כמה מילים על הממשלה שתקום

אחרי הדיווחים בבוקר על השגת "התקדמות משמעותית" במגעים להרכבת הקואליציה, מגיעים עוד ועוד "פרטים" לתקשורת. כדאי לזכור ששום דבר עוד לא רשמי, וכדאי לקבל הכל בעירבון מוגבל.

כרגע, בכל אופן, הדיווחים טוענים פחות או יותר את הדברים הבאים:
א. יש הסכמה בין העבודה לקדימה על קווי היסוד של הממשלה.  
ב. מפלגת העבודה תקבל 6 תיקים ו-7 תפקידי שרים. ביניהם תיקי החינוך והביטחון אבל לא תיק האוצר.
ג. עמיר פרץ יהיה ממלא מקום רה"מ ושר הביטחון.
ד. אין עדיין הסכמות בעניין שכר המינימום, קצבאות הזקנה וחברות כוח-אדם. אבל "כל הסיכומים שהושגו לגבי התיקים, תלויים בהסכמה על הנושאים החברתיים".
ו. קדימה ככל הנראה תשמור לעצמה את תיקי ה"אכיפה" – משפטים, בטחון פנים, וכמובן: האוצר.
ז. בעבודה מרוצים מאד, בקדימה מאד לא מרוצים.
ח. רייכמן מאיים לעזוב את קדימה. מקורביו אומרים שישקול שוב אם יקבל את תיק המשפטים.

ציטוט מעניין במיוחד מהידיעה של החבר שומפלבי ב-ynet (הלינק למטה): "'אני מאושר מהיכולות של אולמרט להכניע את מפלגת העבודה', אמר גורם בכיר בקדימה ל-ynet, בקול ציני שאינו משתמע לשתי פנים. 'יש צורך לשמור על האחדות הלאומית ויציבות הממשלה, ולמען המשימות החשובות שעומדות בפנינו, ישראל צריכה אחדות וביטחון, ואת שתיהן יחד אולמרט מספק. אין לי ספק שלמרות הוויתור הכואב שנדרשנו לעשות, האינטרס הלאומי עמד לנגד עיניו של ראש הממשלה בפועל'. הבכיר ציין כי'"זה מה שאמרו לי לומר לעיתונאים, וזה מה שאני אומר. אני מנסה להיצמד לתשובות שביקשו ממני לתת'".

בימים הקרובים אני בטח עוד אכתוב הרבה על הנושא. בכל אופן, כמה דברים שחשוב לי כבר עכשיו להדגיש:

* כשייגמרו הדיבורים, מפלגת העבודה תצטרך להתחיל לעבוד. לעולם לא נדע מה אפשר היה להשיג ומה אפשר היה לעשות טוב יותר בשלב של הרכבת הקואליציה, אבל יהיה לנו הרבה זמן לשפוט מה נעשה בשטח אחרי הרכבת הממשלה.

* קדימה יודעת למה היא מעדיפה את "תיקי האכיפה" קרוב אליה. על משרדי המשפטים וביטחון הפנים לא צריך להרחיב, וברור מדוע היא רוצה אותם (ולכן אני גם חושב שהמו"מ כביכול עם ליברמן הוא ספין מתחילתו ועד סופו). משרד האוצר חשוב להם, לא כדי לנהל נכון את הכלכלה אלא כדי לקבוע מי יקבל את הכסף – בהתאם או בניגוד לתקציב המדינה. זהו סוד ידוע שחלוקת התקציבים נקבעת באמת, לא על-ידי חוק התקציב אלא על-ידי פקידות האוצר.

* במשרד הביטחון יהיה לעמיר פרץ תפקיד חשוב וכפוי טובה: להוביל מהלך של קיצוץ היסטורי בתקציב. ב"קופה הקטנה" של צה"ל יש מספיק מעות בשביל לשנות כליל את מדיניות הסעד של ישראל.

