הקשר בין הגדר, הפלסטינים והמצב החברתי

הלינק המצורף מוביל למאמר של ישראל פלדה (מי זה?) שפורסם באתר חדש בשם אומדיה. הוא עוסק בפעילות של ארגון בצלם, סביב השאלות הקשורות להשפעת גדר ההפרדה על ענייני זכויות אדם ביהודה ושומרון.

עם הקו הפוליטי של המאמר (באומדיה טוענים שאין להם קו פוליטי – אבל למאמר הזה יש), אני לא ממש מזדהה. אבל נדמה לי שהוא מאשש טענה שאני טוען כבר מזמן: ש"בצלם" ודומיו בעצם מזיקים לעניין הפלשתיני, בגלל קו הטיעונים האידיאליסטי-מוסרי שלהם.

אני טוען שהם מזיקים לעניין הפלסטיני, משום שהם מלבים דיונים בהם הנחת המוצא היא שהקונפליקט בין ביטחונם של הישראלים לבין זכויות האדם של כל פלסטיני באשר הוא, הוא קונפליקט טבעי ובלתי נמנע.

אישית, אני חייב לציין, אני מוצא שחלק מפעילי זכויות האדם (ואני מדגיש: חלק) נוטים למוסר כפול, צביעות או חד-צדדיות. זכויות האדם של הפלסטינים חשובות, וגם זכויות האדם של הישראלים, וגם זכותם של שני הצדדים לביטחון ורווחה. ומי שממהר להכריז שעל הישראלי לוותר בעניינים הקשורים לביטחון, כל אימת שהוא מסכן את ביטחונם או רווחתם של פלסטינים, מחזק את הטענה כאילו יש בהכרח סתירה בין השניים.

הרשו לי לשאול:
האם בטוח שיש סתירה? נניח שכולנו מסכימים שיש צורך בגדר הפרדה – האם ייתכן שאפשר היה לעשות גדר כזו תוך פחות פגיעה בכפריים פלסטינים לא אלימים, שאינם חברים בארגוני טרור ובסך-הכל רוצים לחזור הביתה בשלום? ואם הפגיעה הזו היא בלתי נמנעת – האם אפשר היה לצמצם אותה?

אני שואל את השאלה הזו כשם שאני שואל שאלה אחרת: האם הקונפליקט בין סעד וצמיחה הוא טבעי ובלתי נמנע כפי שמציגים זאת ביבי ואולמרט?
האם המטרה החשובה של השגת צמיחה כלכלית, חייבת לבוא על חשבון הטיפול בעניים, נכים, קשישים, מובטלים, חד-הוריות וכו'?

לפחות בעניין השני, אני מאמין לטענותיו של זוכה פרס נובל הכלכלן פרופ' ג'וזף שטיגליץ, ורבים אחרים, שאומרים שזה עניין של בחירה: יש צמיחה על חשבון סעד, יש צמיחה לא על חשבון סעד, ויש מקרים של מדיניות שלא מביאה צמיחה למרות שהיא מקצצת קשות בסעד. הרחבתי על כך בפוסט האם אפשרית צמיחה ללא פגיעה בעניים?

לכן נדמה לי שחשוב להדגיש – בשני המקרים – לא רק את הטיעון המוסרי או האתי אלא גם את השקר שבטיעון ה"מעשי".

הביטחון האישי של תושבי ישראל הוא ערך חשוב, וכך גם רווחתם הכלכלית. כנ"ל עם הפלסטינים. אחד לא שולל את השני – הישראלי את הפלסטיני, העני את העשיר, החתול את הכלב. יש מספיק לכולם.

***

ובעניין האתר אומדיה, שאלתי את עצמי: מי עומד מאחוריו?
שאלתי את מנהל השיווק שענה לי שמאחורי האתר עומד "המכון הישראלי להגינות תקשורתית ופוליטית"
שאלתי אותו מי עומד מאחורי המכון, והוא ענה:
"מאחורי המכון הישראלי להגינות תקשורתית ופוליטית עומדים תורמים מארה"ב. הוא הוקם בדצמבר 2005 והוא חברה לתועלת הציבור.:

כרגע אני מנסה לברר: מי הם אותם תורמים שחשובה להם "תועלת הציבור"? יש להם שמות? האם המכון הוא עמותה רשומה? ומה פתאום הוא קם בדצמבר 2005, בעיתוי מקרי ערב מערכת הבחירות?

