את העמוד הזה יצרתי עבור אלו מכם שהגיע לכאן בחיפוש אחר זאב גלילי, אבא שלי.
הלינק מוביל לאתר החדש שלו, שמרכז את הטורים מ"מקור ראשון" ("היגיון בשיגעון").
-
עמודים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים אחרונים
זאב גלילי
המלצה חמה: תימני אורגינל
את יאיר הכרתי לפני כ-15 שנים. גרנו בשכנות, ואני היכרתי אותו רוב הזמן בתור הבחור הרזה עם השיער הארוך והכלב הענק. הכלב שלו, זאב אימתני למראה אך בעל טוב לב מפליג, היה מלווה אותו לכל מקום. לפעמים היה קופץ עליו באהבה, ולעיתים קרובות מכריע את יאיר הצנום ארצה אגב מעשה.
מאוחר יותר, הכרתי את יאיר קצת טוב יותר וגיליתי שמדובר באדם רבגוני, יצירתי ומוכשר להדהים. עם ידי זהב ומוח של קופירייטר, שאמנם לא השכיל להשתלב באף מסגרת שתדע להעריך את הכישורים שלו, אבל עקבות מעשי ידיו ניכרו בכל מה שנגע – בעיקר הדירה שלו, שנראתה כמו אטליה של אמן או סטודיו מעצבים באחד הרבעים של ברלין.
אבל יאיר לא גדל בברלין אלא בלב הלבאנט, והשכונה הישנונית שגרנו בה על גבול רמת-גן בני-ברק, לא הפכה לרובע אמנים אפנתי בנוסח האקשה מרקט הברלינאי. וגם יאיר עצמו, עבר עם השנים כמה שינויים והתחבר לשורשים שלו.
בכל אופן, אמן נשאר אמן, וגם תימני אורגינל, הפרוייקט הנוכחי של יאיר מעניק חוויה בעלת ערך אסתטי ואמירה שונה. אחרי שעבר כמה גלגולים, בהם הפך בין השאר ממגזין נייר למגזין רשת, הוא נראה עכשיו בוגר ונכון יותר.
תימני אורגינל (הלינק למטה) עוסק בתרבות תימן אבל יקסום לא רק לתימנים. תמצאו בו מה לקרוא ומה לראות ומה לשמוע. ואם תאהבו – עשו לו נפשות, כי עומד מאחוריו איש זהב.
משהו על בלוגים וכתיבה
בשביל מי שמפרנס מכתיבה, היתרון הכי גדול של כתיבה בבלוג הוא שאפשר לכתוב פוסטים כמו זה.
כלומר, העובדה שאני יכול לכתוב את מה שמתפרסם, כטיוטא שהיא גם המוצר הסופי, בלי לערוך ובלי להיערך.
כשלא משלמים לך על הכתיבה, אתה אומר – זה מה יש ואם זה תצטרכו להסתדר. ככה אני כותב, זה מה שיש לי להגיד בנושא הזה, ואני לא הולך לחקור עוד כי זה לא מעניין אותי. אני לא רוצה להיות מומחה בזה, אבל יש לי דעה.
אבל מה, אם יש לי דעה – אז מה אם לא משלמים לי? אז מה אם לא יקראו את זה עשרות אלפים אלא אלפים בודדים, אולי מאות? מהר מאד מרגע שאתה מבין שאנשים באמת קוראים את מה שאתה כותב, גם אם זה "רק" בלוג, אתה מבין שאתה לא יכול לברוח גם לכאן.
יש המון דברים שאני לא כותב עליהם, כי אני מרגיש שאני לא מבין בהם מספיק. יש המון דברים שאני לא כותב עליהם כי אני מודע להשפעה העצומה של המילים. המילה, שהיא זולה כל-כך בעיני רבים כל-כך, היא מותר האדם, נזר הבריאה. יחד עם המוסר והבחירה החופשית. אז איך אפשר לחטוא למילה. איך אני יכול לומר דברים שקשה לאמוד את השפעתם, בעניין שבו אני לא בטוח אם אני מגובש ושאני יודע שיש לו חשיבות עצומה?