* אם תיק החינוך יהיה בידיה של יולי תמיר, אזי יש סיכוי שסופסוף יזוז משהו במערכת החינוך. איך לא חשבו על זה קודם – לשים בתפקיד הזה אשת אקדמיה רצינית. אה, בעצם חשבו על רייכמן – האיש שעמד בראש מוסד ששנת לימודים עלתה בו יותר מאשר לימודים לתואר באוניברסיטת תל-אביב.

***

בימים הקרובים אני אעלה כאן פוסט שיעסוק ב"קווי היסוד" של בוחרי העבודה – מה לדעתי הם מצפים ממפלגת העבודה לעשות בכנסת הבאה. אני מתכוון לכתוב את הדברים כפי שאני תופס אותם, אבל אלו מכם שמעוניינים יכולים להציע רעיונות בתגובות או באימייל.

מפלגת העבודה הלכה לבחירות האלה עם רשימת To-Do די ברורה. לא בטוח שאפשר יהיה להשיג הכל, אבל בטוח שכדאי להגדיר קווים אדומים.

22 באפריל 2006 – 23:56 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (20)

חתול וכפכף

ס', בגיל 7 שבועות

21 באפריל 2006 – 1:51 קטגוריות: חתולים | תגובות (6)

המרוקאים

כמו בכל שנה גם השנה, חגיגות המימונה מוציאות הצהרות מגוחכות למדי מפוליטיקאים, במקרה זה שמעון פרס: "הלילה הזה כולנו מרוקאים ללא יוצא מן הכלל. העדה המרוקאית הצליחה לאחד את כל העם בחג המימונה, ואנחנו אסירי תודה על האיחוד הזה". אין ספק: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו מרוקאי.

אבל הדיווח המשעשע משהו של ynet על חגיגות המימונה גם מלווה הפעם בהרבה תגובות סרות טעם אודות "המרוקאים". נסו לקרוא, למשל, את תגובות מספר 5, 6, 16, 35, 37, 50. נכון לשנת 2006, חלק לא קטן מהמגיבים של ynet חושבים שהמרוקאים הם בטלנים, בכיינים ופושעים.

השאלה היא, כמובן, לא מאיפה נמצאים הגזענים שיכתבו תגובות כאלה אלא מדוע לעזאזל הן עולות. אתם מוזמנים להציג את השאלה לשירות הלקוחות של ynet בכתובת הזו.

20 באפריל 2006 – 10:20 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (6)

תרמית שכר המינימום

כותרות הבוקר (ב') בעיתונים היומיים אמרו ש"קדימה מתקפלת בעניין שכר המינימום" ושמטיוטת קווי היסוד של הקואליציה שדלפה (עאלק), מסתמן שהעבודה תקבל מה שדרשה: הגדלה של שכר המינימום ב-500 שקלים בתוך 6 חודשים, והעלאה ל-1000 דולר בהמשך.

ב-ynet המשיכו את הקו מאמש, לפיו קדימה תהיה "בטון" בנושא שכר המינימום. בטון, בלטה, מלט לבן – שיהיה. נכון להבוקר, טען אטילה שומפלבי ב-ynet שנושא שכר המינימום "עדיין פתוח" וציטט בכיר בקדימה שאמר כי "דרישתה של העבודה להעלות את שכר המינימום ב-500 שקל תעלה 1.7 מיליארד שקל לתקציב המדינה".

בקיצור, דברים מעניינים קרו אתמול בלילה והבוקר.

בכל אופן, תרשו לי להתעכב על הטענה לפיה העלאת שכר המינימום תעלה 1.7 מיליארד שקלים, או כ-2 מיליארד לפי סבר פלוצקר (מוסף הכלכלה של ידיעות, אתמול – א'). שימו לב שמדובר בתוספת של 1% לכלל השכר המשולם במשק. זה לא כל-כך הרבה במושגים של כלכלה לאומית – אולי אפילו מצדיק מס של 1% על כלל השכירים כדי לממן את המהלך, אם חלילה לא תהיה אפשרות אחרת.

