אתרי הקש של רון חולדאי

עוד לא יבשו הפיקסלים של הפוסט על פורטל הבחירות המזוייף של חולדאי, והנה מסתבר שישנו גם אתר הויקי של חולדאי (הלינק עם nofollow ולכן לא מקדם את האתר בגוגל. אם אתם רוצים לקשר השתמשו בשיטה הזו ואם אינכם יודעים כיצד שאלו אותי) .

האתר הזה מציג את עצמו כ"אנציקלופדיה שיתופית, המאגדת ערכים שונים אודות העיר תל אביב-יפו [ו]מזמינה כל אחד ואחת מכם לחפש, לשנות ולהוסיף ערכים משלכם על תל אביב-יפו". לכאורה, עוד פרוייקט וולנטרי שנועד לטובת הציבור הרחב ותו לא, רק שהוא מופעל על-ידי חברת ריפרש שעל פי הפרסומים בתקשורת אחראית על קמפיין הרשת של רון חולדאי.

nserver: ns1.refreshing.co.il
nserver: ns2.refreshing.co.il
validity: 18-05-2009

מעניין לציין שעל-פי תאריך פקיעת הדומיין נראה שהוא נרשם במאי 2008, כשהפרסום על תחילת הפעילות הרשמית של ריפרש עבור חולדאי היה רק באוגוסט.

ומה בעצם הבעיה עם סוג הפעילות הזה? אתן לכם דוגמא מהערך "שבילי אופניים". הוא אומר בין השאר: "ברחבי תל אביב יפו נסללו עד כה כ-65 ק"מ של שבילים ומסלולים לאופניים. באמצעות האופניים ניתן להגיע לכל מקום במהירות המירבית."

ובכן, מכיוון שבשבועות האחרונים אני עצמי הפכתי לרוכב אופניים אני יכול לומר שרוב "שבילי האופניים" שראיתי לא "נסללו". אלו פשוט מדרכות רגילות שצוירו עליהן סמלים של אופניים. בחלק מהמקומות בהם עברתי (נסו לדוגמא את פינת כביש הטייסים ולה גרדיה) השבילים ה"סלולים" לא ראויים לרכיבה ואף עלולים לסכן את רוכב האופניים התמים שיסמוך עליהם. העירייה בראשות חולדאי לא טרחה לסלק מהשבילים הללו מפגעים שונים וכל העסק נראה כמו בדיחה גרועה.

התל-אביבים רוכבי האופניים יודעים את האמת ונושפים בבוז (לפחות אלו מהם שאני מכיר) כל אימת שמישהו מדבר על "שבילי האופניים" של חולדאי. אני חושב שחולדאי יודע את זה אבל סומך על בורותם של אנשים טובים שאינם רוכבים על אופניים בעצמם אך חושבים שכבישי אופניים הם דבר חשוב.

בקיצור: התחושה שאני מקבל (ומתגבבי חולדאי מוזמנים לתקן אותי) היא שכל הקמפיין של חולדאי נועד להוליך בכחש את הבוחר. אני מקבל את הרושם שחולדאי חושב שהתל-אביבים מטומטמים ומה שצריך כדי לנצח אותם הוא להקים אתרי קש, לגייס מגיבים מטעם, לארגן איזה קומבינה עם משרד הפנים (לכאורה), ועדר הכבשים כבר יעשה מה שצריך (כלומר: יצביע לחולדאי סולל השבילים או סתם לא יצביע). אני לא מרגיש את עצמי כבשה מטומטמת. מה אתכם? 

האתר המזוייף של רון חולדאי

“כמה אזרחים שרוצים להוציא את שכניהם וחבריהם מהאדישות” הקימו את אתר TLVote, “בחירות בתל אביב – יפו”, ומבטיחים ש”אנחנו לא באים לקדם פה אג’נדה או סיעה כזאת או מתמודד אחר”.

מה חבל ש"האזרחים שלא באים לקדם פה אג'נדה" עשו טעות של מתחילים שחושפת את האמת: רון חולדאי משלם על האתר הזה.

לפרטים נוספים:
שרון גפן
עידו קינן

מה אתם מבינים מזה שחולדאי בוחר להונות את בוחריו? מה שאני מבין מזה הוא שהוא חושב שבדרכים כשרות הוא לא ינצח.

למעשה, היו שם 112 לינקים על רון חולדאי

נפל דבר ברשת! היום פורסם לראשונה השם האסור "עיר לכולנו" (מואאאהההה!!!) בבלוג של רון חולדאי.

