ליברמן, איילון והיעדר האג'נדה

הקובץ שבלינק הזה (MP3) כולל ראיון בן תשע דקות שנערך לפני כמה ימים עם עמי איילון בגלי צה"ל (תקליקו והוא ייפתח בנגן המדיה שמותקן לכם במחשב). הוא אומר דברים חשובים ומעוררי מחשבה – כולה עשר דקות מהחיים שלכם, אז תקשיבו. לטובת מחוסרי הרמקולים, תמללתי את שתי הדקות הראשונות. אם יהיה ביקוש נביא עוד.

***

עמי איילון, ראש השב"כ לשעבר ממפלגת העבודה, שלום.
שלום ליאת.
 
בוא נניח לרגע, אפילו ברמה ההיפותטית, שלא מדובר בספין ואביגדור ליברמן עושה את דרכו לממשלה שלכם. מה מפלגת העבודה צריכה לעשות?
תראי, הבעיה היא לא של מפלגת העבודה. קודם כל, אני אישית לא פוסל אף אחד מלשבת בשום מקום. אני אמרתי את זה גם לאורך מערכת הבחירות. 
…מה שמדאיג אותי הוא לא הצירוף של ליברמן אלא העובדה שאפשר לצרף אותו רק משום שבעצם אין שום סדר יום.
…את כל הפוליטיקה הישראלית אפשר לצרף היום לתוך הממשלה. ומאחר וגם אין מגבלה על מספר התיקים, אז אין שום בעיה. אנחנו מגיעים עוד מעט לשלושים שרים. העניין הזה בכלל הופך לבדיחה.
 
יהיו כאלה שיאמרו 'למה בכלל צריך אג'נדה. אפשר פשוט לנהל את המדינה בצורה טובה'.
אז זאת בעצם המחלוקת המרכזית… אני חושב שבלי סדר יום, בלי יעד מרכזי, בלי איזושהי תמונה בהירה שבראייתנו אליה אנחנו מובילים את המדינה הזאת, זה לא יהיה נכון בכלל לפתוח את הדיון על התקציב. התקציב קובע סדר עדיפויות על פי איזושהי תמונת עולם מסויימת, ואם אין לנו תמונת עולם אז כל הניהול הופך לבדיחה.
…אני חושב שאי אפשר לקבוע סדר עדיפויות בתקציב, כפי שאי אפשר להתמודד עם אלימות של פלסטינים אם תפרוץ, ואי אפשר לנהל או לא לנהל דיון עם סוריה או עם גורמים פרגמטיים בעולם הערבי, משום שאין סדר יום.

הגולש הישראלי ושגרת חייו

אני עובד בימים האלה על אתר חדש (בהזדמנות אספר עליו יותר). הוא עדיין בהרצה, אבל כבר יש כניסות ואפילו כמה לינקים מפתיעים. ויש, כמובן, גם סטטיסטיקות.

עסק ממכר סטטיסטיקות של אתר. גם מערכת הסטטיסטיקות של רשימות, אבל עוד יותר מזה מערכות כמו Google Analytics, שיודעות לספר לך פחות או יותר הכל – כולל מה אכל  הבוקר גולש שהיה אצלך בשעה מסויימת.

היום, התעמקתי קצת בנתוני התפלגות הגלישה על-פני היממה, והפקתי תובנות מרתקות. לפני שנציג אותן, קודם כל נציג את גרף הכניסות.

כמו שאפשר לראות (אם מאמצים את העיניים), ישנו דפוס די מובהק. על בסיס הדפוס הזה, ניסיתי לנחש כיצד נראים חייו של היצור הדמיוני מהסקרים, אותו "גולש אינטרנט ישראלי ממוצע".

זה הולך בערך כך:
א. הוא הולך לישון מתישהו בין 1:00 ל-3:00 בלילה, וישן 6-7 שעות.
ב. הוא קם, בודק אימייל, רץ לעבודה ומגיע אחרי 10:00.
ג. הוא גולש במשך שלוש-ארבעה שעות, ואז יוצא להפסקת צהריים.
ד. הוא חוזר מהפסקת הצהריים וממשיך לגלוש, ואז עובד קצת וממשיך לגלוש. כך במשך שלוש-ארבע שעות נוספות. אז הוא הולך הביתה.
ה. הוא מגיע הביתה, רואה טלוויזיה, ואז הולך לגלוש למשך עוד שעתיים או שלוש.
ו. אחר-כך הוא: (הקף את המתאים)
* עוסק בפעילות מינית
* צופה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו
* הולך לשתות משהו
* צופה בתוכנית הטלוויזיה האהובה עליו, אותה הוריד מהרשת ב-eMule או BitTorrent.
ז. מילה לא יפה.
ח. לקראת חצות, הוא מנמנם מול הטלוויזיה או מתעייף והולך לישון. לפעמים הוא עירני יותר ואז הוא גולש אל תוך הלילה.

