לבנון: מה היה סון טסו אומר

סון טסו, המצביא הסיני, כתב את "אמנות המלחמה" בסוף המאה השישית לפנה"ס, לפני כ-2500 שנה. למרות זאת, ולמרות ההבדלים הגדולים בין תורת המלחמה הקדומה והמודרנית, הספר הזה נחשב מופת לחשיבה צבאית עד ימינו. בצבאות רבים, כולל בצה"ל, מעניקים אותו לקצינים קרביים ולמפקדים בדרגים שונים.

בעברית, יצא הספר בתרגום של אפרים ברוידא, בהוצאת משרד הבטחון, ומשם לקוחים הציטוטים שאביא בהמשך. כפי שתראו, הדברים אקטואליים לכל מלחמה, גם לזו שיש לנו עכשיו.

סון טסו על לבנון
בהתבסס על ציטוטים שונים מהספר, אני רוצה לנחש ברשותכם מה היה אומר סון טסו לו נשאל על לבנון. בחלק מהמקרים אתייחס להקשרים האקטואליים בעצמי. באחרים אתם מוזמנים לנחש.

על התמשכות המלחמה בלבנון: "כשאתה נכנס בקשרי מלחמה והנצחון מתמהמה לבוא, יקהו כלי-זינם של אנשיך והתלהבותם תרפה… אם יהיה מסע המלחמה ממושך, הרי אוצרות המדינה לא יהיה בהם כדי לכלכל את המאמץ". 

ועוד הוא מוסיף: "אע"פ שידענו גם ידענו חיפזון-של-שטות במלחמה, הנה התבונה לא דרה מעולם בכפיפה אחת עם שהיות ארוכות. לא מצאנו אף ארץ אחת שצמחה לה טובה ממלחמה ממושכת".

על הרעיון של פרץ להעלות מיסים בדרום ובמרכז כדי לממן את המלחמה בצפון: "דלותו של אוצר המדינה גורמת שהצבא יוחזק במיסים וארנוניות ממרחק. העלאת מיסים להחזקת הצבא גורמת שהעם ידלדל".

על ההצהרות במערכת הביטחון על כך שהמלחמה תחסל את החיזבאללה: "באמנות המלחמה למעשה, הדרך המועילה ביותר היא לקחת את ארצו של האויב שלמה ולא נפגעת… מוטב לקחת צבא שלם בשבי מלהשמידו… כליל המעלות הוא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה".

"יש דרכים שאין ללכת בהן, יש צבאות שאין להתקיפם, יש ערים שאין לצור עליהן, יש עמדות שאין להילחם עליהן ויש פקודות של המלך שאין לציית להן".

האם יש לנו סיכוי לנצח
על-פי סון טסו, צה"ל ניגש למלחמת לבנון כשהוא סובל מנחיתות מול ארגון החיזבאללה, שמכיר את השטח טוב ממנו. "אין אנו כשרים לעמוד בראש צבא במסעו אלא אם כן נהירים לנו פניה של הארץ – הריה ויערותיה, מלכדותיה…"

היערכות החיזבאללה בשטח והמלכודות שטמן, הופכים את ההתמודדות קשה עוד יותר: "שטח שאפשר לנטשו אך קשה לחזור ולכבשו קרוי שטח מסבך. מעמדה כגון זו, אם האויב אינו מוכן, תוכל להגיח ולהכותו. אך אם האויב מוכן לבואך ואתה לא הכיתו, תבוא עליך שואה שכן אין לך דרך שיבה".

סון טסו מונה שבעה תנאים צבאיים שיכולים לשמש להשוואה בין צבאות, כדי להעריך מי מהם ינצח במלחמה:
"א. מי משני השליטים היריבים החוק המוסרי נר לרגליו?
ב. מי משני המצביאים מוכשר יותר?
ג. על צדו של מי מן השנים היתרונות הבאים מין השמים ומן הארץ?
ד. באיזה משני המחנות מקוימת משמעת חמורה יותר?
ה. איזה צבא חזק יותר?
ו. באיזה משני המחנות הקצינים והחיילים מאומנים על הצד המשובח ביותר?
ז. באיזה צבא יש עקיבות גדולה יותר בשכר ועונש?
על ידי שבעה שיקולים אלו יכול אני לחזות מראש נצחון או תבוסה".

