נדמה לי שהמלחמה שמתנהלת בלבנון, ומעל ראשם של תושבי הצפון, מעמידה רבים מאתנו במצב מאד מבולבל. ההתנגשות בין ערכים, מטרות ואינטרסים – אישיים ולאומיים – מקשה על הרבה אנשים לבצע את ההפרדה החשובה בין הנושאים שעומדים כאן על הפרק. להפריד ולהבחין במושגים ובנפשות הפועלות, כדי לגבש עמדה מוסרית לגבי כל אחד מהם.
אתם מוזמנים לנסות לעשות את זה בעצמכם, עכשיו, או אחרי שתקראו, עם עצמכם או בתגובות – אבל אני רוצה להציע את הראייה שלי על הדברים, בהפרדה שנראית לי החשובה.
***
החיזבאללה. זהו ארגון טרור מתועב. מי שמוכן להתווכח על כך הוא צבוע או טיפש. אפשר לומר שגם מדינת ישראל עוסקת בטרור ושגם לנו יש פוליטיקאים מתועבים, ואולי יש בזה מידה מסויימת של אמת. אפשר לומר שטרור הוא נשקם של החלשים, ואולי זה נכון. אבל החיזבאללה הוא ארגון שמטרתו המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל.
נסראללה. בתור מנהיג הארגון הזה, הוא הנושא בעיקר האחריות. הלוואי שהיה אפשר לתפוס ולשפוט אותו. ואם אי אפשר לתפוס, והריגתו ללא משפט צפויה להציל חיים, אז היא מוצדקת.
תושבי לבנון. הם אינם נסראללה ואינם חיזבאללה. חלק מהם אינם מוסלמים, ובין אלו שמוסלמים יש יותר פתיחות מאשר בכל מדינה איסלמית אחרת בעולם. רוב אוכלוסיית לבנון מורכבת מאנשים שוחרי שלום, ששוקדים כבר שנים על בניין ארצם אחרי מלחמת אזרחים ארוכה ורוויית דם, ואחרי שנים של כיבוש ישראלי וסורי וכיבוש חלקי של החיזבאללה שטרם הסתיים – והם היו מתים שגם הוא יסתיים.
יש בלבנון קבוצות שעוינות את החיזבאללה ומאויימות על ידו – הנוצרים, הדרוזים, ובעיקר המנהיגים שלהם.
אבל גם אלו מבין תושבי לבנון שתומכים בחיזבאללה, אינם דומים לאנשים שחברים בחיזבאללה ממש, או לנסראללה.
גם מי שמאמין שעונש מוות הוא לגיטימי, לא חושב שצריך להטיל אותו על כל סוג של פשע ועבירה. גם אם נאמר שנסראללה הוא בן מוות, וכך גם סגנו, וכך גם בכירי שרשרת הפיקוד שלו, ואולי אפילו כל פעילי החיזבאללה – הרי אף אדם מוסרי לא יאמר שלגיטימי להרוג בצורה עיוורת סונים בדרום לבנון, רק משום שאולי הם תומכים בחיזבאללה.
על אחת כמה וכמה כשמדובר באוכלוסיית בירות, שרובה חף מפשע על-פי כל קריטריון.
ישראלים תושבי הצפון. תושבי צפון ישראל מצאו את עצמם בתוך מלחמה בין לילה. הם קורבנות, איך שלא תסתכלו על זה. לא נעים לשמוע שריקות של קטיושות ולראות את השכנים שלך אורזים ובורחים למרכז. לא נעים לפחד שמשהו ייפול עליך או על הילדים שלך.
תושבי הצפון ראויים להגנה הכי טובה שיכולה לתת להם מדינת ישראל. כמובן שמה שעוזר לביטחון שלהם, עלול להזיק לביטחון של תושבי לבנון. אפשר לומר שהאחריות של מדינת ישראל לתושבי הצפון קודמת לאחריות שלהם ללבנונים. אבל בשום אופן אי אפשר לומר שהיא מבטלת לחלוטין את האחריות שלה כלפיהם, כיוון שישראל מנהלת מלחמה בלבנון.
אין למדינת ישראל זכות לסכן את חייהם של חפים מפשע, אלא אם כן זו הדרך היחידה להגן על תושבי ישראל. למשל, לגיטימי ליירט משגר טילים, תוך ידיעה שקיימת אפשרות שייקלע למקום אזרח. לא לגיטימי להפיל פצצה לבית בבירות, אם ידוע שהיא עלולה להרוג אזרחים שנמצאים בבית שכן.