אבל עזבו את זה; מילא שהשם עיר לכולנו מופיע שם – מופיע גם השם שלי, עבדכם הנאמן, העני ממעש, אזוב הקיר. בפוסט הזה (הלינק הוא עם תגית nofollow, למקרה ששאלתם את עצמכם) הם אומרים:

"שוקי גלילי הוא בלוגר חרוץ, שיגע ומצא 101 לינק'ים המבקרים את פעילותו של רון חולדאי… כל כך מבקרים הלינקים הללו, עד שמי שייכנס אליהם יחשוב שבמשך עשור חולדאי ותל אביב אחת נכשלו כישלון חרוץ בניהולה של תל אביב-יפו".

אח… כבוד גדול.

ואז הם הביאו את תגובת המחץ: 105 (!) לינקים לידיעות על דברים טובים שקרו לתל אביב בתקופת רון חולדאי. למשל: שחולדאי הבטיח לדאוג לדיור לזוגות צעירים (הציצו בפוסט הקודם כדי לראות מה קורה כשחולדאי מבטיח משהו…) וש"העירייה תתמוך בשכונות" והודיעה על "כוונתה לסיים" והיא גם "תציע בקרוב", "בוחנת", "תפרסם" וכו' וכו'.

מה שנקרא: הבטחות כמו חול ובינתיים אין מה לאכול. יותר מדי זמן עתיד יש במעשים של חולדאי עתיר ההישגים (לטענת הבלוג שלו, ז"א). 

שמחתי לראות ברשימת 105 הלינקים את הידיעה מדה-מרקר שכותרתה "עיריית תל-אביב מנסה לפתור את בריחת הצעירים" מה שאומר כנראה שחולדאי ומפלגתו הפיקטיבית סופסוף מודים שיש בריחת צעירים מהעיר (מי אמרנו שאשם בה, אגב?). שמחתי גם לראות שההבטחות של חולדאי הולכות והופכות דומות למצע של עיר לכולנו (נדמה לי שעוד לא מאוחר בשבילו לעשות כמו אוהדי הפועל, רנטקונטרול, התנועה הירוקה וארגונים נוספים שהצטרפו בחודש האחרון לעיר לכולנו).

אבל הכי שמחתי לגלות שהקמפיינרים של חולדאי לא טרחו לספור ולראות שבפוסט רון חולדאי 101 ישנם 112 לינקים… האמת הפשוטה היא שרציתי 101 לינקים (יש לי חיבה למספר 101, למקרה שמישהו לא שם לב). אבל כשסידרתי את החומרים שמצאתי ברשת גיליתי שיש לי עשרות לינקים מיותרים. קיצצתי פה, ויתרתי שם, ובסופו של דבר אמרתי הגעתי ל-112 ("כולנו" בגימטריה, אגב). אמרתי – לא נורא, בטח אף אחד לא יספור…

אם לסכם את דעתי על ההתפתחות האחרונה: פחחחח… (112 בגימטריה, גם כן, למקרה ששאלתם את עצמכם).

[נ.ב. – חבר'ה, תפסיקו להרים להנחתות, זה לא כיף ככה]

קריית ספר: חולדאי הבטיח פארק? אז הבטיח

עד לבחירות עוד נשמע הרבה הבטחות מהחבר רון חולדאי. חולדאי הוא איש מלא הבטחות כרימון, והחיסרון היחיד הוא שמאחורי ההבטחות הללו לא עומד כנראה כלום. סרטון הוידאו שלפניכם מציג אחת מההבטחות המדוברות: פארק בקריית ספר, במרכז העיר תל-אביב יפו.

בפועל, במקום פארק נבנה חניון (הארץ). הרחבה מצויינת וריכוז של הפניות בנושא אפשר למצוא גם אל יואב לרמן.

פוסט לתומכי עיר לכולנו בלבד

(ומי שלא תומך שלא יבוא בטענות ולא יבלבל את המוח. ויכוחים בפוסטים אחרים בבקשה)

תגלשו לפוסט הזה אצל חתול רחוב. אל תפספסו את גלריית הפלריגים.  

כמה מילים על המשבר הכלכלי החדש

כבר כמה שנים שאני מרבה לכתוב כאן על המדיניות הכלכלית בישראל ועל אבותיה הרוחניים (בעיקר מוסדות כלכליים בינלאומיים כמו קרן המטבע). בכל פעם חזרתי וטענתי שהיא לא רק בלתי-מוסרית אלא שהיא לא תוביל אותנו לשום מקום, או גרוע מזה – תדחף אותנו אל פי התהום (אגב, השער של גיליון האקונומיסט האחרון מציג צללית של אדם העומד על פי תהום…).  

