שוקי גלילי SR

מוקדם יותר היום, פתחתי את הטלוויזיה וראיתי על המסך פאנל בהשתתפות עודד שחר. שחר הוא מהעיתונאים היחידים בישראל שלא שרים שיר הלל לעשירים ולמשרתיהם. מהיחידים, למשל, שתקפו את המדיניות הכלכלית של ביבי בזמן אמת. מעניין להקשיב למה שהוא אומר.

שחר טוען שהבדלים בין מצעי המפלגות הגדולות ערב בחירות 2006, הם חשובים. אבל – הוא אומר – הניסיון מלמד אותנו שזה לא ממש חשוב, כי אחרי הבחירות הם יעשו דברים אחרים לגמרי. זו, בשורה וחצי, תמצית הטרגדיה של החיים בישראל.

התחושה היא שכל הפוליטיקאים חרא, ושאנחנו לא יכולים להשפיע בשיט. "אימפוטנציה פוליטית" קרא לזה חוקר התקשורת ניל פוסטמן (ידוע בעיקר בגלל בידור עד מוות, 1986).

לא משנה מה נעשה: הפוליטיקאים ימשיכו להיות מושחתים, לעשות לביתם ולא לראות אותנו ממטר. הכנסת ה-16 ייסרה אותנו בשוטים, והכנסת ה-17 תייסר אותנו בעקרבים – האם זה לא ברור? האם זה לא ברור שרק יהיה כאן גרוע יותר?

רובנו לא מאמינים כבר לאף אחד. נכון לעכשיו, ימים בודדים לפני הבחירות, כשליש מתושבי ישראל שוקלים לא להצביע, מתוך מחאה, ייאוש או חוסר עניין. בין אלו שחושבים להצביע, שיעור עצום (בין 10 ל-28 מנדטים לפי הפרסומים האחרונים) אינם יודעים למי. הם כבר לא מאמינים לאף אחד.

במילים אחרות: חצי מתושבי מדינת ישראל כבר איבדו את אמונם במערכת הפוליטית, באופן חלקי או מלא. לאט לאט, הם נסחפים החוצה מהחיים הפוליטיים. הם לא רואים טעם לקחת בהם חלק.

ומנגד, הפוליטיקאים שלנו – רובם אנשים שבעים, בורים, מושחתים וחסרי עכבות – יד ביד עם 18 משפחות העשירים, מנהלים את המדינה וזוללים מפירותיה. סביבם, נושאי כליהם – רהבים, אדלרים, אברמוביצ'ים, ומרגליתים. ועוד אוכלי חינם רבים שמשתפים פעולה, במעשה או במחדל. ולמי לא נשאר? לאלו שממילא אין להם.

הייתי ילד קטן כששמעתי את זה בפעם הראושנה: בקיצבאות זקנה כולם מקצצים. וזה היה נכון אז ונכון גם עכשיו. ואחרי שנים של גועל נפש, סחי וזוהמה, כל אחד – גם אני – מתפתה לומר: האם בזה שאלך להצביע ב-28 למרץ 2006, לא אתן לזה יד בעצם? אז אולי עדיף פשוט לא להצביע? 

קוראים לזה התפוררות. מה שיש לנו בישראל היא התפוררות של התרבות הפוליטית. ישנה גם התפוררות של המערכות השלטוניות ושל מוסדות ושל ערכים רבים. מדברים על "אובדן הסולידריות", אבל זה הרבה יותר עמוק מהמושג הדליל הזה.

התחושה היא שכבר מזמן אין קשר בין הפוליטיקה הלאומית לבין האזרח הקטן. זה לא מקרה שכל צוררי העולם נשלחים אלינו כדי לענותנו – משרדי הממשלה, הבנקים, רשות השידור, העיריות והרשויות המקומיות, המשטרה. כולם רודים בנו, מזלזלים בנו, וגם ישסו בנו עורכי דין אם יצטרכו. אלה מכים באלות, אלה צובטים בעמלות, אלה מנתקים לנו את המים ואלה מעקלים לנו את הטלוויזיה.

