פוסט של TheRaven (כבר בן חודש אבל רק עכשיו הגעתי אליו) שמצליח לגעת כמעט בכל הנושאים שעל הפרק. שווה את החמש דקות שלכם (ותבדקו את הלינקים)
-
עמודים
-
תגובות אחרונות
-
פוסטים אחרונים
תעבירו הלאה
את הסטיקר הזה אתם יכולים לשים אצלכם באתר, עם או בלי לינק וקרדיט. אתם יכולים לעשות קופי ופייסט ולשמור, ולשלוח באימייל. אתם יכולים להדפיס, להקליד לצלם ולשדר בכל אמצעי אלקטרוני, או לשלוח לינק באימייל. הכל בהנחה שזה מדבר אליכם, כמובן.
(CCC) כל הזכויות משוחררות. Public Domain.
נטשה מוזגוביה
מה יכול להיות רע במגישת טלוויזיה צעירה, אינטליגנטית, יפה, שגם באה מציבור שסובל מייצוג חסר בתקשורת? היא תורמת, היא מביאה רייטינג, היא עושה קצת נעים בעיניים. אני מניח שזה לא השם. מוזגוביה אולי לא שם מי יודע מה, אבל יותר טוב מקושמרו, תודו.
נטשה מוזגוביה היא לא הראשונה שעברה משהו כזה. התופעה של אשה צעירה שמקבלת על הראש בגלל שהעיזה לדחוף את הפרצוף שלה אל לב האקטואליה, היא הרי לא חדשה. בעיקר אם היא נראית טוב.
מירב מיכאלי, שהייתה מגישה בינונית, זכתה לתדמית של מטומטמת – למרות שהיא בחורה חריפה. גאולה אבן, עוד פרצוף יפה, ספגה ביקורת קטלנית גם היא – ואני לא חושב שהיא אישיות טלוויזיונית דגולה, אבל ברור שמה שקיבלה לא הגיע לה. מספיק לוזרים ראינו בערוץ 1 מכדי שנאמין שהציקו לה כי "לא הייתה מספיק מקצועית".
אולי זה אפילו לא קשור לזה שנטשה היא בחורה יפה. הרי גם יונית לוי יפה, והיא הפכה למגישה פופולרית כמעט בלי התנגדות. מיקי חיימוביץ' היא לא בדיוק פצצה הורסת, אבל יש אנשים שה"אימהיות" הזו (בואו נקרא לילד בשמו: דודתית) יחד עם הבלונד, עושים להם את זה. אם כי לא מספיק כדי שהנשים שלהם יתקשרו בזעם לקברניטי הטלוויזיה.
אז מה, זה בכל זאת המבטא? אנשים באמת לא מבינים אותה? אולי כמו שהם לא מבינים את טטיאנה הופמן, למשל? או שאולי הם לא מבינים מה היא עושה שם, במקום מאחורי דלפק חמוצים בסופר שכונתי?
קשה להשתכנע שלא מעורבת בעניין גזענות. כמובן, לצד כמה מעלות טובות אחרות, כמו שנאת נשים, או שנאה לאנשים מצליחים יתר על המידה – כי נטשה מוזגוביה, בכל זאת, היא עיתונאית עם רזומה יפה מאד כבר בגיל 26.
אז לא, זו לא רק גזענות. לו היא הייתה קצת יותר מיינסטרימית, משעממת, מלאכותית, מבוגרת יותר או לפחות מכוערת – בטוח היו סולחים לה שהיא רוסיה.
לקריאה נוספת:
נטשה מוזגוביה בויקיפדיה.
כתבה על נטשה ברייטינג.
מוזגוביה על עלייה וקליטה במטח.
נטשה על קונדוליסה רייס ב-ynet.
פרס: נעשה שלום עם ירדן
שמעון פרס, לפני כמה דקות (ד' 19:30) אצל עמנואל רוזן (במקום לונדון) וקירשנבאום:
"…אני בעד לעשות שלום עם כולם ואני חושב שנעשה שלום עם כולם. נעשה שלום עם חמאס, נעשה שלום עם ממלכת ירדן".
ועוד משהו על פרס יש כאן.
גזענות בסגנון עדכני
והפעם, פוסט של הכותבת האורחת ג'ו.
הנה אני זז הצידה בענווה. אחרי הקו המרוסק זו כבר היא.