המשך יבוא…

להצביע לפרץ?

מישהו שדיברתי איתו היום – בחור נבון מאד בדרך-כלל – אמר לי שהוא חושב בלית ברירה להצביע למפלגת קדימה, והתפלא מאד לשמוע שאני חושב להצביע למפלגת העבודה ורואה בעמיר פרץ מועמד ראוי לרשות הממשלה.

רק כדי לסבר את האוזן – מעולם לא חיבבתי במיוחד את עמיר פרץ. חשתי סיפוק רב כשניצח בבחירות לראשות מפלגת העבודה, פחות מתוך אהבה אליו ויותר מתוך חוסר החיבה שלי למועמדים האחרים.

אבל מכיוון שעם הבחירה לרשות מפלגת העבודה הפך פרץ למועמד לראשות הממשלה, החלטתי שכדאי להכיר את האיש טוב יותר.

בחודשים האחרונים הקפדתי לראות, להאזין ולקרוא כל נאום, ראיון ומסיבת עיתונאים בהם הוא דיבר. עד כמה שהצלחתי לפחות. הדמות שהצטיירה מהדברים היא של אדם רציני, רציונלי, שמדבר לעניין. כשהוא מדבר בעברית הוא גם רהוט – ועם כל הכבוד, זה מעניין אותי הרבה יותר מכישורי האנגלית שלו.

אחרי שהאזנתי בקשב רב גם למועמדים האחרים לראשות הממשלה, הגעתי למסקנה שההבדלים בין המצעים המדיניים שלהם הם קוסמטיים. ההבדל העיקרי הוא שפרץ מבטיח לעשות בהגינות, את מה ששרון עשה בערמה, אולמרט בכוחנות וביבי נתן יד מתוך צביעות מתחסדת.

מבחינה מדינית – אין הבדל.

מבחינה כלכלית וחברתית לעומת זאת, אין ספק שאולמרט וביבי חד הם – שבעים, אטומים, משרתים את האינטרסים של 18 המשפחות ששולטות ב-77 אחוזים מההון. האם פרץ משרת את הוועדים? קודם כל, אני בכלל לא משוכנע בזה. חוץ מזה, שבוועדים אתם ואני יכולים להיות חברים, אבל להיות חלק מאותן 18 משפחות – ומאלפיון העליון בכלל – אנחנו לא יכולים.

ועם כל הכבוד למנהיגים, אני מסתכל גם על האנשים האחרים שמגיעים איתם.
את מי אני מעדיף כשרת חינוך – לימור לבנת? רונית תירוש? או יולי תמיר?
את מי אני מעדיף כשר אוצר – מישהו שיישם מדיניות כמו זו של ביבי או של אולמרט, או את אבישי ברוורמן, פרופ' לכלכלה ובכיר לשעבר בבנק העולמי?
את מי אני מעדיף כשר ביטחון – את שאול מופז או את עמי איילון?

ואני גם מפחד ממפלגת קדימה.
אין לי שום בעיה עם השקפותיהם הפוליטיות או העדפותיהם המדיניות של בני משפחת אולמרט. אבל יש לי בעיה עם אולמרט עצמו, עם מה שעשה ועם מה שאני מאמין שיעשה.
יש לי בעיה עם האנשים ברשימת קדימה שאני מכיר: מאיר שטרית, רונית תירוש, צחי הנגבי, דליה איציק, רוני בראון, רוחמה אברהם, זאב בוים, גדעון עזרא, חיים רמון.
לא פחות יש לי בעיה עם כל האנשים ברשימה הזו שאני לא מכיר ולא יודע מאיפה הגיעו. תסתכלו ברשימה.

האם יש לעבודה סיכוי?

[הערה: פוסטים מאוחרים יותר כבר מציגים תמונה מעודכנת ומפתיעה על העניינים שנדונים כאן. הפניות מסודרות אפשר למצוא באינדקס]

חודש וחצי לפני הבחירות ואם לסמוך על הסקרים נראה כאילו העניין סגור. קדימה תהיה זו שתרכיב ממשלה. אולמרט ושעון הברייטלינג יהיו ראשי ממשלה. רוחמה אברהם ודליה איציק יהיו שרות. זה כבר נראה כמו משהו שכדאי להשלים איתו.