מה דעתכם?

טחינה: האם היא מסוכנת?

בכל פעם שכותבים על טחינה – לא רק פה, אלא גם באתרי וערוצי האוכל – מדברים על טחינה משכם בכלל ועל טחינה היונה (קרוואן) בפרט. גם אני הזכרתי אותה כאן אי אלו פעמים. ובכל פעם שמזכירים את היונה, מופיעות תגובות של "מבינים" שמזהירות מפניה.

חלק מהתגובות באמת מגעילות. תגובות בסגנון "למה לקנות מערבים" או "מסוכן לקנות טחינה מהשטחים כי מי יודע מה הם מוסיפים" וכו'.

תגובות אחרות, נכתבות בטון ידעני לכאורה, ומספרות שמוסיפים לטחינה היונה חומרים מלבינים. חלק מהן מעלות את השאלה – כיצד נוצרת טחינה לבנה כל-כך מהשומשום הזהוב? אחרות, כמו זו שפורסמה כאן היום (חתומה "טחינאי"), נוקבות בשמו של המלבין המסוכן: טיטניום דיוקסייד (Titanium dioxide), המסומן tio2.

מה זה טיטניום דיוקסייד
ובכן, קודם כל – כן, לטחינה היונה מוסיפים טיטניום דיוקסייד. יכול להיות שגם למוצרי טחינה גולמית אחרים מוסיפים, לא בדקתי.

השם, אין מה לומר, נשמע רע. טיטניום זו מתכת שבונים ממנה מטוסים – לא נשמע כמו משהו שאנחנו רוצים בצלחת. מצד שני, בדיאודורנט ובמאלוקס (תרופה נגד חומציות) יש אלומיניום, וכולנו יודעים שחשוב לאכול פטרוזיליה בשביל הברזל, אז אולי מתכות באוכל זה טוב בעצם?

כל מקרה לגופו, אבל לפחות במקרה של טיטניום דיוקסייד, לא ממש נראה שיש סיבה לדאגה. ט"ד הוא צבע מאכל, שמסומן לפעמים E171, ואפשר למצוא אותו בממתקים, גבינות, רטבים. משתמשים בו גם בתכשירים קוסמטיים רבים, מקרמים להגנה מפני השמש, דרך סבונים ועד משחות שיניים. וגם בכתובות קעקע, בתרופות, בעדשות מגע, ואיפה לא.

גם מקורות שמזהירים מפני צבעי מאכל מסוכנים, מתייחסים לט"ד כאל צבע לא מסוכן, וכזה שלא גורם לתופעות לוואי ידועות. רשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA), מזכירה אותו בנשימה אחת עם מיצי פירות, ברשימת המקורות הלא-מסוכנים לפיגמנטים. בקיצור, להגדיר את החומר הזה כ"מסוכן" תהיה הגזמה. אני לא כל-כך אוהב לגלות שמוסיפים לאוכל שלי כל מיני חומרים שמסומנים במספרים ואותיות, אבל E171 הוא אחת הדאגות הקטנות שלי, אם לומר בעדינות.

אז מה הסיפור
מי שטורח להשאיר את התגובות האנונימיות, אצלי ובמקומות אחרים, יודע גם לנקוב בכמות המדוייקת: 100ppm (יחידת המידה מתייחסת לחלק המיליון של המוצר). ממש נשמע כמו מישהו שמבין.

ואם הוא מבין, בוודאי הוא יודע שלא נקבעה כמות מותרת לשימוש בט"ד, לא בארה"ב וגם לא באירופה. אולי הוא אפילו נתקל במאמר הזה של הסוכנות האמריקנית להגנה סביבתית (EPA), שמצטט בין השאר את המכון הלאומי לחקר הסרטן שקובע שהחומר לא נמצא כמסרטן בכמויות גדולות פי 250 עד 500 מאשר אלו שיש בטחינה היונה. והוא בטוח יודע, שכולנו נחשפים כל יום לכמויות גדולות משמעותית של ד"ט במוצרים אחרים.

מה שהוא לא יודע, כנראה, זה איך למכור טחינה בלי ללכלך על מתחרים. גם לא מבין הרבה באינטרנט אם תשאלו אותי (ואם בא לכם ממש להשתעשע, לכו לכתבה הזו, לתגובה מספר 171. תגידו ששוקי שלח אתכם).

בקיצור: תאכלו חופשי טחינה היונה. והגמל, והנסיך, וההיפופוטם, ומה שלא יהיה שטעים לכם. אף אחד עוד לא מת מטחינה.

רשימה זו היא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.

המלצה: יהונתן קלינגר

הבלוג של יהונתן קלינגר. עורך-דין אבל מהצד שלנו.
הוא נמצא כבר איזה זמן בטור ה"קורא קבוע" (מימין למטה. הבלוגרול), אבל מגיע לו לינק גם בטור הרחב.

