שבילי אופניים @ תל-אביב

בשבועות האחרונים אני עושה את צעדיי הראשונים כרוכב אופניים תל-אביבי מהשורה. בזמן האחרון אני ממש מתחיל ליהנות מזה – מגיע מהר יותר למקומות וגם עושה כושר ופוגש חברים בדרך – אנשים שלא הייתי פוגש לו נסעתי ברכב פרטי, מונית, או באוטובוס מחורבן. גם כיף במיוחד לראות את כל הכרזות של עיר לכולנו על המרפסות (ולדעת שאף אחד לא מקבל כסף על תלייתן).

כמובן שכל הגוף כואב לי. לא בגלל שאני מאמץ את השרירים אלא בגלל כל המכות והשריטות שאני חוטף, כי שבילי האופניים של תל-אביב מזמנים לך הרבה מפגשים בעמודים, פחים, שיחים לא גזומים ובני אדם. 

עכשיו, לפני שתמשיכו, צפו בוידאו המשובח הזה:

התל-אביבים לא הפנימו ששביל אופניים אמור להיות פנוי לתנועה – והם הולכים עליו, מחנים עליו ווספות, מכוניות, עגלות, ארגזים וילדים קטנים (על שום מנהגי שלא לדרוס אותם, אני בדרך-כלל מתנגש בעץ או בעמוד הסמוך).

אפשר להבין אותם באיזה מקום, כי השבילים האלה – שעלו למשלם המיסים העירוניים 33 מיליון ש"ח – הם תמצית הישראבלוף. גם אם הם היו פנויים לגמרי ממפגעים אנושיים, עדיין הם משובשים ומסוכנים ומובילים אותך לתוך תחנות אוטובוס (ממש כואב, למקרה ששאלתם את עצמכם).

חברי, הפסיכופת הכשרוני מישל דור (ynet), עלה על זה כפר לפני שנה בערך (והוא בכלל גר בשרון) וצילם סרטון שמדגים היטב את האבסורד של שבילי האופניים. כתבתה של דלית ניצן בהארץ, שפורסמה רק לאחרונה, מציירת תמונה דומה, ובין שני אלו פורסמו כמה וכמה כתבות דומות. כתבו על הנושא גם בלוגרים תל-אביביים בולטים, כמו יואב לרמן (סתם בלוגר תל-אביבי), חנית כהן (אח"י דקר), יודן רופא ("סביבות") ואחרים.

תוכנית התחבורה של עיר לכולנו עוסקת, בין השאר, גם בנושא הזה.

תל-אביב יפו אתמול: 130 בעלי דירות נואשים

כפי שכבר הסברתי כאן בפוסטים קודמים, שוק הדירות להשכרה בתל-אביב נמצא בימים אלה בהתדרדרות מתמדת, איטית אך עקבית.

באתרי הלוחות (הומלס, yad2, מד"ס ואחרים) גדל מספר הדירות הריקות בכל יום. מצאתי אתמול בטווח המחירים שבין 2500-4500 ש"ח כ-130 דירות שמודעות להשכרתן עודכנו/פורסמו לראשונה ביום אחד. רובן המכריע ריקות, חלקן נמצאות בלוחות כבר שבועות (בדקתי עבור דירות 2-3 חדרים בלבד. יש עוד כ-200 דירות ריקות בגדלים אחרים). במושגים של תל-אביב זה "מוכרים בלבד".

מה הבעיה עם הדירה?

קצת פרספקטיבה אפשר לקבל מהאתר Baboo, שאוסף ומציג מודעות ממספר אתרים במקום אחד. הכיסוי שלו חלקי ויש עוד הרבה לשפר בו, אבל לצורך הבנת מצב השוק זהו מקור מידע יחיד במינו. מלבד תאריך העדכון האחרון של מודעות (שהוא מה שמציעים כל האתרים האחרים) Baboo מספק עוד שני פריטי מידע חיוניים:
א. מספר הימים שעבר מאז פורסמה המודעה לראשונה.
ג. שיעור השינוי האחרון במחיר הדירה.