אבל לפני שאתם שוקעים בחלומות על ירידה מהארץ, כדאי להכניס דברים לפרופורציה:

הסקרים. לא סתם אומרים על הסקרים שהם "מצביעים על המגמה". הם טובים, לכל היותר, בשביל לומר לנו מי בעלייה ומי בירידה, וכמה מהר. אם הם משקפים משהו, המשהו הזה נכון לעכשיו – לא ליום הבחירות.
שמעתי שפורסם בערוץ 10 תחקיר שמעמיד את כל עניין הסקרים בסימן שאלה גדול מאד. תחקיר שחשף מחדלים, גניבת דעת ושיקולים זרים. לא ראיתי אז אני לא יודע. בטח יהיו עוד כאלה.

התעמולה. שלושת השבועות האחרונים הם חודשי התעמולה האינטנסיבית, בראש ובראשונה בגלל משדרי הטלוויזיה. כנגיע לשם נהיה חכמים הרבה יותר. שם, בצפיית שיא, נראה מי הצליח למצוא יותר לכלוך על יריביו. ב-1996 היו שלושת השבועות האלה הזמן שבו התהפכו יחסי הכוחות.

התקשורת. כתבתי כאן בשבועות האחרונים על הסיקור המטריד מאד של התקשורת את מערכת הבחירות. בינתיים יש לדעתי שינוי ברור במגמה, וצריך לחכות ולראות את השפעותיו. ככלל, אני לא אוהב שהתקשורת מתגייסת לשום צד, אבל צריך להיות הוגנים ולומר שיש כמה עיתונאים שעושים עבודה הגונה ורצינית.

הרוסים. הם אלו שקבעו את התוצאות של כל מערכות הבחירות האחרונות. 10 מנדטים שעברו תהליך סוציאליזציה פוליטית שונה לגמרי משאר הציבור הישראלי. כרגע, לקדימה יש רוב במגזר הרוסי. אבל טוענים שהרוסית של פרץ טובה מהאנגלית שלו… אולמרט, מכל מקום, לא יוכל לפנות לציבור המצביעים הזה ברוסית כפי שעשה שרון.
כדאי לזכור שהרוסים, בתור אחד המגזרים המקופחים בחברה הישראלית, הם מנפגעים הגדולים של מדיניות הסעד ההרסנית של הליכוד/קדימה, ומאי האכיפה של חוקי העבודה. זהו גם מגזר משכיל יחסית, שאפשר לדבר אליו בהיגיון ולהסביר לו מי ידאג לו ומי יזרוק אותו שוב לכלבים.

תסמונת החזרה הביתה. תופעה ידועה: לקראת הבחירות מצביעים רבים חוזרים למפלגה לה הצביעו במשך השנים. קדימה, במקרה זה, צפויה לאבד קולות לליכוד, לשינוי, לעבודה וכנראה גם למפד"ל.

השטח. עמיר פרץ לא ניצח את הבחירות הפנימיות בעבודה במקרה. במה שקשור לעבודת שטח, הוא עולה בהרבה על מתחריו. מפלגת קדימה היא כיום זו שהתארגנות השטח שלה הכי חלשה. הליכוד ספג מכה מה"מפץ", אבל הוא מאורגן טוב ממנה. פעילות השטח היא גם זו שתשפיע על אחוזי ההצבעה.

אחוזי הצבעה. אחוזי ההצבעה בישראל הם מהגבוהים במדינות הדמוקרטיות: 77-92 אחוזים כמדומני, בכל מערכות הבחירות, וממוצע איפשהו סביב ה-85 אחוזים. מקובל לומר שיום הבחירות שווה למפלגה גדולה כ-5 מנדטים – זה הפער בין מה שהיא מקבלת ללא עבודת שטח טובה ביום הבחירות, לבין מה שתקבל עם.

כמובן שיש דוגמאות נוספות, אבל נדמה לי שאפשר להסתפק בדוגמאות שנתתי. כל אחת מהן, מתייחסת לתחום שבו יש חופש משחק של כמה מנדטים לכאן או לכאן, עבור כל אחת מהמפלגות הגדולות.

יש עוד 40 ימים עד לבחירות. זה הרבה זמן.

כך נחליף את השלטון

כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
תסלחו לי אם הציטוט נשמע קצת מצחיק בהתחשב ברצינות העניין, אבל בסופו של דבר הוא די קולע.