החוק המוסרי
הוא מה שמביא אזרחים ללכת אחרי שליטיהם ללא סייגים, ולהילחם בגבורה. זוהי אמונתם בשלטון, בעליונותם המוסרית, בצדקת דרכם.

יתרונות השמיים והארץ הם תוואי השטח, תנאי מזג-האוויר וכו'.

המשמעת היא שם כולל ליעילות הצבא, לרבות יעילות האספקה ו"הפיקוח על ההוצאות הצבאיות".

כמה מסקנות
יכולתי להמשיך לצטט עוד ועוד – אמנות המלחמה כולל עוד הרבה מאד רעיונות ועקרונות רלוונטיים. מפאת קוצר היריעה, אנסה לסכם – על סמך מה שנאמר כאן ועל סמך דברים אחרים שמופיעים בספר – ולנחש מה היה סון טסו מנתח ומייעץ.

יצאתם למלחמה הזו – היה סון טסו אומר לנו – מתוך מצב של פילוג פנימי. האוייב שלכם מיומן, ממושמע, עקבי, מכיר היטב את השטח. הצבא שלכם חזק יותר, אבל תנאי השטח אינם טובים, הסיכונים רבים, המודיעין אינו מספיק, והתמשכות המלחמה עלולה לרושש את המדינה ולהתיש את העורף.   

ניכר – היה אומר – שלא יצאתם למלחמה במקום ובזמן נכונים, ומתוך מידע והבנה בהירה של המצב. אחרת, הייתם פוגעים באוייב כ"אבן ריחיים הפוגעת בביצה". לכן, מה שנשאר לכם לעשות הוא לסיים את המלחמה עכשיו ולהיערך מחדש. אם תצליחו לפתור את הבעיות ללא מלחמה, מה טוב. אם תיאלצו לצאת למלחמה, עשו זאת כשאתם יכולים לנצח.

אולמרט, פרץ – קחו את ההצעה

1
יש הצעה חדשה להפסקת אש, ומלשכת אולמרט מדווחים על "אופטימיות זעירה". מצד שני, עדיין נמשכות שם האמירות בסגנון (ציטוט): "אם הקהילה הבינלאומית לא תצליח להביא להשגת היעדים אותה שמה ממשלת ישראל לעצמה בצאתה למבצע הצבאי, נפעל בלבנון בכל הכוח". אמ… מה אמרנו שהיו היעדים?

2
היום דיברתי עם חברה, שכעסה עליי שאני "מתנגד למלחמה". שאלתי אותה אם קראה את ההערכות על כך שמהלך קרקעי מורחב יעלה לנו בחיים של 300 עד 500 חיילים. בשביל מה – אמרתי לה – את באמת חושבת שנוכל "לנצח" במהלך כזה? איזה מין ניצחון זה לאבד כל-כך הרבה חיים? שלא לדבר על המחיר בחיי אזרחים לבנונים שמן הסתם גם הפעם יהיה גבוה פי עשרה.
בסופו של דבר תהיה הפסקת אש, אם נרצה או לא – אז כדאי לקחת את ההצעה החדשה, כי אי אפשר לדעת באיזה מצב נהיה בפעם הבאה שהפסקת אש תעמוד על הפרק.

3
בינתיים, מצבם של תושבי הצפון הולך ומחמיר. אם אתם רוצים להבין איזו פצצת זמן יש שם תאזינו לראיון הזה עם מישל דור (רדיו חיפה). אני כבר לא מדבר על המצב העגום של חיילי צה"ל, משהו שלא עוסקים בו בתקשורת אבל מי שיש לו חברים שנמצאים שם בטח יודע עליו.
וכמובן, ישנם העניינים הפעוטים האלה, כמו הפער בין הטיפול שמקבלים בעלי העסקים בצפון – שיש להם לובי יעיל בכנסת – למצבם של התושבים שלא מקבלים ולא יקבלו כלום, כי אולמרט ופרץ טרם הכריזו שאנחנו במלחמה.
לפני שעושים סדר במזה"ת, אולי כדאי שממשלת ישראל תעשה קצת סדר בעניינים הפנימיים שלה. זה לא עניין פוליטי, זו לא שאלה של השקפה, לא קשור לימין או שמאל. אם יכולים להסכים על זה הרבנים שרלו ופוירשטין והסופרים א"ב יהושע ועמוס עוז, אז כנראה שיש בזה משהו.