לא המצאתי כלום, כמובן. ברשימה ששמה האם אפשרית צמיחה בלי פגיעה בעניים הצגתי את הדברים בגישתו של זוכה פרס פרופ' ג'וזף שטיגליץ, כבר בתחילת 2006. כל מה שאמרתי אז וכל מה שאמר שטיגליץ בספרו "אי נחת בגלובליזציה" בשנת 2001, אקטואלי במיוחד בימים האלה.

הנאו-שמרנות על-פי שטיגליץ היא אידיאולוגיה פנאטית שעל גבול הכת. תומכיה – חלקם אנשים מלומדים ומשכילים – מאמינים במדיניות כלכלית שבכל מקום בו יושמה בשני העשורים האחרונים היא הסתיימה במשברים כלכליים.

שטיגליץ קורא לה "כלכלת החלחול מטה" (חלחול מטה הוא התהליך התיאורטי שבו התחזקות העשירון העליון מחלחלת לעשירונים התחתונים). על כך אומר שטיגליץ בספרו: "ההיסטוריה של חמישים השנים האחרונות לא תמכה בתיאוריות ובהיפותזות הללו… כלכלת החלחול למטה לא הייתה מעולם יותר מאמונה, משאלת לב… דוגמא דרמטית של העת האחרונה היא הצמיחה באמריקה… המשק צמח, אבל העניין המצויים בתחתית הסולם החברתי גילו שהכנסותיהם הריאליות יורדות".

זה בדיוק מה שקרה גם בישראל וכמו ששטיגליץ צפה – זה נגמר במשבר. 

הניאו-שמרנות מייצגת גישה קיצונית, שמקדשת את השוק החופשי מתוך אמונה שכוחות השוק הם הדרך היחידה להגיע לשגשוג כלכלי ממנו כולם יוכלו ליהנות. בזה היא לא שונה בהרבה מגוונים אחרים של ליברליזם. מה שמייחד את הניאו-שמרנות היא הפנאטיות שבה הם תומכת בכלי מדיניות שהניסיון כבר הוכיח שלא זו בלבד שיש להם השלכות חברתיות חמורות, אלא שהם גם תמיד נכשלים ביצירת שוק חופשי.

הניאו-ליברלים מתנגדים כמעט לכל סוג של פיקוח, תומכים בהתלהבות בדה-רגולציה באשר היא, ורואים בתשלומי סעד נטל לא צודק על החברה.

מעשית, רמה נמוכה מדי של פיקוח היא אחד הגורמים המרכזיים למשברים כלכליים, והיא הגורם המרכזי שמאפשר קיום של קרטלים שפוגעים בצרכן. דה-רגולציה מהירה מדי, היא גורם מרכזי בהתערערות של משקים וביצירה של כוחות מונופוליסטיים. וסעד לא מספיק, איננו רק פסול מבחינה מוסרית אלא גם מוציא מהמשחק הכלכלי שכבות אוכלוסייה שלמות.

הסיבה המרכזית למשבר בארה"ב היא היעדר רגולציה. בנקי ההשקעות היו דרך אלגנטית לעקוף את הבלמים והריסונים שנולדו בארה"ב בשנות ה-30' כלקחי המשבר הגדול. המערכות הכלכליות בנות ימינו אמנם הרבה יותר מורכבות, אבל ישנם דברים שלא משתנים: התנהלות פרועה של השוק מובילה למשברים, והדרך היחידה לאזן אותה היא באמצעות רגולציה.

ישראל היא מדינה שבתחומים מסויימים סובלת או סבלה בעבר מרגולציה מוגזמת, ועד היום זוהי מדינה שבה התערבות בוטה בחיי הפרט היא עניין של מה בכך בעיני חלק מהרשויות. אבל גם אצלנו המדינה (והעירייה) זזו הצידה ביותר מדי מקרים שבהם דווקא היה צורך להתערב. כלכלה שאין בה פיקוח וביקורת היא כלכלה שבה מבזבזים כספי ציבור ומהמרים עליהם, שמשגשגים בה הונאות צרכנים ותיאומי מחירים.

אז מה הפתרון – קומוניזם? סוציאליזם? לא. לפתרון, שהוכיח את עצמו בהרבה מדינות אירופאיות קוראים "סוציאל דמוקרטיה". זוהי מדיניות שמשלבת בין כלכלת שוק לבין מינון נכון של רגולציה ושל סעד. ועל רקע המשבר הכלכלי החדש אולי נתחיל לשמוע עליה יותר.

רבים כנגד מעטים

"אבל יש סיכוי" הם שואלים אותי, "הרי לחולדאי יש המון כסף – אפשר בכלל לנצח אותו?".
"כן", אני עונה, "לחולדאי יש את הכסף. לנו יש את האנשים".