——-
לאחרונה נתקלתי שוב בפורום שבו אני משתתפת, בדבר הטומאה הדוחה שרץ ברשת כבר איזה שנה, ההתחלה של ה"פרוטוקולים של זקני האיסלאם", או מאמרו הנפלא של איזה אחד סבסטיאן וילאר (או ויוואר, כפי שגיליתי אחר כך) רודריגז, תחת הכותרת הנהדרת "כל החיים האירופיים מתו באושוויץ".
כמה טוב ליהודים. אני מניחה שרבים מכם ראו את הזבל הזה. אני מניחה שרבים מכם גם נהנו ממנו. הוא ממש תוכן שיווקי נהדר ליהודים. האירופים הנהדרים מצטערים, ואומרים – כמה שאנחנו מצטערים שהרגנו אתכם, כמה שאנחנו מצטערים שטעינו באובייקט. בעצם היינו צריכים לחסל את המוסלמים הדוחים. אופס, טעינו. לא היהודים מזהמים את התרבות שלנו, אלא המוסלמים. ממש דבש לאוזניים.
ראיתי את הטקסט הזה כבר בעבר, וגם אז נתקפתי בחילה. אבל עכשיו נתקפתי גם בספקנות. משהו שם נראה לי פישי לגמרי. משהו שקשור למהימנות החומר.
כל האנשים שהביאו את המאמר הביאו ציטוטים ותרגומים שלו מאתרים כותבי אנגלית. והרי נאמר כי העיתון והכותב הם ספרדים. בשום מקום לא נמצא זכר למקור. אז הלכתי לחפש, וגם העליתי את תהיותיי בפורום.
מצאתי כמה דיונים בנושא, שגם בהם לא הובא המקור. התעוררו כמה ספקות לגבי שמו של הכותב ותאריך הפרסום, אך הם לא התפתחו יותר מדי. הכותב עצמו לא הופיע בגוגל בשום הקשר אחר חוץ מהמאמר האמור. העליתי את ממצאי בפני הפורום, ומיד קפצה מתנדבת אחת להביא לי את המקור.
המקור שבו התפרסם הסיפור לראשונה הוא, מסתבר, אתר בשם Gentiuno, שמתאר את עצמו (ותודה לדג הבבל) כ"אנשי המאה ה-21, קבוצת אנשי מקצוע שעוסקים בייצור, חשיפה ושיתוף מידע בתחומים שונים".
אף אחד מהשמות שמופיעים בצוות האתר לא היו מוכרים לי, אבל אולי הם מוכרים לקוראים בוונצואלה – כי מסתבר שהאתר הוא אתר מוונצואלה, ולא מספרד. באתר עצמו לא הצלחתי למצוא שום דבר לגבי מוצאו, פרט לכל מיני רמיזות כמו סקשנים שנקראים "ונצואלה היצירתית" או עיסוק די נרחב באחד הוגו צ'אבז (איש חביב, שר ורוקד בעצמו…), אך הוא הופיע בכמה וכמה אינדקסים של אתרים ובלוגים מוונצואלה, ומצאתי התייחסויות לסיפור אחר שלו (משהו על בתי חולים בקובה), תחת הטייטל "עיתון מוונצואלה".
והכי חשוב – שמו של רודריגז האמור לא הופיע שם בשום מקום חוץ מהמאמר המופלא ההוא. לא באף אחת מהגרסאות שבה כותבים אותו (וילאר, ויוואר, עם דאבל ל' או בכל צורה אחרת).
העליתי את חלק מממצאי בפורום, ואותה מתנדבת מופלאה הביאה לי את הלינק הזה כשהיא מלווה אותו בטקסט: "הנה קראי כאן. מסתבר שהעיתון וגם העיתונאי הם ספרדים.."
הלינק הוביל אותי לאתר של אחד (כך חשבתי) בשם Gerry Charlotte Phelps. אני, ספקנית שכמוני, לא מקבלת שום דבר כמובן מאליו, ולא שמעתי אף פעם על עיתון ידוע, מוסד אקדמי נחשב או משרד/מכון סטטיסטיקה ואיסוף מידע מוכר בשם Gerry Charlotte Phelps, אז הלכתי לבדוק מי זה ה-Gerry Charlotte Phelps הזה שאמור להוכיח לי באופן חותך וחד משמעי שה"עיתון" וה"עיתונאי" ההם הם אכן ספרדים כפי שנטען.
