראים כמו אנשים הגונים, שלמרות כאבם אינם מטילים אשמה רק כדי להאשים (ואם, להיות ציניים נוסיף: בשונה מהמשטרה).

זאדורוב הוא, כזכור, החשוד השלישי בפרשה שנעצר. אחרי 6 ימים של חקירה, הוא הודה ושחזר את הרצח. עורך-דינו אמר על כך שחוקרי המשטרה הביאו אותו למצב כזה שגם ברצח ארלוזרוב היה מודה. זה לא מופרך. אני זכיתי פעם להיחקר במשך חמש שעות במצ"ח, והתפרקתי לחתיכות. גם היום, כשאני גדול, חכם וחזק יותר, אני לא יודע איך הייתי עומד בשישה ימים כאלה, כאשר החקירות הן בשפה שאינה שפת אימי.

מה גם שהתנהלות המשטרה בחקירה הזו מדאיגה בלשון המעטה. ראיתי לפני כמה ימים בטלוויזיה את ישראל נפתלי, גנן בית-הספר שגם הוא נעצר כחשוד ברצח. הוא היה החשוד השני . וכמו זה שלפניו גם הוא הובא לפני שופט ומעצרו הוארך בחמישה ימים. הוא שוחרר אחרי יומיים, ובדיעבד מסתבר שהיה לו מן ההתחלה אליבי מוצק. אז איך נעצר? ואיך הוארך המעצר שלו? מה אמרה המשטרה לשופטים?

אין לי תשובות, אבל בואו נסתכל על מה שאנחנו יודעים, על הגירסה הרשמית של המשטרה ועל מה שפורסם בעיתונות (גם כן מקורות…).

רומן זדורוב הוא רצף, עובד קבלן שעבד בבית-הספר לפרנסתו. ידידי משפחת ראדה, אצלם זדורוב עבד בעבר, אמרו להם שהתרשמו ממנו לטובה. שהוא אדם חרוץ ושקט. אשתו אמרה עליו: "זה איש שלא יריב עם גבר אחר, בטח שלא עם ילד". עולה מהתיאורים דמות של אדם נורמטיבי. הוא אב טרי. אין לו עבר פלילי או פסיכיאטרי. ובכל זאת, המשטרה טוענת שבריב על סיגריה, עם ילדה בת 14, זדורוב איבד את עשתונותיו ובחמת זעם רצחנית קיפד את חייה.

המשטרה גם טוענת שהודאתו של זדורוב באה בעקבות פח שטמנו לו. לתאו הוכנס "מדובב" שגרם לו להודות, ומאוחר יותר זדורוב חזר על הודאתו בפני החוקרים. אני לא יודע אם זה נכון או לא. בכל אופן, המשטרה הודתה כבר שאין בידה דבר מלבד הודאתו של זדורוב. ההודאה והשחזור כמובן. ו"פרטים מוכמנים", כאלה שרק הרוצח האמיתי יכול היה לדעת ולכן יש עליהם צו איסור פרסום. פרטים מוכמנים שכנראה זדורוב לא ידע לציין בזמן השחזור, כי אחרת למה לשלוח דגימות לאמריקה?

בקיצור: הספקולציה שלי טובה כמו שלכם, אבל אני נוטה לחשוב שזדורוב הוא לא הרוצח. יש יותר מדי דברים שמצביעים בכיוון הזה. ואם יתברר שאכן כך הדבר, אני מקווה שכל מי שאפשר ישלם על זה – מקטן החוקרים ועד למפכ"ל. רגע… אני שומע דפיקה בדלת…

רומן זדורוב. נראה מטריד רק לי?

מכתב לעמיר פרץ

שלום עמיר,

אני לא יודע אם תקרא את המכתב הזה. אני יכול לשלוח אותו לעוזרים שלך, עם עותק לעבודה שחורה. יש כמה ח"כים מהמפלגה שהעוזרים הפרלמנטריים שלהם נוהגים לענות. אלו שלך לא עונים, אם אני זוכר נכון, אבל היי – אפשר להבין, אתה הרי שר הביטחון. אז פרסמתי את המכתב הזה כאן.