אבל לא לכתוב בכלל על משהו, כמו הרבה מקרים אחרים של המנעות ממעשה – אינו אי נקיטת עמדה. לא לעשות זה לא אותו הדבר כמו לא להשפיע – זה להשפיע לכיוון ההפוך ממה שאתה עשוי לרצות.
אז אני אומר לכם – תקחו את כל הקטע הזה של בלוגים בקונטסט נכון. גם כשאנשים מקבלים בשביל הכתיבה כסף הם לעיתים קרובות מבלבלים את המוח או מזהמים את השיח. וכשזה נעשה בחינם על אחת כמה וכמה.
ותזכרו: לכתוב משהו שנשמע טוב, או לטעון טענה שנראית אמינה, או לכתוב בשפה שגורמת לך להיראות חכם, בטוח בעצמך, שלם – אלו רק טכניקות שמעניקות לביטוי העצמי איכויות וכוח שכנוע. אם זה בשביל להתפרנס, או לשכנע אנשים במשהו שאתה מאמין בו, או כדי להוליך אנשים שולל – ולצערי אני פוגש מקרים כאלה, רבים יותר ויותר, גם בעיתונות המסחרית וגם בבלוגספירה.
המלצה: OZROX
עוד פלטפורה Digg-ית שקמה לכבוד Blog Day, הפעם על בסיס וורדפרס (נדמה לי לפחות). או בעברית: מעקב אחרי פרסום פוסטים חדשים בבלוגים נבחרים. יש מה לקרוא. אין טרוליזציה בינתיים.
ג'ק החתול הנועז
האייטם הזה הופיע בשער האחורי של ידיעות אחרונות השבוע, אבל רק למקרה שפספסתם…
ג'ק, חתול ג'ינג'י שמנמן מניו ג'רזי, הוא חתול מאד טריטוריאלי. עד כדי כך, שכאשר פולשים לטריטוריה שלו גם בעלי חיים שאינם חתולים אחרים – גם כאלה שעולים עליו בנפח ובמשקל – הוא מסלק אותם בתקיפות. בדרך-כלל אלו כלבים. הפעם זה היה דוב (לכו, תקראו, ותסתכלו טוב טוב בתמונות! בעיקר זו שבה הדובון תקוע על ראש העץ. רמז: גם החתול מופיע בתמונה).
אני מכיר את התופעה היטב. גם הג'ינג'ית העצבנית שגרה איתי (הקטנה מבין השתיים) משוכנעת שהיא טיגריס אימתני. שכנוע כה רב ועמוק, שאיש אינו מרהיב עוז להעמיד אותה על טעותה.
לגורי חתולים קטנים יש נטייה לתקוף, במטרה להרוג, כל יצור שהם עולים עליו בגודל. מכיוון שבשלבי חייהם הראשונים אין הרבה יצורים שעונים להגדרה, הם לא בוחלים בבחירת מטרות בלתי תוקפניות בעליל (נמלים, פרחי היביסקוס, פקקי פלסטיק, כפכפים וכו'). רוב חתולי הבית לא עוברים את השלב הזה. אמנם אחד החתולים הקרובים אליי ביותר מבצע בימים אלה רצח עם בשממיות האזור, אבל גם זה – רק כמחאה על כך שאנחנו מכריחים אותו לאכול מזון רטוב של ויסקס, ולא אוכל אמיתי כמו חזה עוף טרי, דג סול נא, או לפחות נקניקים מאיכות טובה (על אוכל יבש אין מה לדבר).
בכל אופן, הג'ינג'ית היא חתול ממין אחר. בגיל צעיר מאד היא גילתה שמנעד הנהמות העשיר שלה, והרשף שעיניה יורקות, יכולים להבריח גם חתולים כפולים ממנה בגודל (כלומר, בני חצי שנה). מכיוון שבאותה תקופה היא עסקה בעקביות בהרחבת הטריטוריה שלה, שזמן קצר קודם כיסתה את סביבות הספה בסלון, היא הגיע למסקנה שכל היצורים החיים באזור צריכים להכיר בבעלותה על המקום.
וכך, אחרי שמיצתה פחות או יותר את האפשרויות הקשורות לטבח ג'וקים, טרף לטאות וחיסול ממוקד של חולדות, הג'ינג'ית הולכת ומטפסת בשרשרת המזון. האלפא-מייל של השכונה לא מתקרב לאזור.האפורה, חתולה מהירה כברק שמסוגלת להכריע עדר זאבים אם יתפסו אותה כשגור בין שיניה, שומרת מרחק. פעם, חושבת הג'ינג'ית לעצמה, אבריח דובים לצמרות עצים.