יש שיטות הפחדה נוספות כדי להסביר מדוע הגדלת שכר המינימום תזיק למשק. כמו זו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר שטוען: "אם נעלה את שכר המינימום תהיה לכך השפעה שלילית לגבי התעסוקה. אבל זה לא אומר שאם שכר המינימום יעלה באופן איטי למשל במקביל לשיעור הצמיחה במשק, יהיה לך השפעה שלילית".

במילים אחרות: פישר טוען שהגדלת שכר המינימום תגרום לגידול בשיעור האבטלה. בהזדמנויות אחרות נקבו "מומחים" אחרים מלבדו במספרים שונים – "אלפי מפוטרים", גידול של 4% באבטלה, ועוד כהנה וכהנה. המנוולים ממש, משלבים את שתי שיטות ההפחדה: טוענים שהגדלת שכר המינימום תגדיל את האבטלה וגם תעלה הרבה כסף למדינה שירד מדברים אחרים.

אז קודם כל, ברור שהמהלך הזה לא יכול לעלות 2 מיליארד גם למעסיקים, גם למדינה וגם למשלמי המיסים. אפשר לדרוש מהמעסיקים לממן אותו, או להטיל מס מיוחד של 1% על כלל העובדים, או מס של 5% על שני העשירונים העליונים, או פשוט לשנות את סדר העדיפויות ולהוריד מכל המקומות האחרים בתקציב המדינה שטובלים בשומן. באמת שלא חסר.

מעשית, כשמדברים על עלות המהלך בחישובי התקציב, ההנחה היא שהמדינה תממן אותו. כלומר, אין סכנה שעסקים יפשטו רגל או יפטרו עובדים. אם הממשלה תהיה נועזת במיוחד, היא תוכל לקבוע בחוק שרק עסקים קטנים ו/או בקשיים יקבלו את המימון הזה. עסקים גדולים ורווחיים שחלק מעובדיהם משתכרים שכר מינימום (בזק, חברת החשמל, חלק מהבנקים וחברות הסלולר ועוד), יצטרכו לממן את ההוצאה הנוספת על חשבון שכר הבכירים. זה כנראה מה שמפחיד באמת את פישר וחבריו.

18 באפריל 2006 – 1:20 קטגוריות: מציאות 2.0 | תגובות (14)

תגים |

קצת פרופורציות

"עלות השכר של מנכ"ל בנק הפועלים היא 2.8 מיליון שקלים בחודש. הבה נחשב מה ניתן היה לעשות בכסף הזה…
תמורת 22 דקות עבודה [של זיו] ניתן היה לשלם משכורת חודשית לעובדת ניקיון המרוויחה שכר מינימום (3,335 שקלים). בתוספת של 8 דקות עבודה של המנכ"ל, ניתן היה להעלות את שכרה ב-30 אחוז ולהגיע לאלף דולר בחודש, ובתוספת של עוד 4 דקות היה אפשר אפילו להוסיף לה פנסיה."
מתוך טור משותף של ד"ר ניב גורדון וד"ר ניצה ברקוביץ' מאוניב' בן-גוריון. הלינק: 

17 באפריל 2006 – 12:46 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (9)

דרור פויר, ליברמן וביילין

את הדברים שבהמשך התכוונתי במקור לכתוב לדרור כתגובה לרשימה הזו. החלטתי לשמור על הפניה בגוף שני כי היא הולמת את הרצון שלי ליצור דיון ולא סתם לנגח (לא שיש משהו רע בלנגח…). אבל לפני כן, קצת רקע:

הנושא הוא שילוב ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן בקואליציה שתקים מפלגת קדימה. כאן המקום להזכיר את מה שאמרתי כבר במקומות אחרים: אולמרט כבר התבטא מספר פעמים בעד התוספת הזו, ובמפלגת העבודה כבר אמרו יותר מפעם שהם מאד מקווים שהיא לא תתרחש. אבל מלבד זה, המדיניות של שתי המפלגות זהה: ייכנס לקואליציה מי שיקבל את קווי היסוד שלה.