אני לא יודע אם תקרא את המכתב הזה, עמיר, אבל אני גם לא בטוח אם זה כל-כך חשוב. אתה מבין, אני לא באמת חשבתי שאתה מאור הגולה. לא כשראיתי אותך מדבר בטלוויזיה, ונוכחתי לדעת שאתה אומר דברים נכונים. גם לא כשראיתי את התוכנית הכלכלית, שברוורמן כתב ושטיגליץ אישר. גם לא כשבאתי לשמוע אותך בכנס בבית-שמש, אומר מול המצלמות שביבי ואולמרט חד הם. אתה מבין עמיר, לא חשבתי שאתה בן-גוריון חדש, אבל האמנתי לך. חשבתי שתלך עד הסוף. ואם אתה לא, אז אתה סתם עוד פוליטיקאי. לא משנה איזה כוונות טובות, אולי, היו לך לפני כמה חודשים.

ערב הבחירות ישבתי בבית מפלגת העבודה. תפסת אותי באמצע שיחת טלפון עם מצביעת עבודה פוטנציאלית. אמרתי לה: "את יודעת, גם לי נמאס מכל הפוליטיקאים המחורבנים. בבחירות הקודמות, בגלל שלא היה לי למי להצביע, הצבעתי למפלגת פועלים מדימונה. קיבלו 872 קולות. הפעם, דימונה לא רצה לכנסת".

"עמיר פרץ הוא לא גנרל" אמרתי לה. "הוא לא נסיך כמו אולמרט וביבי. הוא אפילו לא עורך דין, כמו אולמרט ורמון. הוא לא חתן פרס נובל כמו פרס. ולעזאזל, הוא המועמד המזרחי הראשון לראשות הממשלה. אם זה לא ייצג אותנו אז מי כן?".

זאת השתכנעה. גם ההיא החד-הורית. גם הרבה אנשים מבוגרים, עייפים, ציניים, שאמרו לי שהם כבר לא יאמינו לאף אחד, ורק בגלל שאני כל-כך מבקש הם יצביעו בשבילך.

אתה מבין החבר פרץ, אלפי אנשים שכנעתי. לדבר גם אני יודע. זה שלא הלכתי לפוליטיקה בעצמי ובחרתי לדחוף אנשים כמוך, זה כי אני לא נוהג להבטיח מה שאני לא הולך לקיים. וגם לא שכנעתי אנשים שאתה הולך לקיים – שכנעתי אותם שמותר להאמין לך.

אני, יכול אולי להאמין לך, שמאד רצית ופשוט לא הלך. אני, יכול להאמין שבכלל תכננת על 2009, שמאז שניצחת בטעות את פרס הכל נראה כמו סרט רע. אתה יודע מה – אני מאמין לך שעמוק בפנים אתה עוד חושב שפעם עוד תצבור מספיק כוח כדי לעשות את מה שהבטחת. רק שמפשרה לפשרה ומהפרת הבטחה אחת לאחרת, זה נראה שאין לך ולשיירי המפלגה הפאתטית שסביבך סיכוי. כי כמה אנשים אחרים אתה חושב שעוד יאמינו לך? ומה זה משנה – הרי גם אני, שכמעט מאמין לך, לא מתכוון להצביע בשבילך שוב.

"האומר אחטא ואשוב ,אחטא ואשוב, אין מספקין בידו לעשות תשובה". גם בפרגמטיזם, יש איזה גבול דק שאסור לעבור כשמקריבים אמצעים למען מטרה. כי המטרה, אפילו המטרה הכי ראויה, לא מקדשת את האמצעים. במיוחד אם אחד מהאמצעים הוא לתמוך בתקציב לא מוסרי, אנטי חברתי וכו' – אתה כבר יודע.

אני לא חושב שתוכל לגרום לי להצביע בשבילך שוב. ואני לא חושב שיש לך סיכוי להיות ראש ממשלה. רוב הסיכויים הם שאתה פשוט הולך להיעלם מתישהו ולא לחזור לפוליטיקה. אבל עד אז, עוד לא מאוחר בשבילך לנהוג כאיש של כבוד.

אני לא יודע אם תקרא את המכתב הזה, אבל אני גם לא בטוח שזה משנה. כי נראה שכבר מזמן הפסקת להבין, ולכן גם לו היית קורא לא בטוח שזה היה משנה.

בכבוד,
שוקי גלילי

פתח-חמאס, עבודה-קדימה

הנה, התגשם חלומנו מני קדם. החלום שניסחו ה"שמאלנים" של פעם: "שנצא משם והם יהרגו אחד את השני במקום אותנו".

בכוונה אמרתי "שמאלנים" כי האנשים שאמרו את הדברים האלה לא השתייכו לזרם אמיתי של שמאל אידיאולוגי. חלק מהם אמרו את המשפטים האלה בשקט ודיברו בקול רם על "שלום". רובם, אני חושב, הצביעו לברק ב-1999.

