נשיא המדינה משה קצב חשוד במספר עבירות פליליות חמורות. המשטרה המליצה להעמיד אותו לדין.
מבחינה מוסרית ואתית, עלינו להזכיר לעצמנו ואיש לרעהו, שזה אינו מעיד דבר על עצם אשמתו או חפותו. משפטית ומוסרית, אדם הוא חף מפשע לפחות כל עוד לא נקבע אחרת בבית-משפט. קרה שאנשים נחשדו ולא הואשמו. קרה שהואשמו וזוכו. קרה שהורשעו על-לא עוול בכפם. ולא ראוי לעשות באדם לינץ' אפילו אם הוא אשם. הבה ניתן לבית-המשפט להכריע.
וללא קשר לזה, קצב חייב ללכת הביתה. קצב חייב לעזוב את משכן הנשיא לא כאשר יורשע ולא אם יוגש נגדו כתב אישום – אלא עכשיו.
מדוע על קצב להתפטר
אני חושב שראוי היה שקצב יתפטר מתפקידו וילך להוכיח את חפותו בבית-המשפט. בכוונה אני אומר "חפותו", כי מבחינתי אין זה משנה אם הוא אשם או לא – אפילו אם הוא זכאי, עליו להתפטר מכבוד התפקיד שנשבע לקיימו באמונה (ראה סעיף 9 לחוק יסוד נשיא המדינה).
סיפור החשדות נגד הנשיא, והסיקור העיתונאי שלו, עושים את מוסד הנשיאות לעג וקלס בעיני ישראל והעולם. אני בטוח שתסכימו איתי על זה.
יש מי שחושב שמוסד הנשיאות הוא ממילא בדיחה אחת גדולה, ואני לא מתכוון להכריע בשאלה או לדון בה. עובדתית, לנשיא המדינה עדיין יש תפקידים דיפלומטיים. עדיין הוא נדרש למלא תפקידים ייצוגיים, ומשמש כבעל תפקיד בהליכים בירוקרטיים ומשפטיים שונים. אף בר דעת לא יטען שהחשדות נגדו והמלצת המשטרה להעמידו לדין, לא מזיקים ליכולתו לבצע את התפקיד.
יש גם חוות דעת משפטית שאומרת שעליו להשעות את עצמו עכשיו. אישית, אני חושב שטוב היה לו פרש מתפקידו מייד, מרגע שנפתחה חקירת משטרה נגדו. ואם הוא אינו עושה זאת בעצמו, אפילו עכשיו, על הכנסת לפתוח בהליך להדחתו בהקדם האפשרי.
הדופי בהתנהגות קצב
תפקיד הנשיא, כמו תפקידים ציבוריים אחרים, בא עם זכויות ועם חובות. לעיתים חובות מסוג שאינו קיים אצל אזרחים רגילים.
לא בכל נסיבות בהן אדם נחשד בעבירה כלשהי, יש היגיון לנקוט נגדו בסנקציות עוד בטרם נקבע אם הוא אשם או לא. אבל הנשיא אינו דומה לכל אדם.
הנשיא, כמו חייל או שוטר שמסכנים את חייהם, אמור לדעת שהוא כפוף לחוקים ותקנות שאינם חלים על אזרחים אחרים. אבל הנשיא, כמו כל עובד ציבור – יהיה זה סוכן שב"כ או עובד ניקיון ברשות מקומית נידחת – צריך לפעול לא רק על-פי חוק, אלא גם באופן ש"הולם את תפקידו".
ומה הולם את התפקיד פחות מאשר לתת יד לביזוי המוסד בראשו אתה עומד? הדרך הנאותה לנהוג היא לומר: אני חף מפשע אך משעה את עצמי (או מתפטר) עד סיום הפרשה. הדבר ההולם לעשות, הוא לא לגרום תסבוכות מביכות כמו פרשת ה"נבצרות". לא לדחוף את המערכת לפתרונות ש"מתחשבים" בו, בנשיא. הנשיא, אפילו ובמיוחד הוא, צריך להתחשב במוסדות המדינה האחרים.
הדחת הנשיא: הליך הוגן
חוק יסוד נשיא המדינה קובע נוהל הדחה במקרה בו הכנסת "קבעה כי אין הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו כנשיא המדינה" (החל מסעיף 20 ב'). לשם כך נדרשת קובלנה של עשרים חברי-כנסת לפחות, שתאושר על-ידי שני שלישים מחברי-הכנסת.
הנוהל מספק לנשיא הזדמנות להגן על עצמו, לומר את דברו בפני הכנסת, ולסתור את הקובלנה נגדו. זה הליך שאינו זקוק לכתב אישום או החלטת בית-משפט, אותו ראה המחוקק לנכון לכלול בחוק. זה הזמן לנצל אותו.