קלינגר הוא בחור עם עם יכולות, אמצעים, מוטיבציה ואג'נדה. לשמחתי, כזו שבדרך-כלל מתיישבת לגמרי עם הדברים שאני עצמי מאמין בהם. לכן אני יכול להמליץ בלב שלם: תיכנסו, תציצו בכמה דברים, ותחזרו אליו לפחות מדי פעם, כי יש בשביל מה.

עצומה: נגד חוק שיתוף הקבצים

הנה משהו שאתם יכולים להזדהות איתו.
והנה גם הזדמנות להוכיח את הכוח שלנו כקהילה מקוונת.
אל תסתפקו בזה שתלכו ותחתמו – תשלחו לשם אנשים שאתם מכירים, וחושבים שיהיה להם עניין בנושא.

החלטת בג"ץ: מוצדקת או לא?

[נכתב במקור כתגובה לרוגל כאן, אבל נראה לי חשוב מספיק כדי לפרסם כפוסט נפרד]

בג"ץ הורה לממשלה לנמק בתור חמישה ימים מדוע לא אינה מקימה וועדת חקירה שתבדוק את ההתנהלות סביב המלחמה בלבנון.

נשאלת השאלה הלגיטימית: על יסוד מה מתערב בית-המשפט העליון בפעולת הממשלה הנבחרת. כי לכאורה, לפחות, אם הציבור אינו מרוצה מהממשלה וממעשיה אז הדרך לטפל בזה היא בקלפי.

לשם כך הפניתי לחוק יסוד השפיטה, המגדיר את תחומי האחריות והסמכויות של בית-המשפט העליון כך:

"…בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר".

[בתוקף זה מוטל עליו] "…לתת צווים לרשויות המדינה… לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין, לעשות מעשה או להימנע מעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין".

כלומר, בג"ץ אמור להתמודד, בין השאר, עם מקרים בהם ממשלה שנבחרה על-פי דין פועלת באופן שאיננו צודק. וכאן שאלת הצדק היא לא "פוליטית", לא קשורה לערכים שלי או שלכם. זה שונה, למשל, מפסיקת בג"ץ בנושא הזכות לקיום בכבוד (למרות שבמקרה ההוא אני באופן אישי חשתי שלעזאזל החוק – כי צדק הרי אין פה).

יש כאן שאלה קשה אם החלטת רה"מ לחקור באופן כזה או באופן אחר מוטה משיקולים זרים ולכן מנוגדת לאינטרס הציבורי. אם זה המצב, אז ברור שעתירת התנועה לאיכות השלטון במקומה. בג"ץ לא הכריע בשאלה אלא ביקש הסבר.

וועדת חקירה למלחמת לבנון השנייה

קצת פחות מחודש אחרי הפגנת התנועה לאיכות השלטון, שקראה להקמת וועדת חקירה, זכתה התנועה הערב להצלחה חסרת תקדים. בג"ץ הורה למדינה לנמק בתוך חמישה ימים מדוע לא תוקם וועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מלחמת לבנון השנייה.

בדרך-כלל אני מתנגד למה שמכונה אקטיביזם שיפוטי, ובאופן ספציפי לנטייה של בג"ץ לעסוק בעניינים שאמורים להיות מוכרעים בבית המחוקקים. אבל במקרה הזה, לא זו בלבד שבג"ץ מרים את הכפפה שהכנסת והממשלה השליכו, אלא שהוא גם מייצג בבירור את רצון העם. זוהי הממשלה שפועלת בניגוד מוחלט למה שרובנו המכריע רוצה.

לא בטוח, אגב, שהוועדה שמינה ראש-הממשלה אהוד אולמרט לא מספיקה, או לא תעשה את העבודה. למעשה, אני חושב שמינוי הוועדה הזו היה טעות טקטית חמורה מצד אולמרט. הרי מה אומרים כל הפרשנים – שהוועדה תיבחן על-פי מסקנותיה. אם תפסוק שהדרג המדיני פעל נכון, הציבור יתקומם. אם תסיק שהוא כשל, הציבור יאמר "כל הכבוד".

כלומר, במינוי וועדת וינוגרד (ב) אהוד אולמרט בעצם גזר מראש את גורלו. להרוויח ממנה ספק אם הוא יכול.

ובכל זאת, וועדת חקירה ממלכתית צריכה לקום. יצאנו למלחמה, נעשו בה שגיאות, היו להן השלכות, וצריך לחקור כיצד התקבלו ההחלטות והאם מקבלי ההחלטות ראויים להישאר בתפקידם. מבחינה משפטית, וועדה שמינה ראש-הממשלה, מוטל עליה לדווח לראש-הממשלה והיא אינה יכולה להדיח אותו. כמובן שמבחינה ציבורית אין לזה משמעות, אבל כל העסק מריח רע מאד ומרגיש רע מאד. וועדת חקירה ממלכתית היא הכרח, והיא תקום.