כך גיליתי, למשל, שדירת ה-35 מטר ברחוב נתן, שהוצעה בשבוע שעבר להשכרה מיידית תמורת 2800 ש"ח, מוצעת עכשיו תמורת 2700 ש"ח. מעניין כמה רצו בשבילה ביולי – היא עומדת להשכרה ומופיעה בלוחות מזה 85 יום.

אפשר להניח שמאחורי דירה כזו יימצאו בעלים מיואשים, שלא מבינים איפה טעו שהם נתקעים עם הדירה ובלי שוכרים (רמז: 2800 ש"ח בשביל 35 מטר בשכונת התקווה? כאילו דאה!? מי צריך נוצות…). אבל במקרים רבים אתה מבין שהסיבה לכך שדירה מסויימת עומדת ריקה במשך זמן ארוך, ברגע שאתה רואה אותה ומגלה שהיא – סליחה על הצרפתית – פשוט מחורבנת.

לא עוזב את העיר (?)

בנקודה הזו בזמן, הבעיה בתל אביב היא לא שאין היצע מספיק של דירות – נכון לאמצע אוקטובר 2008, יש דירות פנויות בשפע – פשוט אין מי שיגור בהן.

יש משבר נדל"ן עולמי, יש ציפיות למיתון, והמחירים המטורפים של השכירות פשוט גרמו להרבה אנשים להרים ידיים ולעזוב את העיר – רק השבוע ראיתי שתי דירות שפינו אנשים כאלה ויש לי כמה חברים שעזבו את תל-אביב. לי עצמי היו רגעי חולשה בהם שאלתי את עצמי – שוקי, בשביל מה אתה צריך את כל החרא הזה? למה לגור בתל-אביב חייב להרגיש כמו אונס. סליחה… כמו עונש? 

בקיצור, החדשות הטובות למי שרוצה להישאר הוא שיהיה פה פחות צפוף. מגיעים אנשים חדשים, כמו תמיד, אבל עושה רושם שלא באותו קצב. וגם הצרפתים כבר לא מגיעים באותו קצב. יכול להיות שגם הפעם השוק יתאושש, ואז יהיה זול, והמון צעירים יבואו, ושוב תהיה בועה – וחוזר חלילה (אלא אם כן…).

משבר הדיור הפרטי שלי

ישנם בעלי דירות הגונים, שאינם רודפי בצע, והדירות שלהם שמורות ומטופחות ומושכרות במחיר סביר איכשהו (ראיתי אחת כזו). הם מעטים.

לא נעים לומר, אבל רוב בעלי הדירות בתל-אביב הם תואמי סקרוג' (דודו העשיר והקמצן של דונאלד דאק). יותר מפעם הציג לי אחד כזה דירה עלובה, מוזנחת, לא בטיחותית, שהוזנחה במשך שנים, ודרש עבורה דמי שכירות ב"מחירי אוגוסט" (כלומר – מופרזים בעליל).

אז כן, קשה שלא לשמוח לאידם של אנשים כאלה כשדירתם עומדת ריקה והם מפסידים כסף, אבל אני, בימים האלה ממש, מנסה עם זוגתי למצוא דירה ראויה למגורים שנוכל לשלם עליה. יש מעט מאד כאלה. 

בעינינו, תוכניות דיור לכולנו היא תוכנית הצלה לעיר הזו, אבל אנחנו צריכים לפנות את הדירה שלנו עד סוף החודש כך שאין לנו זמן לחכות ליישום שלה (אם אתם שומעים על דירת 2.5 חדרים טובה באזור שקט, רצוי קומת קרקע עם מקום לקשור את האופניים, ספרו לנו).

איך כתבו על מגדלי Yoo המלוקקים… "אני אוהב את העיר הזאת, מגיע לה יותר"? זהו.