כמובן שזה לא הפריע לספינרים לטעון שמפלגת העבודה ניסתה כביכול להקים קואליציית ימין. זו בדיה שהצליחה להחריד גם אנשים נבונים באופן יחסי כמו עמיתי המכובד. למרבה הצער, הוא לא מיטיב לכוון את חיציו: 

"בשקט בשקט, מכשירים אהוד אולמרט וקדימה את כניסתו של אביגדור ליברמן לממשלה, ועמיר פרץ שותק. יחד איתו שותקים ברוורמן, יחימוביץ', איילון, תמיר ושאר החברים… מפלגת העבודה זה חרא, אני מצטער על זה שאפילו התלבטתי אם להצביע להם. קומו ותגידו משהו, זבלים! …אני מחכה לעצומה דומה שתפנה לפרץ. אולי חנן כהן או שוקי גלילי, שתמכו באיש הזה לאורך כל הדרך ושכנעו אחרים להצביע בעדו, יילכו ויעשו את זה, או שגם הם שותקים עכשיו?"

***

[מכאן ואילך הקטע שנועד להיות התגובה אצל דרור]

דרור יקירי,
אתה שוב מהלך על הגבול הדק שבין ביקורת וקריאה לפעולה לבין השמצה.

נתחיל בזה שאני הצבעתי למפלגת העבודה ותמכתי בפרץ, לא בגלל הבטחות בתחום המדיני-בטחוני או הצהרות עם מי ישבו או לא ישבו, אלא בגלל המצע הסוציאל-דמוקרטי. אני חושב שחנן לא שונה בזה ממני. מהסיבה הזו כשלעצמה, ההתעקשות שלך להציג אותנו כמתקרנפים היא לא רק עלבון אישי – היא עלבון לאינטליגנציה.

מכיוון שבכלל לא הבעתי את דעתי בנושא, ראוי היה שתשאל: האם אני, או האם מצביעיו של עמיר פרץ בכלל, תומכים או מתנגדים להכנסת ישראל ביתנו לקואליציה? כי בתור מי שלא הצביע לו, היומרה שלך לטעון שהוא לא מייצג היטב את המנדט שקיבל היא לא רצינית.

לו היית שואל אותי, הייתי אומר לך שאני מעדיף שליברמן וישראל ביתנו לא ישבו בקואליציה. ישראל ביתנו היא זו מפלגה בעלת מצע ימני גם מדינית וגם כלכלית ולכן אני חושב שהיא תהיה נטל מיותר (אגב, כל ניתוח רציני ישכנע אותך שמאחורי האמירות של אולמרט אין ממש: הוא עצמו לא צריך ולא רוצה את ליברמן בקואליציה).

אבל החריפות שבה אתה ויוזמי עצומת הנגד מתייחסים לנושא קצת תמוהה בעיני. הניסיון שלכם להפוך את ליברמן – איש די מפחיד אמנם – לכהנא החדש, מעיד על צביעות או לכל הפחות על בורות ובוודאי על זיכרון קצר.

את הרעיון של חילופי שטחים לא המציא ליברמן אלא יוסי ביילין. הוא הציג אותו לראשונה בשיחות טאבה ערב הבחירות ב-2001, ולמן ההתחלה לא היה מדובר על חילופי שטחים בלבד אלא גם על חילופי אוכלוסייה.

למרות התגובה החריפה של מרץ לרעיון כאן, בסך-הכל הוא מופיע בלשון מכובסת במצע שלה, או טוב יותר: במסמכי תוכנית ז'נבה, למשל:
"ירושלים תוכר כבירת ישראל בעוד שירושלים הפלסטינית, המוכרת כאל-קודס תוכר כבירת פלסטין. כעקרון, כל השכונות היהודיות במזרח העיר יהיו חלק מירושלים בעוד שהשכונות הערביות במזרח העיר יהוו את אל-קודס. בפועל, קרוב לרבע מיליון ערבים, תושבי מזרח ירושלים, יאבדו את מעמדם כתושבי קבע של מדינת ישראל הזכאים לתעודות זהות ישראליות."

