"יום האהבה" הוא בעצם יום ולנטינוס הקדוש (Valentine's Day), חג נוצרי שנקרא על שמו של כומר בן המאה השלישית לספירה. מועד החג נקבע, על-פי גירסה מסויימת, ליום הוצאתו להורג של הכומר (14 לפברואר). אם כי החוקרים מצביעים על הסמיכות הלא מקרית לחג הפריון היווני, שחל ב-15 לפברואר ונועד לציין את נישואי זאוס והרה.
מכל מקום, ולנטיין הוא הקדוש שאחראי על האוהבים. הוא קיבל את המינוי הזה מתישהו במאה ה-14, כשהתרבות הנוצרית החלה להכיר באהבה הרומנטית, לטפח ולמסד אותה (בגלגול המודרני קוראים לזה "הוליווד").
באנגלית, "Valentine" היא מילה נרדפת ל"אהוב", וגם קיצור של "Valentine Card", הכינוי לכרטיסי הברכה שאנשים שולחים לאהוביהם. כמו בשיר של הביטלס:
"Will you still be sending me a Valentine /
Birtday greating, buttle of wine".
לא רק אצל הגויים
לנו, היהודים, יש את חג האהבה שלנו, הלא הוא ט"ו באב. זהו חג בן 2200 שנה לפחות, ועל-פי המסורות בן כ-3500 שנה. האזכור המקראי שהכי מתקשר ליום הזה, מקורו בפרק ז' בשיר השירים, המערכה השביעית במחזה המקראי שהיווה לדעתי השראה לכתיבה הרומנטית בחלק גדול מיצירתו של שייקספיר:
"מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ–כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים. ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה. ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים–אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק. ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן: מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים. ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ–אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים. ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת. ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים."
לצלילי מילות החיזור המופלאות הללו, המספרת של שיר השירים נמסה ונעתרת, כפי שהיא מסכמת במשפט אלמותי בן ארבע מילים:
"יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ."
כל זאת, לא לפני שהיא מעניקה לו, בנדיבות לא אופיינית, מחמאה בת ט' מילים"
"י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים".
שתי המילים הבאות, שמשלימות את המסר התמציתי לט"ו מילים, הן ""לכה דודי". ("בוא אהובי", בלשון העתיקה).
אין ספק – אווירת ט"ו באב של אותם ימים הייתה לוהטת.
איך חוגגים את האהבה
ועם חג כזה, איך אפשר להתייחס ברצינות ליום ולנטיין, חג שהיום הוא אפילו לא חג נוצרי אלא סתם חג קפיטליסטי? הרי הקדוש ולנטיין מעניין את מי שחוגגים אותו בדביקות, פחות מהקדוש פרחים-ושוקולד והקדוש ארוחה-במסעדה-מפוצצת. לכן, בפעמים בהן חגגתי את החג הזה, זה נעשה מתוך הסתייגות מסויימת – אם כי לאו דווקא בלי השקעה.
אבל אתמול הייתה ההצלחה הכי גדולה עד היום: נסעתי לאיטליז של דני (מנורה 6, גבעתיים. הקצב הכי טוב בעולם), קניתי שני נתחי סינטה יפים, ובדרך הביתה מצאתי ורכשתי יין מרלו צ'יליאני חביב. זוגתי האהובה הביטה בי בחיוך ובנדיבות לא אופיינית הפטירה מחמאה בת קרוב ל-10 מילים. בט"ו באב אגיע ל-15.