למה להחליף?
כי שלטון שלא מתחלף מסתאב. וזה שיש לנו כבר מסואב עד מעל לראש.
כי זהו שלטון של דמגוגיה וצביעות, שימשיך לספר לנו ש"אין ברירה" בזמן שיפשיט אותנו מזכויותינו הסוציאליות ומזכויותינו בעבודה, ישלח אלינו את קלגסי ההוצאה לפועל ואזהרות אדומות מרשות השידור. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים ששלטון העבודה יהיה טוב – אבל בטוח שהוא יהיה טוב יותר.
כי קדימה היא מפלגה של אופורטוניסטים, שאת חלקם אנחנו בכלל לא מכירים, ואת חלקם דחינו בשאט נפש וקיבלנו בדלת האחורית – חיים רמון, מאיר שטרית, רונית תירוש וכו'. האנשים שהביאו לנו את הרפורמות במערכת הבריאות, בדו"חות החנייה ובמערכת החינוך – ותראו איך הן נראות.

איך מחליפים?
מתגייסים.
מדברים עם אנשים, משתתפים בחוגי בית, כותבים למועמדים ושולחים להם הצעות. מנצלים את כל הכלים שמציעה הרשת: תגובות, פורומים, אימיילים. בתבונה ובהגינות.
פותחים בלוג ומקדמים אותו. משתמשים בו כדי להביע את דעתכם, לשתף אחרים, להפנות אנשים למקורות ולמידע רלוונטי.
נעזרים בפוליטינט כדי להגיע לבלוגים פוליטיים אחרים. הפנו לשם אנשים. אם יש לכם בלוג – שימו לינק.
נכנסים לאתר פוליטי, כדי לשלוט בעובדות, להכיר מקורות, ולהפיץ הלאה (אתם גם יכולים לעשות מה שעשה חנן כהן, שמנהל את האתר: לקחת חופשה ללא תשלום מהעבודה עד הבחירות – אבל חנן יסתפק בזה שתשתמשו בכלים שהוא מציע ותעודדו אנשים נוספים לעשות את זה).

אתם חושבים שסיקור מסויים בתקשורת לא הוגן? תתלוננו – באימייל לשירות לקוחות, במכתב לעורך, בטלפון, ביבשה באוויר ובים. יענו לכם בחוסר סבלנות, יתנו לכם לחשוב שמשתינים עליכם בקשת – אבל זה משפיע. זה תמיד משפיע.

וכמובן: ביום הבחירות תלכו להצביע.
ואם אפשר: תביאו אתכם עוד אנשים. ואם אתם ממש רוצים להשפיע: התנדבו לפעול בשטח, להביא אנשים לקלפי, לשבת בוועדת קלפי וכו'.

פרופ' ברוורמן מסביר

פרופ' אבישי ברוורמן ממפלגת העבודה התארח מוקדם יותר השבוע בפורום חדר החדשות ב-ynet, וענה לשאלות הגולשים. לאלו מכם שהחמיצו, סיכמתי את עיקרי דבריו בנושאים המעניינים.

כמה פרטים על האיש: ברוורמן, פרופ' לכלכלה, בוגר סטאנפורד, שימש ב-15 השנים האחרונות כנשיא אוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, וניהל אותה בהצלחה מזהירה. לפני כן שימש ככלכלן בכיר בבנק העולמי.

המדיניות הכלכלית של נתניהו
אפשר היה להגיע לאותה רמת צמיחה (שבחלקה הגדול נבעה מצמיחת הכלכלה האמריקנית, צמיחת הכלכלה הסינית, ההתנתקות והשינוי בשער האירו), ללא פגיעה באוכלוסיות החלשות, בקשישים, בנכים, בחינוך ובילדים ובאמהות החד הוריות.
היתה כאן מדיניות חסרת הגיון ובלתי מוסרית.

איך משיגים צמיחה?
המהלך שיעודד ביותר את הצמיחה יהיה חיתוך הקשר הגורדי, הפוליטי, בירוקרטי, חוקתי, כדי לעודד את המעסיקים הקטנים, מפעלים מסורתיים ומפעלי הייטק לפרוח בישראל.

העלאת שכר המינימום –
האם היא תגדיל את האבטלה?