10 סיבות בגללן אני תומך בעיר לכולנו

בכוונה אמרתי בכותרת עיר לכולנו ולא דב חנין. ראשית, כי תמכתי בעיר לכולנו הרבה לפני שחנין הציג את המועמדות שלו. שמחתי על המועמדות הזו כשהגיעה, אבל עם כל הכבוד וההערכה שיש לי לחנין, הוא לא הסיבה. אז למה בכל זאת? אלו הסיבות:

1. האנשים. עיר לכולנו, לפני כל דבר אחר, היא תנועה של אנשים אמיתיים, כמוכם וכמוני. זו תנועה אזרחית אמיתית שצמחה מהשטח, שלא קמה במשרד של איזה אדלר או נדחפה על-ידי עסקנים מנוסים. באתי למפגשים של התנועה וגיליתי פרצופים מוכרים – שכנים, חברים, קולגות, אנשים שפגשתי בפעילויות וולנטריות שונות. המון אנשים טובים, המון צעירים איכפתניקים, המון נשים. נוף אנושי שעושה טוב על הלב.

2. האידיאולוגיה. יש בעיר לכולנו אנשים עם דעות שונות ומגוונות, חלקם כאלו שבמישור של הפוליטיקה הלאומית מזדהים עם מפלגות ותנועות כמו הליכוד, העבודה, מימד, מרצ, חד"ש. מה שמשותף לכולם, אני חושב, היא האמונה בערכים של דמוקרטיה ושוויון, בחשיבות של שלטון החוק, של ערבות הדדית, כבוד האדם. הרבה אנשים בתנועה הזו מציגים תפיסה חברתית-סביבתית שפויה ומאוזנת ומלכדת.

3. הגיוון. צעירים וקשישים, פרופסורים ותלמידי תיכון, דרומיים וצפוניים – זו תנועה שיש בה הכל מהכל וכולם פועלים למען מטרות משותפות.

4. הצעירים. ועדיין, הכי שובי-לב מבחינתי הם בני הנוער שמתנדבים בעיר לכולנו. חבר'ה בני 17-18 שהולכים להצביע בפעם הראשונה וכבר יש להם מודעות פוליטית מפותחת, והם מוכנים להזיע בשבילה הרבה.

5. ההתנהלות הדמוקרטית. בניגוד לרוב המכריע של התנועות והמפלגות בפוליטיקה המוניציפלית, בעיר לכולנו הכל נעשה בצורה דמוקרטית – מבחירת המועמדים למועצה (שלא יכהנו 5 שנים אלא יוחלפו ברוטציה), דרך אישור פריטי המצע של התנועה, ועד לאחרון המהלכים של שיתוף פעולה עם תנועות מוניציפליות אחרות.

6. היסודיות והמקצועיות. קרוב לשנה לפני הבחירות כבר ישבו פעילי עיר לכולנו ב"פורומים" נושאיים ודיברו. שוחחו, התייעצו, חקרו, גייסו אנשי אקדמיה עם רקע מתאים, למדו מה עושים בעיר הזו ובעיר ההיא ואיך אפשר באמת לפתור את הבעיות של תל-אביב יפו. עשו דוקטורט על העיר הזאת. התנועה הגיעה למערכת הבחירות עם תוכניות עבודה מסודרות, מגובות בידע, שמביאות לראשונה בחשבון גם את הצרכים של התושבים וגם את הניסיון שהצטבר בארץ ובעולם מיוזמות שהצליחו וכאלו שנכשלו. הם באו במטרה לשנות.

7. הרעיונות. כשאתה מדבר עם האנשים של עיר לכולנו אתה מבין שלא צריך להמציא את הגלגל בשביל לפתור את הבעיות של העיר – צריך לעשות דברים שכבר הוכיחו את עצמם במקומות אחרים בעולם. ומצד שני מקוריות ויצירתיות לא מזיקות, ומהן יש בתנועה הזו בשפע.

8. רוח ההתנדבות. כל מי שפועל למען עיר לכולנו עושה זאת בהתנדבות. גם אלו מהם שיהיו חברים במועצת העיר יעשו זאת ללא שכר, ועם רוטציה ביניהם. אנשים שיש להם על הראש עוד דברים, נותנים את הנשמה בשביל משהו שהם מאמינים בו.