או באופן כללי יותר בהסכם עצמו:
"כ-300 אלף ישראלים החיים היום מעבר לקו הירוק יישארו בבתיהם ובישוביהם וייכללו בתוך גבולותיה המוסכמים של מדינת ישראל. בתמורה לסיפוח גושי ההתחלויות, השכונות במזרח י-ם, והשטחים הבטחוניים, ישראל תעביר לפלסטינים שטחים חלופיים עפ"י יחס של אחד לאחד".

התוספת ה"פעוטה" של ליברמן לרעיון היא ליישם אותו לא במזרח ירושלים אלא גם במקומות נוספים. אבל גם בזה ליברמן הוא לא שיא המקוריות. הפוליטיקאי הראשון שהעלה את הרעיון בקול היה אפרים סנה, שעשה זאת כבר ב-2002. באותה תקופה נחשב פרופ' אמנון רובינשטיין – עוד איש ימין קיצוני, כידוע – למטהר-השרץ מספר 1.

במאמר שפורסם בהארץ בפברואר 2002, הוא הציג את טיעוני הצדדים כפי שנתפסו באותה תקופה, ואם תתעמק תבחין שהוא בצד שתומך ברעיון. ואגב, מאז נדרש רובינשטיין יותר מפעם לחוקיות הרעיון ולמוסריות לכאורה שלו. למשל בטור הזה שלו.

במילים אחרות: ליברמן תפס טרמפ על רעיון שנהגה בחוגי ה"שמאל המתון". מוזר שכאשר הם השמיעו אותו צעקו על זה בעיקר ערבים וכאשר ליברמן משמיע אותו צועקים על זה גם יהודים. אני לא בטוח מה אנחנו צריכים להסיק מזה.

בכל אופן, מה שחשוב באמת הן על אלו הסכמות תתבסס הקמת הקואליציה. באופן אישי אני חושב שהרעיון של חילופי שטחים שיכללו חילופי אוכלוסייה הוא רעיון רע, לא רק בגלל שהוא נראה לא מעשי ובוודאי לא בגלל שהוא גזעני, אלא משום שזה רעיון פוגע שמעביר לער

15 באפריל 2006 – 22:06 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (53)

ספיישל פסח

לכבוד הפסח ליקטתי כמה דברים שכתבתי במשך השנים (כולל השנה) על החג, ההגדה וההקשרים האקטואליים שלהם.

חז"ל והתודעה המהפכנית
מרבי עקיבא ועד טיילר דרדן. על הרעיונות הכלכליים החתרניים של היהדות כפי שהם באים לידי ביטוי בהגדה.

שוויון מידע וחופש בהגדה
האם חז"ל היו אליטיסטים או שהאמינו בחופש מידע? מה הקשר בין ההצפנה של ימינו לבין תורת הסוד היהודית?

חרוסת התרבות
כמה הפתעות מעולם הפרעונים שצובעות בגוונים חדשים את סיפור יציאת מצרים.

התמונה השלמה
טור שנכתב ב-2002, על רקע תקופת הפיגועים. על תפיסה של תקופות היסטוריות קשות בפרופורציות.

ושתי כתבות חדשות במסגרת פרוייקט פסח תשנ"ו של ערוץ המחשבים ב-ynet:

מעבדות לחירות ברשת
על חופש המידע, שוויון זכויות ושחרור התודעה ברשת.

חירות צרכנית בעידן המידע
איך השפיע המסחר האלקטרוני על השחרור של הישראלי מהניצול הצרכני.

14 באפריל 2006 – 13:44 קטגוריות: מציאות 2.0 | תגובות (3)