4
תשכחו מניצחון. תוצאות המלחמה הן עניין סובייקטיבי לגמרי, ואם בצד השני מאמינים שניצחו אז הם ניצחו. והם יאמינו. גם מבחינתנו, כמעט כל תסריט מוביל להפסד – ככל שיעבור הזמן, יבינו כאן עד כמה ניהול המלחמה הזו היה כושל. כן מוצדקת לא מוצדקת – מלחמה צריך לדעת לעשות, ומי שלא יודע חוטף. רגע וחצי אחרי שהתווכחו עם שתי אוגדות זה יותר מדי, הגיעו ללבנון שש אוגדות נוספות. ואיפה עכשיו הדיבורים על חיסול החיזבאללה?

5
אולמרט, פרץ, קחו את ההצעה. כך אולי תצליחו לשמור את ההישגים שלכם (בסקרי הפופולריות). אולי תצליחו לעצור את הקריסה הכלכלית שצפויה אם המלחמה הזו תתארך. התוצר הישראלי נשחק באחוז אחד לפחות על כל חודש לחימה. תנו לזה כמה חודשים ואנחנו נהיה במצב גרוע יותר מאשר היינו לפני ארבע שנים.
אז קחו את ההצעה. בלבנון יגידו שהפסדנו, אבל ממילא יהיו להם עכשיו כמה שנים שבהן הם יהיו עסוקים בלהשתקם. תושבי הצפון יוכלו לחזור הביתה. נחסוך מעצמנו מיתון. ואם כל זה לא יספיק אז תוכלו להתנחם בכך שחסכתם חיים של כמה מאות אנשים צעירים.

המלצה: יומן אבטחה

הבלוג יומן אבטחה של עומר טרן כבר לא ממש חדש, אבל הוא היה כמעט חדש כשרציתי להמליץ עליו בפעם הראשונה. ומכיוון שמוטב מאוחר וגו' – תיכנסו, שווה את הזמן שלכם. כלומר, שווה את הזמן שלכם אם אתם מתעניינים בטכנולוגיה ובעיקר באבטחת מידע ופרטיות (אבטחת מידע ופרטיות במובן המעניין של המושג).

עלילות הברון נסראללה

כבר התייחסתי כאן לבועת נסראללה, ואמרתי שלדעתי הדימוי התקשורתי של האיש נופח מעבר לכל פרופורציה. אבל אני רוצה לחדד את הטענה, שבניגוד לדימוי ה"אמין" שלו – שבגללו גם איומיו הופכים אמיתיים יותר כביכול – נסראללה מתגלה יותר ויותר כבדאי, מגזימן סדרתי ודמגוג, שאומר דברים חסרי כיסוי.

לצורך זה אני רוצה להתעכב על שני ציטוטים מנאומו האחרון.

הראשון: "כולנו זוכרים את קרבות הגבורה. יש עשרות אלפי חיילים ישראלים בשטח ועמם הרבה טנקים".

מילא אלפי, אבל עשרות אלפי? לא נסחפנו קצת? ממש מתחשק לומר לו לשייח: חסן, הרי קראת מה שנכתב בפרסומים זרים על מספר לוחמי צה"ל. אז מה, אתה משקר לצופים באל מנאר? אין אמת בפרסום.

או זה: "אנו יודעים למשל שהטנקים של האויב יכולים לעבור עשרות קילומטרים בתוך זמן קצר, אך תראו מה קרה – הטנקים האלו בקושי נעו כמה מטרים בכמה ימים". כמה מטרים, כמה קילומטרים, מי סופר. נו, באמת, הרי בכל רחבי העולם מסתובבות תמונות לוויין שבהן אפשר לראות מה קורה שם. בארגוני הביון רואים, בעיתונות רואים, ולפעמים גם הצופים רואים. זה לא מטרים, זה קילומטרים. זה לא עשרות אלפים זה אלפים במקרה הטוב. ואפשר לציין לעצמנו סופית: חסן נסראללה הוא בשום צורה לא "אמין".