הממצאים היו מדהימים למדי. מסתבר, ש-Gerry Charlotte Phelps הוא אישה בשם גרי (אולי זה מקובל במקומות מסוימים. אותי זה הפתיע). בתמונה שלה היא נראית כמו קשישה חביבה (האמת, נראית קצת פסיכוטית), אך הטקסט שלמטה באמת knocked me off my feet.
אישה נחמדה בסך הכל, אוהבת עניים וכדומה, שנעצרה וישבה בכלא בגין שוד מזויין שנועד לממן הוצאה של עיתון אנטי-מלחמת וייטנאם (בזמן שלימדה כלכלה באוניברסיטת יוסטון, אגב), ישבה בכלא, גילתה את אלוהים ונעשתה כומר מתודיסטי או משהו כזה.
איזה דברים יש באינטרנט הזאתי, בחיי. מה שכן, אני די משוכנעת שכתב השטנה שממנו התחלתי הוא שום דבר חוץ מכתב שטנה. והאמת, שהייתי חושבת ככה גם אם הוא היה מתפרסם ב"ניו יורק טיימס". ובכל זאת, הפדנטיות שבי דורשת – בדקו מהימנות לפני שאתם מפיצים זבל. ג'ו
——-
שוב אני.
הסיפור די שעשע אותי, ולכן ביקשתי מג'ו להעלות אותו על הכתב. ברשותכם, אני רוצה להעלות כמה מסקנות, השערות ותובנות:
א. הכותב של הטקסט המקורי הוא וונצואלי גזען עם רגשות אשמה נוצריים.
ב. גרי היא בחורה עם זהות מינית מורכבת.
ג. גרי, בתור אנרכיסטית לשעבר שנעשתה לכומר, מגלמת פרדוכס של זהויות שמרמז לפסיכוזה קלה. קשה להחליט באיזו מהתקופות היא הייתה על כדורים. ערכי משפחה וגזענות או פשיעה ממניעים הומניטריים, מה עדיף? זו נבלה וזו טרפה וגרי היא פרה משוגעת.
ד. מאנשים כאלה וממה שהם כותבים ו/או מפיצים, כדאי להיזהר – במיוחד לנו, יהודים למודי ניסיון היסטורי מחורבן. שלא נוכל לשאול אחר-כך כמו בטקסט האלמותי ההוא על ההבדלים בין הדתות "Why does this shit always fall on us". כי נכנסנו בל"ט שערי טומאה של שנאת חינם, זה למה.
האם אולמרט סובל מעצירות? (טקסט מכונן)
נו, אז האם אולמרט באמת סובל מעצירות או לא?! האמת היא שאני לא יודע. אבל אתם הרי לא באמת חשבתם שיש לי תשובה רצינית על זה, נכון?
לא בגלל זה נכנסתם.
אז אני מודה, גם על השאלה הקודמת ("האם אולמרט סובל מאלצהיימר?"), לא היה לי שום דבר רציני להגיד. זו הייתה מניפולציה זולה, שהדגימה כמה כולנו מכורים לצהוב הזה – ובאותה הזדמנות גם גרמה לכם לקרוא.
לחלק מהאנשים הפוסט ההוא לא בא טוב. כמו המגיב ערן, שציטט בפרפרזה קלה ממאור הגולה דודו טופז, את הקטע על "העולם הזה", הצהובון המונומנטלי של אורי אבנרי:
"כותרת: האם פרץ משתמש בסמים? ראה עמוד שמונה…
…עמוד 8: לא".
אז נכון, משם קיבלתי את הרעיון, וכל הכבוד למי שעלה על המקור למניפולציה החיננית. גרייט מיינדז טינק אלייק כנראה. אבל הכי כל הכבוד לערן. ערן הוא גולש מהסוג הנדיר שהוא לא רק יש לו דעה, אלא שהוא גם מנצל את זכותו להביע אותה. 99.9% אחוז מהגולשים, כפי שכבר הסברתי בעבר, לא נוהגים כמותו.
[הציטוט, אגב, הוא מתוך מערכון שנכלל במופע "פליטת פה". ואגב – האפולוגוטיקה הייתה מיותרת לגמרי, ערן – אין מה להתבייש בזה שאתה מצטט ממערכון של טופז. "פליטת פה" היה מופע מצויין, בימים בהם דודו טופז היה בדרן צעיר, חריף, שיודע לתת הופעה. מה הוא עשה אחרי זה כבר סיפור אחר]
***
לכולנו יש זכות להביע את דעתנו. חלק מאתנו, בוחרים לעשות את זה, מתוך תקווה להיות שותפים לעיצוב המציאות.