צריך לחשוב על מה שקורה ברצועת עזה במושגים של אקולוגיה, לא של אידיאולוגיה. כשהשכן שגר מתחתיך שורף צמיג מול החלון שלו, העשן מגיע גם אליך. כשלשכן בקומה הראשונה יש סתימה בביוב, המים מתחילים לעלות למעלה, לשאר הקומות.

בקיצור, האם זה טוב לנו שהחמאס והפתח אוכלים זה את זה? בטווח הקצר מאד אולי כן, אבל בטווח הבינוני והארוך כנראה שלא. כמו במשפט הידוע מהסרט "שתי אצבעות מצידון" – פתח שונאים את חמאס, העם הפלשתיני שונא גם את החמאס וגם את הפתח, וכולם ביחד שונאים אותנו.

כמו בישראל, גם בשטחי הרשות, את המרמור והיאוש קל מאד להפנות אל האוייב המשותף. ככה עלתה לשלטון מפלגת קדימה, שהבטיחה לתת בראש לכל מי שאפשר – ערבים, מתנחלים, למשפחות מרובות הילדים (כלומר, בעיקר חרדים וערבים). כל מי שלא נראה באופק האלקטורלי של המפלגה הזו. מה שמצער, כמובן, הוא שהתגלה שתמורת אתנן מתאים, מפלגת העבודה מוכנה ליישר קו.

בסופו של דבר, יש לנו קצת יותר מפלגות ומצבנו האובייקטיבי טוב בהרבה משל הפלסטינים, אבל יש משהו עמוק ומהותי שמשותף לשני העמים, והוא שמוסיף לקיים את העימות הישראלי-פלסטיני. יאושם הוא יאושנו, מנהיגינו הם מנהיגיהם, הם יירו אלינו קסאמים ואנחנו נירה פגזים וטילי אוויר-קרקע.

אשליית ההנתקות היא אשליית הגדר היא אשליית "השלום" שסחפה פעם את רוב הישראלים. אלו הישראלים שלא רוצים לפתור את הבעיה של שכנם, אלא רק להסתיר אותו מעיניהם. בין אם הוא עני, נכה, רוסי, קשיש, חרדי, הומו, ערבי, מזרחי או פלסטיני. ולכן, בפעם האלף, אני חושב שהכל מתחיל באופן שבו אנחנו נוהגים זה בזה, ובמידה בה אנחנו מצפים שהמדינה תתייחס לאזרחיה.

יוזמת אסד: סיכון או סיכוי

אחרי רצף ההצהרות הלא-ברורות של אסד, הפעם נראה שהוא מוכן ללכת קצת יותר רחוק כדי לשבת לשולחן המו"מ. ממשלת אולמרט, כידוע, לא רוצה לדבר איתו כי בוש מתנגד. ואם הסיבה הזו לא משכנעת – שהרי מדיניות החוץ של בוש היא כישלון אחד ארוך – אז אמש הצטרף להתנגדות גם ראש המוסד מאיר דגן.

דגן, שהיה מהיחידים במערכת הביטחון שהתנגדו למלחמה בלבנון והזהירו מפניה, חוזר על טיעון לא חדש: סוריה לא מבקשת להגיע לשלום, אלא להוריד מעצמה את הלחץ הבינלאומי.

ייתכן בהחלט שזה נכון, ודי בטוח שבמשך הרבה שנים זה היה נכון. במהלך השנים לא היה להנהגה הסורית עניין אמיתי בתהליך שלום, נורמליזציה והפתחות למערב, משום שחששה שבסיום התהליך יקרוס משטר הבעת' כשיאבד את אמון הציבור שלו. איזו דרך טובה יותר לשמר את השלטון הזה מאשר להמשיך בדמוניזציה של האוייב הציוני?

השאלה היא מה אנחנו היינו רוצים שיקרה בסוריה. אם הסורים, כפי שטוען דגן, כבר לא מפחדים מישראל ומוכנים לעימות צבאי, אז האם אנחנו רוצים לדחוק אותם לפינה? מלחמה עם סוריה צפויה, כמו בפעמים הקודמות, להסתיים בניצחון ישראלי ונזק גדול מאד לצבא הסורי, אבל בכל מקרה תהיה כרוכה באבדות רבות גם בצד שלנו, וגם בנזק כלכלי גדול.