קידום בלוג (2)
בתקופה האחרונה מתגברת מאד המגמה של בלוגרים שמנסים לקדם את עצמם באמצעות פרובוקציות מסוגים שונים. זו לא מגמה חדשה, אבל מסיבות שונות היא הולכת ומתחזקת, כשהיא נעזרת בפלטפורומות השונות שמעניקות לבלוגים חשיפה – הרשימות שמרכזות פוסטים בעמודי בית של אתרי בלוגים (כמו שיש בישרא, רשימות, תפוז וכו'), אתרים בסגנון Digg (וובסטר, שווה קריאה וכו'), RSS ועוד.
השיטות לעורר פרובוקציה רבות – שימוש בכותרות צהובות במיוחד, במילים בוטות, התקפות אישיות כנגד אנשים מוכרים, וכן הלאה. זה לא רק בעייתי מבחינה אתית ולעתים גם חוקית (כשהדברים גובלים בלשון הרע, למשל, או עלולים להיחשב על-פי חוק כהסתה), אלא פוגע בתרבות הרשת ומטרפד כל אפשרות ליצירת שיח אינטליגנטי.
אבל לא ההיבט המשפטי והמוסרי הוא זה שחשוב לענייננו. השאלה החשובה יותר: האם זה עובד? האם בלוגרים שעושים את זה באמת מקבלים יותר כניסות? הטענה שלי עשויה להיראות לכם מוזרה, אבל אני אנמק ואבסס: חד משמעית לא!
הפרובוקציה: חרב פיפיות
ברמה הטקטית, המיידית, כותרות פרובוקטיביות אכן מייצרות רייטינג. לצערנו, אנחנו רואים את זה גם בתקשורת המסורתית. אם כי כאשר בוחנים את העניין היסטורית, אפשר לראות שעיתונים ועיתונאים שנקטו בפרובוקציה כאסטרטגיה, בדרך-כלל הצליחו בטווח הקצר ונכשלו בטווח הארוך.
העולם הזה וחדשות הן שתי דוגמאות קלאסיות, לכלי תקשורת שהצליחו להיות פופולריים מאד לזמן מה, אבל בסופו של דבר פשטו רגל. אני מוותר על דוגמאות אישיות כי אין טעם לנעוץ סכינים בגופות (אבל בטח תצליחו לחשוב על כמה ליצנים שהופיעו בתקשורת בקול סערה ונעלמו בלי להותיר סימן).
בראייה הרחבה יותר, חשוב להבין שעיתונות צהובה משנה את סף הגירוי של הקהלים שלה. כדי לשרוד, היא חייבת להיות מגובה בערך מוסף ממשי כלשהו, עיתונאי או אחר – מה שבהחלט אפיין גם את חדשות וגם את העולם הזה. אלו היו עיתונים שעמדו מאחריהם אנשי מקצוע מעולים. אבל לא כל אחד יכול להיות SUN. כדי להחזיק בנוסחא עיתונאית מנצחת צריך יותר מכישרון ויכולת וניסיון – למרות שהם עוזרים – ובוודאי שלא מספיק להיות פרובוקטור. לאורך זמן, התדמית החצופה נשחקת, ומה שנשאר הוא עיתונות רדודה.
ואם לקחת דוגמא אינטרנטית ואקטואלית יותר: וולווט, אמנם עוסקת בפעילות בלוגינג מאד פרובוקטיבית, ולעת עתה היא זוכה להצלחה. אבל:
א. ההצלחה הזו נמשכת כחצי שנה. קשה לדעת עד כמה הבלוג שלה יאריך ימים.
ב. וולווט כותבת טוב, מספקת מדי פעם אייטמים בלעדיים, ובאופן כללי אפשר לזהות אצלה ערך עיתונאי אמיתי. זה לא אומר שום דבר על עצם השאלה האם התכנים שלה עומדים במבחן האתי והחוקי (אני לא רואה אגב סיבה למה לא, אבל זו לא השאלה). מה שחשוב הוא האם היא מציעה ערך מוסף ייחודי, והתשובה חיובית.