אז נכון, אין לי מידע על כך שאולמרט סובל מאלצהיימר (או מעצירות). וכן, בכותרת ההיא (וגם החדשה) הייתה מניפולציה מודעת ומחושבת. וכן, ניחשתי שיהיה מישהו שיעלה על זה וידע לציין את המקור – ואני שמח שהגיע לכאן מישהו עם ביצים כמו ערן, שהרים את הכפפה ועזר ליצור דיון: הוא כתב תגובה עניינית כשהוא מזדהה בשמו.
ערן הוא אדם שמגיע לו שיתייחסו אליו, ולכן בחרתי להקדיש לו את הפוסט הזה.
***
לא מפתיע לגלות שגם שאר הסוגיות שערן מעלה הן מעניינות:
"…פתאום כולם נזכרו במעללי אולמרט. איפה היה יוני גולדבלט-לבב, ראש תא הליכוד בטכניון, ומקים אתר ehud-olmert.com לפני שאולמרט פרש מהליכוד? מה, אז הוא לא היה מושחת (או סנילי?). האם לגולדבלט-לבב יש תיק מקביל על בנימין נתניהו, והאם הוא מתכוון, בשם הצדק והאמת, להציג גם אותו לפני הבחירות?"
אכן, שאלה נאה. באופן אישי, נדמה לי שהתשובה ברורה: התעמולה הביקורתית של הליכוד נגד אולמרט, טובלת בצביעות עד מעל לצוואר. אתר השנאה האמור לאהוד אולמרט, פונה למכנה משותף רחב ככל האפשר – שהוא במקרה או שניים, שלא במפתיע – גם נמוך מאד.
אם כי יש מקום לטעון – ולמעשה, כך אני טוען – שאין קשר בין זה לבין העובדה שאולמרט הוא אכן מועמד בלתי ראוי בעליל לראשות ממשלה.
***
כאן העלה ערן שאלה קשה יותר: "מה עם עלילות עמיר פרץ בהסתדרות? ב'הארץ' שכחו שבביתו שלו – בהסתדרות – הלין עמיר פרץ את משכורות העובדים? מדוע איננו זוכים לראות את התחקירים הללו? אמנזיה?".
ובכן, זו שאלה חשובה. אני לא יכול לענות בשם הארץ, ולכן אענה בשמי – כי אני עצמי הפניתי לכתבה האמורה. אנסח את השאלה מחדש: מי אומר שפרץ עדיף על אולמרט או ביבי?
***
אני מודע לזה שעלו במשך השנים טענות כנגד התנהלותו הציבורית של פרץ בנושאים שונים. אבל מכיוון שאני, בעוונותיי, מתפרנס מעבודה כעיתונאי, אני מכיר את עולם התקשורת מבפנים. ומכיוון שכך אני נאלץ לומר את זאת: אני מקבל כל מה שמדווחת התקשורת בחשד, וממליץ לכולם לנהוג כמוני.
תשאלו, אם כן, איזה קנה מידה משמש אותי כדי להשוות בין המועמדים השונים לראשות הממשלה? מאין לי שפרץ עדיף על אולמרט ועל ביבי (אפילו אם לאולמרט אין עצירות ולביבי אין טחורים)? או מאיפה לי, לצורך העניין שיולי ושלי עדיפות על רוחמה וצחי?
ובכן, מכיוון שאנחנו עוסקים בעניין שמהותו התנהלות הנבחנת לפי כללי האתיקה, הרשו לי להשוות פי עקרון מראית העין. עקרון שמהותו, אם אני מבין נכון, היא שאדם שאמור לשמש דוגמא אסור לו לנהוג באופן שאפילו רק נראה פסול.
***
אני נדרש כאן לאילן גבוה להיתלות בו, ובחרתי בכבוד השופט עמירם שרון.
ברשותכם, אצטט מתוך הכרעת הדין שלו, מיום 9 לנובמבר 1995, בשבתו כשופט בבית-משפט השלום בחדרה בתיק מדינת ישראל נגד 1. אריה גוראל 2. עמי בן אליעזר מורג.