נסראללה נקט בשנים האחרונות במדיניות הפוכה לשיטת ה"זאב זאב". אפשר לכנות אותה "באז באז" (מוכר לאנשים שעוקבים אחרי תעשיית ההייטק). הוא הקפיד לומר אמת כשעסק בזוטות ועכשיו הוא יכול לשקר בענק ועדיין יהיה מי שיאמין לו. הלוואי שיכולתי לומר משהו טוב יותר על המנהיגים שלנו, אבל אנחנו לא בעניין של תחרויות – פשוט תרדו מהשטות הזו שאפשר להאמין למה שנסראללה אומר.
 

החיזבאללה: 100 שיגורים ליום

אז מה החלטנו – החיזבאללה משגר יותר או פחות? בדיקה פשוטה של הנתונים מגלה שב-23 הימים האחרונים החיזבאללה הקפיד לשמור על ממוצע של 100 שיגורי רקטות/קטיושות ליום. הנה הצגה גרפית של הנתונים – בכחול מספר השיגורים היומי, באדום ממוצע השיגורים (המקור לנתונים: ynet):

[כל הזכויות שמורות לי. אפשר להעתיק את הגרף ולהשתמש בו עם לינק לכאן]

אז מה אפשר ללמוד מזה? כנראה נסראללה בחור מסודר ועשה חישובים. עם מדברים על כך שיש לו לפחות עשרת אלפים רקטות, אז הוא יכול לשמור על הקצב הזה עד נובמבר אם יהיה צורך. פרק זמן סביר בהחלט בהתחשב בכך שהאמריקנים מקציבים למלחמה הזו רק עוד כמה ימים.

5 מחשבות על לבנון

1
מלחמה זה דבר רע. לפעמים זהו רע הכרחי, או הרע במיעוטו, אבל באופן כללי – אין מה לשמוח על מלחמה. כמובן שבאופן פרטי, מנקודת המבט של אנשים מסויימים, מלחמה יכולה להיות דבר טוב. אם אתה יצרן נשק, או בית עסק אחר שתופס על המלחמה טרמפ. או אם אתה עמיר פרץ, שרוכב על גלי הפופולריות של המלחמה בלבנון, למשל. גם אולמרט שיחק אותה. אבל כדאי להם להסתכל על נתוני הפופולריות של בוש. אחרי ה-11 בספטמבר ובתחילת המערכה בעיראק, הוא שבר שיאים. היום הוא בקנטים.

2
מלחמה זה הכי רע לאזרח הקטן. זה שנופלים לו טילים על הראש, זה שהופך לאחד מ-750 אלף הפליטים בלבנון. זה לא נעים. גם לא נעים לקבל צו 8 ולהפוך מאזרח לחייל. וגם לא נעים להיות חייל צה"ל, ואפילו להיות לוחם חיזבאללה זה כנראה לא משהו. ויש, אפילו בתל-אביב, אנשים שמפחדים מהמלחמה – גם כשהם מחזיקים הפוך ביד.
אבל יחי ההבדל הקטן בין מי שיושב בנגמ"ש בלבנון לבין מי שיושב בקפה בתל-אביב. ויחי גם ההבדל בין מצבם של תושבי הצפון לזה של הפליטים בלבנון. במערכת הביטחון מאמינים שאפשר לנצח, אבל רוב האנשים שמעורבים במלחמה בפועל כבר לא יכולים לנצח.

3
מיהו האוייב? האוייב של האיסלם הקיצוני היא ארה"ב, כמייצגת של הציוויליזציה המערבית. אבל האוייב של החיזבאללה, אם לשפוט לפי מעשיהם, הם תושבי הצפון. מדינת ישראל, אם לשפוט על-פי מעשיה, היא אוייבתם של תושבי לבנון. מיהו האוייב האמיתי שלה? חיזבאללה? איראן?

