אני דווקא שמח שפרס זכה. אני לא מגדולי מעריציו, מעולם לא הייתי, ובכל זאת חשבתי כבר מזמן שזה בכלל לא רע אם יהיה נשיא. פעם נהגתי לומר, קצת ברשעות, שטוב שיהיה נשיא בגלל שמדובר באחד התפקידים בהם הסיכוי שלו לגרום נזק הכי קטן. כמובן שבתקופת קצב נוכחנו לדעת שגם נשיא יכול לגרום הרבה נזק.
הזכייה שלו שמחה אותי, קודם כל, כי די – מספיק. כמה פעמים הוא יכול להפסיד. במיוחד כשבכסא ראש-הממשלה יושב אדם שלא מגיע לקרסוליו משום בחינה. כשאת רוב כסאות השרים מאיישים אנשים שיש בכל גופם פחות כישרון ויכולת מאשר בזוג עפעפיו.
בתור נשיא פרס יוכל לנסוע ברחבי העולם, לדבר עם שועים על ננוטכנולוגיה ואנרגיה ירוקה, לשפר את הדימוי הירוד של ישראל בעיני העמים ואולי לזכות בעוד איזה פרס נובל. ולמי שחשב שמוסד הנשיאות ריק מתוכן – חכו ותראו. איש כמו פרס לא ישב בלשכה ויחתום על חנינות, לא ולא. זו הולכת להיות תקופה מעניינת בבית הנשיא.
הייתה לי לא מעט ביקורת על פרס לאורך השנים, אבל עדיין אני חושב שמדובר באישיות בלתי רגילה. בזכייה שלו, ובכל עצם ואופן קיומו והתנהלותו, יש משהו מרגש מהבחינה האנושית הכי פשוטה. זה מין סוג של הפי אנד.