ראשית, קצת רקע: ראש עיריית חיפה לשעבר אריה גוראל, ומקורבו עמי מורג, הואשמו ועמדו לדין ב-1992. האשמה: קשירת קשר להזמנת חקירה פרטית מטעמים אישיים, תוך שימוש לא מוצדק בכספי עיריית חיפה. אני מכיר את הסיפור ממקור ראשון ומהמסמכים, משום שערכתי את הביוגרפיה של גוראל.
בהכרעת הדין, הסביר השופט שרון מדוע זיכה את השניים זיכוי חלוט וניקה אותם מכל דופי או חשד. הוא מוקיע את מה שנראה כשיתוף אינטרסים בין פוליטיקאים ומשרתי ציבור אחרים, מקצוות שונות של הקשת הפוליטית. קשר שתוצאתו הגשת כתב אישום פוליטי, מפוברק, מביש. הוא גם נזף בחריפות בפרקליטות המדינה, במשטרה, בתקשורת, בעדים.
במיוחד בעד המרכזי נגד גוראל ומורג, שהיה אדם שבדיעבד בית-המשפט מצא אותו אשם בעבירות שבגינן היה לו אינטרס אישי להפליל את גוראל. אותו אדם – גם הוא משרת ציבור יש לומר – גר בבית גדול וחי חיים של פזרנות. ואת אריה גוראל, מפא"יניק מהדור
האם אולמרט סובל מאלצהיימר?
אהוד אולמרט, משרת ציבור כמעט 40 שנה, הוא איש עשיר. משכורת של חבר-כנסת הרי לא קונה בית ב-2.7 מיליון דולר – בטח יש הסבר אחר. ואני בטוח שיש גם הסבר טוב ופשוט לכך שאולמרט הפך לראש הממשלה בפועל, והמועמד המוביל בינתיים לתפקיד ראש הממשלה הבא, למרות שעד לפני זמן לא רב היה פוליטיקאי מאד לא פופולרי.
בפריימריז של הליכוד, טרם היות קדימה, הוא הגיע למקום ה-33. סקרים שנערכו רק לפני
מתוך הכתבה "מי אתה אהוד אולמרט", הארץ של יום שישי.
חודשים מספר, הראו על תמיכה של אחוזים בודדים מכלל הציבור באולמרט לתפקיד ראש הממשלה. אפילו ביבי היה הרבה יותר פופולרי ממנו, בליכוד וגם בציבור. אז איך הוא עושה את זה? איך נעשה אולמרט מצליחן כנגד כל הסיכויים?
אם תשאלו את אולמרט מה הסוד שלו, ייתכן בהחלט שלא יוכל לספר לכם – האיש סובל כנראה מבעיות זיכרון קשות. עד כדי כך, שאני מתפתה לחשוב שהוא סובל מאלצהיימר.
אתם מוזמנים לקרוא את הכתבה הזו, שפורסמה ביום שישי ב"הארץ". פרוייקט מונומנטלי של אורי בלאו. קריאת חובה, מרתקת ופוקחת עיניים, שתבהיר לכם במה מדובר כאן. גם אם הכתבה תבהיל אתכם באורכה, אני בטוח שתקראו אותה בנשימה עצורה כמוני.
וכמוני, אני בטוח שתגיעו למסקנה הבלתי נמנעת: האיש חולה באלצהיימר. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכמעט לכל שאלה שנשאל הוא משיב: אני לא זוכר, לא זכור לי, לא זוכר דבר כזה – למרות שאחרים זוכרים.
ציטוטים מהכתבה בהארץ:
אולמרט על פרשת חאד'ר מסלמני: "אולי גם פניתי בכתב, אני לא זוכר… לא זכור לי שפעלתי באופן אישי".
אולמרט על פרשת ישראל טויטו: "אני לא מכחיש מה שנאמר כאן, אבל אני לא זוכר".
היועמ"ש על מעורבותו של אולמרט בפרשת האי היווני: "הוא אינו זוכר אם קיבל אז סיוע כספי ממנו".
יועץ התקשורת של אולמרט, על הנסיבות התמוהות של העסקת משרד הרצוג-פוקס-נאמן על-ידי עיריית ירושליים: "מ"מ מקום ראש הממשלה אינו זוכר דבר כזה".
בקיצור: לא זוכר כלום. שום דבר. אפס. נאדה. זילץ'. זירו. נוטינג. אלצהיימר או לא אלצהיימר?