4
זו מלחמה שבה האזרחים משני הצדדים הם בני ערובה. החיזבאללה לא מסוגל לנצח בעימות צבאי אמיתי מול צה"ל, אז הוא תוקף אזרחים. צה"ל לא יכול או לא רוצה, לפגוע אך ורק בלוחמי חיזבאללה, לכן גם אזרחים נפגעים. המוטיבציות של צה"ל יותר מוסריות מאלו של החיזבאללה, אבל בספירת המתים הוא לוקח בגדול.
בצה"ל אומרים שהחיזבאללה מסתתר מאחורי אזרחים במכוון, וזה נכון. החיזבאללה מסתתר מאחורי אזרחים כדי שהם ייפגעו מצה"ל, וכדי שהעולם יכפה עלינו הפסקת אש. אנחנו משתפים פעולה באופן מלא. את האינטרסים של מי זה משרת בעצם?

5
כושר ההרתעה של ישראל נבנה על הדימוי שלנו בעיני הערבים, כאמיצים, חכמים וחזקים. פשיטת קומנדו על בעל-בק נראית כפעולה צבאית אמיצה, אבל הפצצות מהאוויר בהן נהרגים גם אזרחים לא נראית כמו מעשה אמיץ או חכם. וכך רוב המלחמה בלבנון – לא מחזקת את ההרתעה בשום היבט מלבד היותנו בעלי כוח. לכן "הניצחון" חשוב. חשוב להעביר לצד השני את המסר שאנחנו חזקים, שיש לנו כוח. אבל אם "ננצח" או לא זה לא תלוי בהישגים האמיתיים אלא במסר שיצליחו המנהיגים הערביים להעביר לעמיהם. כך זה היה תמיד. אולי בכל זאת היה כדאי ללכת על אומץ וחוכמה?

שקיעת הכרך

הטקסט שלפניכם נכתב בשנת 1998, במקור כעבודה אקדמית. אני מפרסם אותו כאן בשינויים קלים מאד (בעיקר עם תוספות הגהה וכמה הערות מוסגרות שרלוונטיות בדיעבד). החלטתי לפרסם גם בגלל הערך הנוסטלגי אבל בעיקר בגלל הערך ההיסטורי – אני חושב שהטקסט הזה מכניס כמה דברים לפרספקטיבה. בשבילי לפחות.

***

אינדקס
הקדמה (בהמשך העמוד)
על סף מהפיכת המידע
ישראל 2020
אקולוגיה של גל שלישי
אוטוסטרדת המידע
האוטוסטרדה כדרך חיים
תשתית – המצב הקיים
השלכות ואפשרויות
האם זה יצליח
ביביליוגרפיה

הקדמה
הניסיון לספק תחזיות בעלות בסיס מדעי, משתמש בכלי חיזוי המנתחים מידע קיים ודפוסים ידועים. כשמנסים לספק היום תחזיות כאלו על העתיד האקולוגי שלנו, צריך להביא בחשבון שהמידע והכלים שבידינו עשויים לאבד את תוקפם וחשיבותם לנוכח שינויים שהעתיד צופן. מכיוון שהאקולוגיה מושפעת ישירות ממעשינו, אפשר לומר שהחיזוי הזה בעייתי כמו כל תחזית התנהגותית.
 
על סף המאה ה-21', אנו נמצאים כנראה קרוב מאד לשינוי שאחריו לא רק הטכנולוגיה תראה אחרת, אלא גם אורח חיינו ישתנה. איזה משקל היה לתחזית אקולוגית המבוססת על קידום לינארי, אקסטרפולציה של נתונים קיימים, לו נערכה שנה לפני המצאת מנוע הקיטור? מנוע הבנזין? הפלת הפצצה על הירושימה? כל גל טכנולוגי חדש משנה לחלוטין את האקולוגיה שלנו, ומשפיע על מימדי זיהום האוויר, המים, הקרקע. בשלוש מאות השנים האחרונות, היו השינויים בדרך-כלל בכיוון של החמרת הזיהום, במסגרת דפוסים מתגברים שכללו: עיור מוגבר, תיעוש מואץ, גידול הנדסי בקצב השימוש בהינע מבערי, תחבורה ממונעת וכו'.
 