לכן, וולווט עשויה להצליח מאד בזכות הפרובוקציות בטווח הקצר, אבל כדי להביא קהל גם בטווח הארוך היא תצטרך להמציא את עצמה מחדש, להגדיר בבירור מה הערך המוסף שהיא מציעה ולהציע אותו.
כי כך זה תמיד: לאורך זמן, כל תופעה פרובקטיבית נשחקת, והפרובוקטור צריך להיות מסוגל להמציא את עצמו מחדש. זה בדרך-כלל המקום שבו מוצר התוכן הפרובוקטיבי מאבד גובה במהירות ונעלם.
מנקודת המבט של מנועי החיפוש, זו גם הנקודה שבה הוא מאבד חשיבות ורלוונטיות עבור הגולשים – בהנחה שהדירוג שמנוע החיפוש העניק לו היה טוב מלכתחילה, מה שבכלל לא בטוח שיקרה. כדי למשוך את תשומת הלב של מנועי החיפוש צריך להביא תנועה מאד גדולה.
מה שמנועי החיפוש הכי מעריכים הוא הרבה תוכן מקורי. תוכן מועט, דליל, ותכנים שהועתקו מאתרים אחרים – הדברים שמאפיינים בלוג גרוע, לא מושקע, שעומד מאחוריו בלוגר עצל שמחפש אינסטנט-רייטינג – אלה דברים שמרחיקים את מנועי החיפוש.
כל המנועים גם משתמשים היום באלגוריתמים לזיהוי מילים "לא נאותות". הם לא בהכרח מעניקים להם דירוג נמוך באופן גורף, אבל הם מעלימים אותם מתוצאות חיפוש מסויימות. לכל המנועים יש היום גם Parental Filters מכל מיני סוגים, שלעיתים קרובות מופעלים כברירת מחדל. אם אתם כותבים על סקס, ימצא אתכם מי שמחפש סקס. אם אתם כותבים על אישיות פוליטית ומביעים דעה ספקולטיבית על האיכויות הסקסואליות שלה כדי ליצור פרובוקציה, אז לא בטוח איך מנועי החיפוש יתייחסו אליכם כפי שאתם רוצים. ייתכן מאד, למשל, שהם יעדיפו לדרג לפניכם פרשנות יותר "מהוגנת" של כותב פופולרי באחד מאתרי התוכן הגדולים.
בטווח הקצר, פרובוקציות יוצרות תנועה מוגברת של גולשים. אבל הן לא בהכרח גורמות להם להישאר ולפעמים גם יוצרות אנטגוניזם. מבחינת מנוע החיפוש אתם מחזיקים אקדח שטעון בכדורי סרק – הוא יודע לזהות אתכם כמי שמצליחים ליצור עניין לזמן קצר מדי. הוא יודע לזהות את ה"אחורה פנה" שעושים גולשים שהתפתו להיכנס ומייד התחרטו. קידום בלוג באמצעות פרובוקציות הוא אסטרטגיה בעייתית ומסוכנת – אם אתם לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך, וותרו על זה.
קידום בלוגים, הפוסט הקודם
http://www.notes.co.il/shooky/19161.asp
אלכסנדר
אלכסנדר מוקדון, מגאס, הגדול. תחשבו לכמה אנשים ומקומות הוא העניק את השם שלו. אלכסנדריה. אלכסנדרופוליס. מלון אלכסנדר בתל-אביב. נחל אלכסנדר. אלכסנדר ינאי. הרב אלכסנדר זושא.
בנו של פיליפוס השני, שחונך על-ידי אריסטו. שהייתה לו התבונה לא רק להכניע את הצבא הפרסי העצום, אלא לגייס אותו מחדש מייד אחרי (משהו שלוו. בוש לא היה השכל לעשות, למשל).
תחשבו על שיטת אלכסנדר. אלכסנדר לארסון. המשורר אלכסנדר פן. השחקן פרדריך מתאוס אלכסנדר. ח"כ צינגר אלכסנדר. אבי הגיאוגרפיה המודרנית, אלכסנדר פון הומבולט. הפסל אלכסדנר ארכיפנקו. אלכסנדרפלאץ. האיש חי 33 שנים.
