סון טסו, המצביא הסיני, כתב את "אמנות המלחמה" בסוף המאה השישית לפנה"ס, לפני כ-2500 שנה. למרות זאת, ולמרות ההבדלים הגדולים בין תורת המלחמה הקדומה והמודרנית, הספר הזה נחשב מופת לחשיבה צבאית עד ימינו. בצבאות רבים, כולל בצה"ל, מעניקים אותו לקצינים קרביים ולמפקדים בדרגים שונים.
בעברית, יצא הספר בתרגום של אפרים ברוידא, בהוצאת משרד הבטחון, ומשם לקוחים הציטוטים שאביא בהמשך. כפי שתראו, הדברים אקטואליים לכל מלחמה, גם לזו שיש לנו עכשיו.
סון טסו על לבנון
בהתבסס על ציטוטים שונים מהספר, אני רוצה לנחש ברשותכם מה היה אומר סון טסו לו נשאל על לבנון. בחלק מהמקרים אתייחס להקשרים האקטואליים בעצמי. באחרים אתם מוזמנים לנחש.
על התמשכות המלחמה בלבנון: "כשאתה נכנס בקשרי מלחמה והנצחון מתמהמה לבוא, יקהו כלי-זינם של אנשיך והתלהבותם תרפה… אם יהיה מסע המלחמה ממושך, הרי אוצרות המדינה לא יהיה בהם כדי לכלכל את המאמץ".
ועוד הוא מוסיף: "אע"פ שידענו גם ידענו חיפזון-של-שטות במלחמה, הנה התבונה לא דרה מעולם בכפיפה אחת עם שהיות ארוכות. לא מצאנו אף ארץ אחת שצמחה לה טובה ממלחמה ממושכת".
על הרעיון של פרץ להעלות מיסים בדרום ובמרכז כדי לממן את המלחמה בצפון: "דלותו של אוצר המדינה גורמת שהצבא יוחזק במיסים וארנוניות ממרחק. העלאת מיסים להחזקת הצבא גורמת שהעם ידלדל".
על ההצהרות במערכת הביטחון על כך שהמלחמה תחסל את החיזבאללה: "באמנות המלחמה למעשה, הדרך המועילה ביותר היא לקחת את ארצו של האויב שלמה ולא נפגעת… מוטב לקחת צבא שלם בשבי מלהשמידו… כליל המעלות הוא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה".
"יש דרכים שאין ללכת בהן, יש צבאות שאין להתקיפם, יש ערים שאין לצור עליהן, יש עמדות שאין להילחם עליהן ויש פקודות של המלך שאין לציית להן".
האם יש לנו סיכוי לנצח
על-פי סון טסו, צה"ל ניגש למלחמת לבנון כשהוא סובל מנחיתות מול ארגון החיזבאללה, שמכיר את השטח טוב ממנו. "אין אנו כשרים לעמוד בראש צבא במסעו אלא אם כן נהירים לנו פניה של הארץ – הריה ויערותיה, מלכדותיה…"
היערכות החיזבאללה בשטח והמלכודות שטמן, הופכים את ההתמודדות קשה עוד יותר: "שטח שאפשר לנטשו אך קשה לחזור ולכבשו קרוי שטח מסבך. מעמדה כגון זו, אם האויב אינו מוכן, תוכל להגיח ולהכותו. אך אם האויב מוכן לבואך ואתה לא הכיתו, תבוא עליך שואה שכן אין לך דרך שיבה".
סון טסו מונה שבעה תנאים צבאיים שיכולים לשמש להשוואה בין צבאות, כדי להעריך מי מהם ינצח במלחמה:
"א. מי משני השליטים היריבים החוק המוסרי נר לרגליו?
ב. מי משני המצביאים מוכשר יותר?
ג. על צדו של מי מן השנים היתרונות הבאים מין השמים ומן הארץ?
ד. באיזה משני המחנות מקוימת משמעת חמורה יותר?
ה. איזה צבא חזק יותר?
ו. באיזה משני המחנות הקצינים והחיילים מאומנים על הצד המשובח ביותר?
ז. באיזה צבא יש עקיבות גדולה יותר בשכר ועונש?
על ידי שבעה שיקולים אלו יכול אני לחזות מראש נצחון או תבוסה".
החוק המוסרי הוא מה שמביא אזרחים ללכת אחרי שליטיהם ללא סייגים, ולהילחם בגבורה. זוהי אמונתם בשלטון, בעליונותם המוסרית, בצדקת דרכם.
יתרונות השמיים והארץ הם תוואי השטח, תנאי מזג-האוויר וכו'.
המשמעת היא שם כולל ליעילות הצבא, לרבות יעילות האספקה ו"הפיקוח על ההוצאות הצבאיות".
כמה מסקנות
יכולתי להמשיך לצטט עוד ועוד – אמנות המלחמה כולל עוד הרבה מאד רעיונות ועקרונות רלוונטיים. מפאת קוצר היריעה, אנסה לסכם – על סמך מה שנאמר כאן ועל סמך דברים אחרים שמופיעים בספר – ולנחש מה היה סון טסו מנתח ומייעץ.
יצאתם למלחמה הזו – היה סון טסו אומר לנו – מתוך מצב של פילוג פנימי. האוייב שלכם מיומן, ממושמע, עקבי, מכיר היטב את השטח. הצבא שלכם חזק יותר, אבל תנאי השטח אינם טובים, הסיכונים רבים, המודיעין אינו מספיק, והתמשכות המלחמה עלולה לרושש את המדינה ולהתיש את העורף.
ניכר – היה אומר – שלא יצאתם למלחמה במקום ובזמן נכונים, ומתוך מידע והבנה בהירה של המצב. אחרת, הייתם פוגעים באוייב כ"אבן ריחיים הפוגעת בביצה". לכן, מה שנשאר לכם לעשות הוא לסיים את המלחמה עכשיו ולהיערך מחדש. אם תצליחו לפתור את הבעיות ללא מלחמה, מה טוב. אם תיאלצו לצאת למלחמה, עשו זאת כשאתם יכולים לנצח.