מטרת העבודה הזו להצביע על סימנים שמעידים כי ייתכן היפוך מגמה, במסגרת מה שמכונה "מהפיכת המידע" או "הגל השלישי". הטענה המרכזית היא שהטכנולוגיות שייושמו החל מהשנים הקרובות, יצמצמו את היקף התעשיה הכבדה, יקטינו את נפח התחבורה באחוזים ניכרים, יאפשרו מגמת ביזור אוכלוסין, ויתבטאו בסופו של דבר בשיפור סביבתי. המגמות הללו, תהיינה חזקות במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה למבנה ההון הישן שבו יש חשיבות לקרקע, מכונות ודלקים, נחות יחסית לתעשיות מידע ולתעשיות עתירות ידע. התוצאה עשויה להיות שינויים מרחיקי לכת בפריסה הגיאוגרפית, ובצפיפות האוכלוסין באיזורים מרכזיים.
 
המידע שאביא כאן, נאסף ממקורות ודיסציפלינות מגוונים, ולא אורגן כמסמך בעל אופי מדעי טהור, אלא בצורה שתציג את הרעיונות השונים במסגרת תכליתית אחת.
 
לדעתי, על גורמי המימשל בישראל, לחשוב לא רק על השקעה נבונה של כספי הציבור בתשתיות וטכנולוגיות עתידיות, אלא גם לבדוק כיצד להמנע מהשקעה מיותרת בתשתיות שאבד עליהן הכלח.

 
[X=nextPage=X]
[שקיעת הכרך, 1998. אינדקס המאמר]
 
על סף מהפיכת המידע
בספרו הגל השלישי, מצייר אלווין טופלר את מהפיכת המידע שבפתחה אנו נמצאים היום. המודל שלו מחלק את תולדות התרבות האנושית לתקופה הקדם-חקלאית, החקלאית, התעשייתית ולעידן המידע. שתי המהפכות הגדולות הקודמות בתולדותינו, הן "הגל הראשון" (המעבר לתרבות חקלאית) ו"הגל השני" (המהפכה התעשייתית). כמותן, עתיד גם "הגל השלישי" לשנות כליל את פני הכלכלה, תנאי המחיה, הסדרים החברתיים והפוליטיים, ערכי החברה והמשפחה, וכל אספקט אחר של חיינו.
 
הגל הראשון יצר את התרבות החקלאית. האדם ניזון מהטבע, ההון וכוחות הייצור היו אורגניים. הגל השני יצר את התרבות התעשייתית, שבה המיכון, המינוע והדלק, הפכו לגורמים הדומיננטיים. בגל השלישי המשאב האנושי יהפוך לגורם ייצור מרכזי , וההון החשוב ביותר יהיה הידע.
 
בעידן המידע, הייצור והצריכה יתבססו על טכנולוגיות מתקדמות. רמת החיים, הכוח הצבאי והכלכלי, של פרטים ומדינות, יהיו פונקציה של הידע שבידם. שדה הקרב העתידי יהיה פחות ארטילרי ובליסטי, יותר אלקטרוני ואוויוני. כושר הייצור במונחים כספיים, לא יהיה קשור עוד למשאבי קרקע, אלא לטכנולוגיות ייצור. המידע עצמו יהפוך למשאב המרכזי, וזה שיחזיק בו יהיה בעל הכוח.
 
על רקע תובנות אלו, ניתן להבין עד כמה מהפיכת המידע עתידה לערער את הסדרים המוכרים לנו בהיבטים שונים: 
* חשיבות המידע כהון כלכלי, תעביר את העוצמה וההשפעה (במונחים כלכליים ופוליטיים) מאלו המחזיקים בקרקע, מכונות ודלק, לאלו המחזיקים בטכנולוגיות ובידע לשימוש בהם.
* תהיה חשיבות פחותה למימד המיקום הגיאוגרפי, ולהשפעתו בהיבטים כמו: מרחק של היצרן מהצרכן, של גורמי הייצור מהיזם ובעל ההון, וכן הלאה.
* גבולות טריטוריאליים, פיזיים ופוליטיים, יאבדו מחשיבותם.
 
האספקטים הקשים יותר לחיזוי הם אלו הקשורים לשינויים הצפויים ברמת הפרט. אבל ברור שלמהפיכת המידע תהיינה השפעות מרחיקות לכת על הרגלי הבילוי והצריכה, על האמצעים והמתודולוגיות של החינוך, על התעסוקה וההכשרה, וכן הלאה.
 
מכל מקום, החזון והמודל של טופלר שבראשית שנות ה-80' נראו