ואין פלא שגם המעסיקים הפרטיים, לוקחים דוגמא מהמדינה – מלינים שכר, מרעים תנאים, מפלים, מטרידים, לא משלמים פיצויים. אדם לאדם זאב רוזנשטיין.

לא פתק לבן ולא הצבעת מחאה למפלגה קטנה ישנו את זה. יש שני דברים שיכולים לשנות: עליית כוח פוליטי חדש, או ריסוק מוחלט של המערכת הפוליטית הקיימת. האפשרויות הן של החלפת שלטון בבחירות או של מהפיכה. ומכיוון שאנחנו לא רוצים פה מלחמת אזרחים, שלטון צבאי או שלטון חונטות – לא שאנחנו כל-כך רחוקים מזה – אז אני מקווה שב-28 למרץ יתחלף השלטון בישראל.

דרוש גם שינוי ברוח השלטון. שלא תטעו – לא מספיק שיתחלף השלטון. צריך שתשתנה גם רוח השלטון. ואם אחרי שנחליף פוליטיקאי אחד באחר יתברר לנו שמה שקיבלנו לא טוב יותר, נצטרך להחליף גם אותו. איש לא יכול להבטיח לנו שהשלטון החדש יהיה טוב. אבל מהנקודה הנמוכה אליה הגענו יש הרבה מקום לשיפור ונשאר מעט מדי לקלקל. דרוש שינוי.

האלטרנטיבה? התמוטטות הדמוקרטיה ועליית שלטון פאשיסטי בישראל. וגם מישהו סיפר לכם אחרת – פאשיזם זה לא ליברמן ולא אפי איתם. פאשיזם זה לקום בבוקר ולגלות שאנשים שאתם אוהבים נעלמו כי הם אוייבי המדינה.

אותי, למשל, מפחיד לראות שראש שב"כ לשעבר (אבי דיכטר) מועמד לתפקיד שר לביטחון פנים. מה גם שמדובר באדם שאנחנו לא ממש מכירים.

גם עמי איילון היה ראש שב"כ, אבל הוא מופיע בתקשורת כבר יותר מעשר שנים, והוא מועמד לתפקיד שר ביטחון. ציפי לבני, אמנם יוצאת המוסד ופוליטיקאית חדשה גם כן, אבל אותה רוצים לשלוח להיות שרת החוץ – לא לחקור פשעים ולפנות הפגנות. מה מנסה המינוי המיועד הזה של דיכטר לומר לנו? שמי שחקר עצורים פלסטינים יטפל בנו טוב יותר?

או שאולי כל הקדימה הזו היא באמת בועה – הם פשוט לא מקדישים יותר מחשבה מעמיקה מדי לשום דבר. מלבד למה שאומרים סקרי דעת הקהל של אדלר וארד.

להתחיל בלקחת אחריות. אני חייב להודות לעצמי ולכם, שבטרם החלטתי להפוך לחלק מהפתרון, הייתי חלק מהבעיה. בראש ובראשונה בזה שהצבעתי לאריאל שרון ב-2001.

הבחירה בין אהוד ברק לשרון הייתה קלה לי מאד, אני חייב לציין, בגלל שברק הצליח לגרום בשנה וחצי נזק גדול יותר למדינה ממה שהצליחו לגרום גדולים וטובים במשך קדנציות רבות וארוכות. חלק מהאבנים שזרק הטיפש הזה לבאר, כולנו מוציאים בעמל רב כבר שנים. לאחרונה, כשהחל לחבל בקמפיין של העבודה, הוא הזכיר לנו עם מי יש לנו עסק.

בכל אופן, לי עצמי יש עוד חטאים להכות עליהם. לא רק לשרון הצבעתי, אלא גם לביבי לפניו. הסתנוורתי מהכישרון, חשבתי

לא שמישהו טען שכן, אבל הבנתי שמאד אופנתי לטעון שלא.