צה"ל. צבא הגנה לישראל הוא אוסף של כך וכך אנשים, חלקם כמעט ילדים, שתפקידם להרוג ולהיהרג בשליחות מדינת ישראל. חלק מהאנשים בצה"ל, אינם הורגים ונהרגים בעצמם, אלא הם שולחים אחרים – אבל בזה האחריות שלהם רק גדלה. צה"ל איננו ישות מוגדרת אחת ואיננו נושא באידיאולוגיה. אבל בעלי תפקידים בצה"ל הם בהחלט ישויות מוגדרות שלחלקן יש אולי גם אידיאולוגיה.
לבנון. זוהי ארץ, שיש לה גבולות ידועים אבל אין בה ריבונות אחת. יש בה דמוקרטיה וממשלה נבחרת, אבל הממשלה הזו לא הצליחה עדיין להטיל את מרותה על כל אזרחי המדינה.
ישראל. זוהי מדינה דמוקרטית, שיש לה ריבונות אחת, ולכן האחריות שלה על תושבי המדינה היא מוחלטת. לממשלת ישראל יש יכולת להטיל את מרותה על כלל אזרחיה ולדאוג לרווחתם. למשל, אין ספק שיש לה יכולת להילחם טוב יותר בפשע המאורגן, לשפר את מערכת הבריאות, או להקטין את מספר הנפגעים בתאונות עבודה, למשל. הפוליטיקאים שניהלו את המדינה בשנים האחרונות, לא הוכיחו שהיה להם רצון ו/או יכולת לנהל אותה בצורה טובה.
בתור מי שאחראית על צה"ל, האחריות של ממשלת ישראל על שלומם של תושביה, כמו האחריות שלה על השלכות המלחמה, היא הגדולה ביותר.
***
גם מי שחושב שהמלחמה בלבנון היא מוצדקת, או שההשתתפות של ישראל בה הייתה בלתי נמנעת, צריך לשאול את עצמו: באילו אמצעים לגיטימי להשתמש כדי "לנצח" ובאילו לא.
המלחמה והניצחון בה הם לא מטרה – אלו אמצעים. המטרה היא לדאוג לבטחון תושבי ישראל, ולכן קוראים לצבא ישראל צה"ל. ולדעתי, כקריטריון כללי לאמצעים לגיטימיים במלחמה כזו, צריך לשאול: האם האמצעי בו נעשה שימוש הוא היחיד האפשרי? הטוב ביותר האפשרי?
ו"הטוב ביותר האפשרי" הוא לא זה שישיג את מטרות המשנה של המלחמה בצורה הטובה ביותר, או המהירה ביותר, אלא זה שיעשה זאת תוך סיכון מינימלי לפגיעה בחפים מפשע.
***
הבעיה האישית שלי, היא שאינני מאמין בכנסת ישראל, בממשלת ישראל ובעומדים בראשה. אינני מאמין בהם משום שאין שם כמעט איש שאינו נגוע (לכאורה) בשחיתות, שלא הפר את התחייבויותיו לבוחר, שלא הוכיח שיקול
ים זרים או השקפת עולם לאומנית – ישראלית או פלסטינית – בדיונים הפומביים שלו בעניינים המדיניים.
אין לי אמון באותם מקבלי ההחלטות, שלא היה להם כסף לאפודים קרמיים לחיילי צה"ל, שיקפידו בחיים של אנשים שאינם אזרחי המדינה וינהגו בזמן מלחמה באופן מוסרי. אין לי אמון במי שהיו שותפים למעשים ברוטליים שונים גם כנגד אזרחי המדינה שלהם (ולעיתים קרובות כנגד החלשים שבה (בין אם מדובר בקשישים ונכים או בקטינים בעמונה שחטפו מכות אלה בראשיהם) , שיעשו שימוש סביר בכוח, תוך כבוד לזכויות הבסיסיות של אנשים.
ולכן אני גם חושב שדיונים כמו זה הם חשובים. אני חושב שדיון שמותח את גבולות המחשבה המוסרית שלנו, הוא חיוני להתמודדות עם מצב של מלחמה. מצב שבו קל מדי לעשות דברים שמנוגדים לדברים הפשוטים שבסך-הכל רובנו מאמינים בהם.