האם התחזקות הלחץ הבינלאומי על סוריה תגרום לשינוי במשטר הסורי? האם היא תהפוך את סוריה לדמוקרטיה? בכלל לא בטוח. ייתכן בהחלט שהיא תגרום בסופו של דבר לחילופי משטר בדרך של מהפכה, אבל מדוגמת עיראק אפשר ללמוד שיכול בהחלט שזה ישחק לרעתנו.

כמו בתחילת המלחמה בלבנון, אני חוזר ושואל: מהו "תנאי היציאה" של המדיניות הקיימת? באילו תנאים נוכל לומר שהלחץ על סוריה "עבד", ובשלו התנאים לקצור את פירותיו? אני חושד שזה בדיוק המצב עכשיו. שהתנהלות חכמה תוביל את סוריה למשא ומתן שבמסגרתו היא לא תשתחרר מהלחץ הבינלאומי אלא להפך – תיאלץ לשנות את מדיניותה בתחומים רבים, כדי לא לסגת למצב גרוע מזה שבו התחילה.

ההתעצמות הצבאית, פעילות החמאס בדמשק, שיתוף הפעולה עם איראן והגבול הפתוח לעיראק, הם קלפי המיקוח של אסד. אם הוא מוכן לוותר על חלקם בעבור תמורה מתאימה, אולי האסטרטגיה הנכונה היא להציע לו תמורה כזו ולהכניס אותו לתהליך מדיני שיחולל שינוי תודעתי אצל תושבי סוריה. תהליך שיהיה קשה לסגת ממנו לטיעונים הישנים על האוייב הציוני.  

על ליברמן, אחמדינג'אד ופאשיזם

1
כנס הכחשת השואה של אחמדיניג'אד, כצפוי, נתגלה כפארסה. ראיתי בטלוויזיה אחד ממשתתפי הכנס, מסביר בהתרגשות, באנגלית רצוצה במבטא ערבי כבד, ש"צריך לעשות מחקר מדעי וטכנולוגי כדי לבדוק האם השואה התקיימה". מחקר מדעי? ניחא. מחקר טכנולוגי?! מישהו יודע מהו "מחקר טכנולוגי"? ובאיזו טכנולוגיה מצפה רפה השכל הזה שישתמשו במחקר?

2
הכחשת שואה היא לא רק עיסוק בלתי-תקין פוליטית ואסור מבחינה חוקית בהרבה מדינות, אלא גם פרקטיקה א-מדעית בעליל. אף אחד לא מתייחס אליה ברצינות מלבד אנשים שמלכתחילה היו אנטישמיים, שקופצים שמוצאי שלל רב על המכחישים שמעמידים פני מדענים. הנזקים של הכחשת השואה הם מדומים – הבעיה היא לא הכחשת השואה אלא הבורות והאנטישמיות, ושתי אלו קשורות בקשר הדוק לתופעות להן אחראי דווקא המערב הנאור, התקין פוליטית, שזקוק לרפורמה עמוקה לא פחות מהעולם הערבי המפגר והפרימיטיבי בעיניו.

3
אני מסכים עם רוב מה שאומרת בנושא הזה הכוסית, אם כי יש לי גם הסתגויות. אני מסכים שעצם המחשבה שעלינו להצדיק את קיומנו מגלמת בתוכה חשיבה פרימיטיבית. מצד שני, ולמרות שאני חושב שלספר הספרים יש עוד מטרה או שתיים מלבד הצדקת קיומנו, אני ממליץ לכל מי שהקשר בין הלאומיות היהודית לתורה רופף בעיניו לקרוא את הקדמת רש"י לפירוש התורה.

לא נתעמק בזה, רק אומר שרש"י פירש (בשם אביו) שכל ספר בראשית נועד בעצם לייסד את האתוס ה"לאומי" היהודי. התורה, על-פי רש"י, היא ספר שמטרתו להורות לעם ישראל מצוות, ולכן יכולה הייתה לפתוח במעמד הר סיני. מדוע היא פותחת בבריאת העולם? כדי לומר שיש בעולם סדר אלוהי, והזכות של העם היהודי על ארץ-ישראל נובעת ממנו. זה, באמת, על רגל אחת. בכל אופן, רש"י כתב את פירושו לתורה במאה ה-10 לספירה, ולכן הטקסט שלו כשלעצמו מהווה לדעתי חלק מ"זכותנו הטבעית וההיסטורית".

