שוקי גלילי SR

קראתי את הכרעת הדין במשפטו של רמון. כדאי לכם, אם יש לכם את הזמן, להקדיש לזה חצי שעה בעצמכם. לנוחותכם, להלן תקציר ומבחר ציטוטים מההכרעה.

המתלוננת ה' דיברה אמת:
"האמינות של המתלוננת אינה מוטלת בעינינו בספק. העדה העידה בביהמ"ש שעות ארוכות, לרבות חקירה נגדית צולבת וארוכה, ועמדה בכך בצורה מעוררת כבוד… (גירסתה הייתה) קוהרנטית, הגיונית, עקבית ומשתלבת היטב עם עדויות וראיות למכביר". 
 
היא כלל לא רצתה להתלונן:
"…אדרבא, בתחילה סירבה לנקוב בשמו ובהמשך, התעקשה שלא להתלונן 'כדי לא להיות האוייב מס' 1 שלו'. בשיחה של המתלוננת עם שולה זקן, ראש הלשכה של רהמ"ש, כאשר זו האחרונה הציעה שהיא תשוחח עם הנאשם, נאחזה המתלוננת בכך כמוצאת שלל רב, מתוך מחשבה שדי לה באזהרת הנאשם".
 
גירסתו של רמון לא אמינה:
"הנאשם, לאורך כל הדרך, ניסה, מצד אחד, לגלגל את האחריות לפתחה של המתלוננת, ומהצד האחר, המעיט וצמצם את אחריותו, תוך שהוא מעוות ומסלף את התמונה… לא דייק בעובדות, וזאת בלשון המעטה".
 
וגם: "…מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת".
 
עדי ההגנה של רמון – חשד כבד לשיבוש הליכים ועדות שקר:
"הנאשם הסתייע בשבעה עדי הגנה שהובאו, רובם ככולם, במטרה להשחיר את פניה של המתלוננת ובדרך זו לפגוע באמינותה…"
 
"לא זו בלבד שמדובר בעדויות כבושות שמשקלן אפס, אלא שמדובר בעדות בלתי אמינות ובלתי מהימנות, שתיאמו את גירסתן בניצוחה של רבקה, ערב מתן עדותן בביהמ"ש. התאור שתארו הינו מופרך ובלתי סביר בעליל… יותר משעדות אלה הועילו להגנה, הן הזיקו לה".
 
"…כאן נכנסת לתמונה עדותה של שולה זקן, אשר באופן בולט, היתה אינטרסנטית ועדותה היתה מוטה לטובת הנאשם. לא היתה התאמה בין ההודעה שמסרה במשטרה… לבין עדותה בביהמ"ש… לא קיבלנו הסבר משכנע מדוע היא שינתה את גירסתה המקורית".
 
אשמתו של רמון:
"נסיבות אלה כמכלול… מרחיקות את האפשרות שהנאשם טעה טעות כנה ביחס להסכמתה של התלוננת לנשיקה, ומורה על כך שהנאשם היה אדיש לשאלה אם קיימת הסכמה אם לאו. הוא לא הקדיש לה מחשבה ונטל סיכון מחושב, כי ההסכמה אינה נתונה".
 
רמון פעל באופן בלתי הוגן להכפשת המתלוננת:
"המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן… דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת. מדובר בצעירה איכותית, ישרה, לא 'פלרטטנית' ולא קלת דעת. צר לנו, שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו".
 
חלקה של התקשורת:
"לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו… תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט".
 
זה לא ייגמר בהכרעת הדין:
"התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים".
 

מספר המתפקדים במפלגת העבודה הוכפל. מספר המנדטים ירד ל-9. מעניין אם זה קשור לכך ש-11 מתוך 19 המנדטים של המפלגה בבחירות 2006 היו של אנשים שהצביעו למפלגה הזו בפעם הראשונה. מעניין אם זה קשור לעובדה שלמפלגה היה מצע חדש ושהיא הציגה הבטחות ברורות ומפורשות לבוחר, ושכחה אותן יום אחרי הבחירות.