9. ההתרחשות. כל יום קורים דברים חדשים. מגיעים אנשים חדשים, מופיעות עוד כרזות על מרפסות, תנועות אזרחיות ואנשי ציבור מכריזים על תמיכתם. אני מדבר עם אנשים והם אומרים לי "אה, בטח, הבן שלי פעיל בעיר לכולנו", "אשתי פעילה בעיר לכולנו", "ברור ששמתי כרזה על המרפסת". כל היום אני מקבל באימייל לינקים לבלוגרים, כתבות וידיעות באתרי התוכן, סרטונים, פורומים. בכל מקום אני רואה תגובות של אנשי עיר לכולנו שאני אפילו לא מכיר, או סתם אנשים שמצהירים על תמיכה, בלי שביקשו מהם.

10. ריח הניצחון. תמיד נעים להצטרף לצד המנצח.

עדיף להיות בצד של הבלוגרים

בסרטון תמצאו קטע קצר מתוך הרצאה של יובל פורת, מנכ"ל חברת "ספין" שהייתה אחראית לקמפיין של מפלגת הגימלאים ב-2006. אני באופן אישי קצת סולד מהמפלגה הזו וקשה לי לדמיין מצב שבו הייתי משתף פעולה עם גורם כמו החברה של פורת, אבל הדברים שהוא אומר מעניינים.

האסטרטגיה של חולדאי: ספאם תגובות דיבתי

אחרי הכישלון של קמפיין ההסתה וחשיפת אתרי הקש, נראה שמטה חולדאי נמצא בפאניקה אמיתית. בימים האחרונים הם עברו לספאם-תגובות אינטנסיבי, ואף הקפידו לקשר מכל תגובה לבלוג של חולדאי כדי שנדע מי עומד מאחורי התגובות.

באחד הימים, בתוך כשעתיים, הופיעו אצלי 9 תגובות ספאם כאלה; כשמחקתי אותן החל כותב התגובות המכנה את עצמו "זיו פ" להתבכיין על זה שאני סותם פיות, והבטיח לקחת תמונות מסך ולפרסם אותן בכל הרשת כדי להוכיח לכולם שאני "קומוניסט חשוך סותם פיות", או משהו כזה (או לא, זיו, בבקשה לא…LOL).

אבל היום נשברו, באמת, כל שיאי הטיפשות. בתגובה לפוסט הקודם הופיעה כאן תגובה ארוכה שנחתמה "זיו פ" וכללה תוכן שהוא, למיטב הבנתי הלא משפטית, לא רק מלא שקרים אלא בעל אופי דיבתי. מחקתי את התגובה – ואת תגובתו של האזרח דרור החרוץ והמסור שענה עליה. סליחה דרור – אבל אפשר למצוא את שתיהן כאן (חלון פופ-אפ). אפשר גם למצוא אותן עדיין בבלוג של יואב לרמן (כאן) ואצל יהונתן קלינגר (כאן) ו"זיו פ" בטח העתיק והדביק לבלוגים נוספים.

רון, אתה יודע מה האנשים האלה עושים בשמך?

דירה להשכיר, גירסת 2008

את הסרטון הזה ראיתי לראשונה אצל אוטופוקוס ואז נתקלתי בו גם בסיטידב ושוב צחקתי.

אם תראו ותגיעו למסקנה שמה שכואב לכם זה לא רק הבטן – מהצחוק ז"א – אז לכו לקרוא את דיור לכולנו, התוכנית של עיר לכולנו לפתרון משבר הדיור.

מילה על המהומות בעיר עכו

נושא המהומות בעכו הוא מורכב בשביל פוסט אחד – או לפחות בשביל הפוסט הזה. מה שבכל זאת אני רוצה לומר, הוא שעכו היא עיר יפה ועצובה, ענייה וטרודת יום. זו עיר מלאה באנשים טובים, גם יהודים וגם ערבים. רוב הזמן הם חיו וחיים בשלום. זה שיש קבוצה קטנה של יהודים וערבים שהחליטו להרוס לא מצדיק שמישהו יקבל מסכנות כלשהן, על העיר או על אנשיה, יהודים או ערבים.