4
הצעת החוק הבזויה של ח"כ אסתרינה טרטרמן, היא מסוג המהלכים שאין להם שום חשיבות כשלעצמם, אבל צריכים להדליק אצלנו נורה אדומה בגלל שהם משקפים מגמה שרוחשת מתחת לפני השטח. טרטמן, שכינתה את שופטי בג"ץ "עבריינים" (כבר הבעתי את דעתי שיש להסיר את חסינותה בשל כך), בעצם מציעה לנו להפוך למדינה אנטי-חוקתית, שבית המחוקקים שלה יכול להעביר כל חוק – גם אם הוא פוגע בזכויות האדם שלכם ושלי. עזבו רגע את ההקשר והבינו את המשמעות הרחבה יותר: אם בג"ץ לא יוכל לפסול חקיקה שמנוגדת לחוקי היסוד, אנחנו עלולים לקום בוקר אחד ולגלות שאנחנו חיים תחת משטר טוטליטרי, או שמדינת ישראל הפכה לתיאוקרטיה (יהודית או איסלמית, מה שתרצו), או שהוציאו אותנו – אתכם, אותי, מה זה משנה – מחוץ לחוק.

5
אני לא מאמין שלב האבן של טרטמן הגה את הרעיון בסערת הרגע כתגובה לפסיקת בג"ץ האחרונה. אני חושב שזה בלון ניסוי שנועד לבדוק האם ניתן לגייס את ההתנגדות הציבורית לאקטיביזם השיפוטי של בג"ץ כדי לחולל מהפך במשטר בישראל. אני חושב שטרטמן פועלת בשליחותו של ליברמן, שבמסמך עיקרי המצע של מפלגתו ערב הבחירות עוד אמר שישראל ביתנו היא מפלגה "יהודית, ציונית ודמוקרטית", ולאחרונה נסוג מהדמוקרטיה רשמית כשאמר "אני רוצה לשמור על צביונה של ישראל כמדינה יהודית וציונית". 

6
יש הבדל גדול בין לומר שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל, לבין להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית אך לא דמוקרטית. "ארץ-ישראל" היא לא ישות מדינית, אלא חלקת אדמה שלעם היהודי יש אליה זיקה דתית, תרבותית ורגשית. כאשר אני, כיהודי, אומר שהארץ הזו שייכת לי, זו לא שייכות של קניין – זה לא כמו שהמכונית שלי שייכת לי. זה כמו שבת הזוג שלי היא "שלי", כיוון שאני אוהב אותה, אבל בשום אופן היא לא שייכת לי. הקניין החומרי ביהדות הוא תמיד זמני – הכל ניתן בהשאלה.

7
מבחינה זו חזונו המדיני של הרצל מתיישב עם ההשקפה הדתית-ציונית של הרב-קוק. מדינת ישראל אמורה הייתה לקום מתוך הסכמה וכוח המגן שלה נועד להיות בדיוק זה – להגן עליה. שמירה על קו כזה הייתה סותמת גם את טענותיהם של נתורי קרתא, שמתבססים על רעיון "שלוש השבועות" כדי לטעון שאין למדינת ישראל זכות קיום. זו גם הסיבה לכך שהשתתפו בכנס הכחשת השואה של אחמדיניג'אד.

8
כלומר, הציונות ההיסטורית הייתה מגמה טבעית של המשך ללאומיות הדתית, אבל לאומנות יהודית אלימה כמו זו שמייצג ליברמן היא לא רק פסולה מוסרית – זוהי מוטאציה, נטע זר שצמח מתוך היהדות. גם הלאומנות הדתית שהתפתחה מתוך תנועתו של הרב-קוק היא בעייתית, אבל הלאומיות החילונית של ליברמן, שהיא פאשיזם טהור, פשוט לא קשורה בכלום ליהדות. בעיני היא גם לא קשורה בדבר לציונות.

9
מדינת ישראל היא ישות לאומית חילונית, ובתור שכזו לא יכולה להיות הצדקה לקיומה אם אינה מתבססת על הערכים הבסיסיים של כבוד האדם – שצורת המשטר היחידה בדורנו שמסוגלת לשרת אותם, בהצלחה מסויימת, היא הדמוקרטיה.

למרות מה שאמרה הכוסית, טכנית, הציונות ומדינת ישראל קמו כפתרון לבעיית היהודים ולא בגלל הזיקה ההיסטורית שלהם לארץ ישראל. כמדינה "יהודית ודמוקרטית", ישראל יכולה לפתור את
בעיית היהודים בלי ליצור בעיות דומות משלה. בלי להפוך למדינה שרודפת את גריה, את המיעוטים שלה, באופן שמנוגד לא רק למוסר אלא גם להלכה היהודית.