ברשימה החשובה שלה, הצעה מגונה, מתייחסת שלומית ליר לקריאה של המיליונר בני לנדא לצמצם את הילודה בישראל. ההתבטאות החמורה הזו הטרידה מאד גם אותי, ולכן אני שמח על הרשימה של ליר, אבל רציתי להוסיף כאן כמה דברים משלי.

לנדא מדבר על כך שבישראל שיעור הילודה גדול מאשר בכל מדינות העולם המפותח, וכי זו בדיוק הבעיה שבגללה אנחנו לא צומחים. זו כמובן איוולת שאין כדוגמתה – פשוט אמירה מסוכנת.

ראשית, למי שלא יודע – הבעיה העיקרית של מדינות אירופה הוא הריבוי הטבעי השלילי.
זה, יחד עם הארכת תוחלת החיים, הוא הגורם העיקרי לגירעון של קרנות הפנסיה, אחת הסכנות הגדולות המרחפות על כלכלות המערב.

זוהי "הזדקנות האוכלוסייה" עליה מדברים מדי פעם, שילוב בין הארכת חיים כתוצאה משיפור השירותים הרפואיים, לבין הירידה העקבית בריבוי הטבעי. שתי המגמות יוצרות חברה שיש בה יותר קשישים ופחות ילדים ואנשים בגילאי עבודה שיכולים לפרנס את קרנות הפנסיה ולממן את הפנסיונרים.

לנו אמנם סיפרו שגם בישראל יש בעיה דומה, אבל פרופ' שפיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל, שהוא מומחה בינלאומי לתחום, טוען ש*אין* לנו בעיה, וזה כמובן בגלל שהריבוי הטבעי אצלנו הוא חיובי. אני חושב שאפשר לסמוך עליו יותר מאשר על ביבי, אולמרט או פקידי האוצר.

הריבוי הטבעי השלילי הוא גם הגורם של מדינות רבות באירופה להביא עובדים זרים – עניין שכולנו כבר מכירים ומבינים את השלכותיו החברתיות והפוליטיות. אחרי דור או שניים של ריבוי שלילי, יש מחסור בידיים עובדות ואז הכלכלה נקלעת לסטגנציה, אלא אם כן מייבאים את העובדים מבחוץ. בישראל, אגב, אין בעיה כזו. אצלנו יש מספיק עובדים ומספיק עבודה, והסיבה העיקרית לכך שמביאים לכאן עובדים זרים היא שעל כל עובד זר מישהו גוזר קופון.

כעובדה, רוב מדינות אירופה נוקטות היום במדיניות של עידוד ילודה, באמצעות סעד, חינוך, מענקים ותנאים מיוחדים (חופשות לידה ארוכות של שני ההורים, למשל). לנדא בעל הפה הגדול הוא בור מוחלט או שרלטן או רמאי או שילוב של הנ"ל. לו רצה או ידע לתאר את הבעיות מהן אנחנו סובלים באמת, הוא יכול היה לדבר על הגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה, על הצורך בתוכניות ממשלתיות להסבה מקצועית וליצירת מקומות עבודה חדשים. האמירה שלו מגיעה ו/או פונה מ/אל המקומות האפלים שמהם מגיעים הגזענות ושנאת האחר.

רע מאד שהצעה כזו היא מספיק תקינה פוליטית במקום ובזמן בו אנו חיים, כדי שיוכל לומר אותה בלי שיעיפו אותו לעזאזל. איפה עובר הגבול? ונגיד שהיינו מקשיבים לו, מה השלב הבא? הרי בכל המערב הבעיה האמיתית היא הזדקנות האוכלוסייה. מה הפתרון שלו לבעיה הזו, להרוג את הזקנים? ואיך הוא חושב שצריך לצמצם את הילודה בישראל – אולי לקצץ בקיצבאות ולסגור טיפות חלב? אה, את זה כבר עשו.