10
כבני אדם, יש לנו זכות קיום בלי קשר לשום דבר אחר. אבל זכות הקיום המדינית שלנו או באופן מעשי – יכולתנו לשרוד במסגרת הלאומית הזו – תלויה לחלוטין בקשר הזה שבין יהדות לדמוקרטיה.

יש מי שחושב שצריך לוותר על היהדות ולהישאר עם הדמוקרטיה בלבד. ישעיהו ליבוביץ', שראה את יסודות הפאשיזם בישראל כבר לפני חמישים שנה, נהג לומר על חוק השבות שהוא איננו חוק לא-דמוקרטי משום שהוא חל על אנשים שאינם אזרחי המדינה.

ליברמן מנסה לשנות את המצב הזה, ולוותר לא על המרכיב היהודי אלא על הדמוקרטי. המטרה שלו היא להפוך את ישראל למדינה פאשיסטית לכל דבר – וזה יהיה רע לא רק לתושבים הלא יהודים של המדינה אלא לכולם. למנות את האיש הזה כאחראי על האיום האסטרטגי הנובע לכאורה מפעילותו של אחמדיניג'אד היה גילוי נדיר של טמטום וציניות.

יש להסיר את חסינותה של אסתרינה טרטמן

על-פי ynet, ח"כ אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו) הגישה היום הצעת חוק להגבלת בג"ץ. הצעת החוק עד כמה שאני יכול לשפוט כאדם שאיננו משפטן, היא בזויה ברמה הציבורית אך תקפה מבחינה משפטית.

אני לא מאמין שיצא משהו מהצעת החוק הזו, אבל תארו לעצמכם שכן ונסו להבין מה המשמעות. הצעת החוק של טרטמן נועדה להפוך את ישראל למדינה נטולת תשתית של ביקורת חוקתית. המשמעות היא שאפשר יהיה להעביר בכנסת חוקים שמנוגדים לעקרונות הדמוקרטיה או שישללו זכויות אדם, ובג"ץ לא יתערב. שאפשר יהיה ליזום חקיקה אנטי-דתית קיצונית, או להעביר חוק שכולנו צריכים ללכת עם רעלות, ובג"ץ לא יוכל להועיל.

כשלעצמי, תמיד הייתי נגד האקטיביזם השיפוטי בנושאים שמצויים במחלוקת ערכית עמוקה. אבל אני בהחלט בעד האקטיביזם השיפוטי כאשר הוא מיישר קו עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, למשל, כמו במקרה האחרון.

זה כובל את ידי צה"ל? טוב מאד, זה אומר שאנחנו מדינה שבה המטרה לא מקדשת את האמצעים. לא הכל מותר. יעבור החוק של טרטמן? הכל יהיה מותר. להרביץ לעצירים ולהחרים לכם את הרכוש ולדון אתכם למוות כי לא הבעתם מספיק התלהבות בתמיכתכם במשטר. זה מה שאומרת הצעת החוק של טרטמן.

הטעות של טרטמן
התגובה של כמה אנשים שאני מכיר להצעה הנואלת של טרטמן הייתה לצחוק. האשה הזו, כבוד חברת-הכנסת טרטמן, שמה עצמה ללעג ולקלס.

אבל בין התבטאויותיה ש-ynet מצטט הייתה אמירה שלא ראויה לשום גיחוך: "מה שבג"ץ עושה היום זו עבריינות לשמה". כיצד עבריינות? על איזה חוק הם עברו? בקיצור, לא רק שאלו דברי הבל (או שמא עילגות?) אלא שטרטמן הוציאה רעה את דיבת בית-המשפט העליון של ישראל.

להעמיד אותה על כך לדין נדמה לי שאי אפשר, משום שיש לה חסינות. אבל אפשר להסיר את חסינותה ואני חושב שצריך לעשות את זה. הלוואי שיימצא חבר-הכנסת שיהיה לו את האומץ (בכל זאת, אי אפשר לדעת אם זה לא יכניס אותו לאיזו רשימה שתישלף פעם על-ידי המשטר האפל שיקום כאן).

מדיניות העמימות – הסוף

שנים שמדברים על זה. מומחי יחב"ל, אסטרטגים, דיפלומטים בכירים ו"קברניטים", שואלים האם וכיצד יש לסיים את פרק העמימות סביב נושא הגרעין במדיניות החוץ הישראלית. ופתאום, ברגע אחד של טיפשות, זה קרה.