בתחילת שנות התשעים נשאלה שאלה דומה לגבי העלאת שכר המינימום בארה"ב. שר האוצר בוב רובין, ויו"ר הכלכלנים של הבית הלבן, פרופ' ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל, המליצו לנשיא קלינטון, להעלות את שכר המינימום כדי לשפר את מצב העובדים החלשים וגם לחזק את הכלכלה.
קלינטון החליט להשמע ליועציו ולהעלות את שכר המינימום. המשק הגביר את קצב הצמיחה שלו והאבטלה ירדה.
במדינת ישראל עובדים מאות אלפי אנשים מתחת לשכר המינימום כעבדים. ראשית, יש לאכוף שכר זה ושנית, ממשלת העבודה בראשות עמיר פרץ תעלה את שכר המינימום בהדרגה ובהסכמה עם המעסיקים, תוך כדי התייחסות ספציפית למעסיקים הקטנים ששם יש גם לתמוך בשדרוג טכנולוגי ובעזרה מימונית.

מדיניות הסעד של העבודה
מדינת ישראל הושתתה על חזון ישעיהו ועמוס "צדק צדק תרדוף". אל לה להפוך למדינת עולם שלישית, שבה האלפיון העליון עשיר, המעמד הבינוני נשחק ויותר ויותר עשירונים הנדחקים אל מתחת לקו העוני.

עובדי כ"א וכבוד העובד
ממשלת העבודה תפעל להחזרת חברות השמת כ"א ליעודן המקורי, שהוא מציאת תחליף לעובדים זמניים. היא תפשיר מייד את החוק שיזם עמיר פרץ לחברות כ"א, המוקפא כרגע על ידי הממשלה. תבוצע התאמת החוק להגנה על עובדים המועסקים בשיטות עושק ותושלם חקיקת חוק המגן מפני תעסוקה פוגענית.
הפגיעה בשכר פוגעת במוטיבציה של העובד ובטווח הארוך היא הרסנית. בנוסף, היא מטילה על המדינה לממן השלמת הכנסה לאותם אנשים. בשנותיהם המבוגרות הם הופכים להיות מקרי סעד הנופלים לנטל על תקציב המדינה. ולכן, מדיניות כלכלית מוסרית ארוכת טווח, קוראת לשינוי מהותי שאנחנו נוביל.

קשישים
מי שכל חייו עבד, צריך לסיים את חייו בכבוד.
אנו נבטל את השחיקה בקצבת הזיקנה והשארים, שנעשתה על ידי הממשלה האחרונה. נצמיד את קצבת הזיקנה והשארים לשכר הממוצע במשק ולא למדד. תקרת הפטור הניתנת לגמלאים בגין חסכונותיהם תעלה מ-7,800 ל-20 אלף שקלים. נבטל את דמי הניהול בקרנות הפנסיה. נעלה את שיעור ההשתתפות ברכישת התרופות לקשישים מ-10% ל-25%.
נקבע תקרת גג להשתתפות עצמית לטיפול סיעודי.

עתיד ההפרטה
יש גופים שנכון להפריט אותם. אבל אז בראש ובראשונה יש לדאוג לזכויות העובדים ולא רק לשכר עתק של מספר מנכ"לים ובעלי שליטה.
ככלכלן שהיה מעורב בדיון לגבי ההפרטות בעולם השלישי ובמזרח אירופה בעבר, ומתוך המחקר הכלכלי, אני רוצה להבהיר: לכל הפרטה יש להתייחס לגופו של עניין. יש חברות שמפריטים ויש חברות שקשורות בתשתיות, אינטרסים בטחוניים לאומיים שאין מפריטים. כשמפריטים, הערך העליון לדאוג לזכויות העובדים שיש להם את החלק הארי בבניית החברה.
ראינו דוגמאות בהן לקחו מונופול ממשלתי, העבירו לבעל הון פרטי, לא בהכרח שיפרו את היעילות ופגעו בצורה גסה בעובדים.

המלחמה בריכוזיות
במדינת ישראל אנו מעוניינים להיות תחרותיים בעידן הגלובליזציה, למשוך הון ולהביא לצמיחה גבוהה ותעסוקה לאזרחים. מצד שני, החולי של הריכוזיות גורם לירידת התחרותיות ומסכן את קיומנו כדמוקרטיה נאורה.
כשנגיע לשלטון, נאבק ונחתוך את המוסרות המחברים היום בין ההון לשלטון ונחזק כניסת משקיעים, אנשי עסקים נוספים למעגל התחרות, גם בארץ וגם מחו"ל.
.
מדיניות העבודה בנושא שכ"ל באוניברסיטאות
פרופ' יולי תמיר הציגה תוכנית המבוססת על המודל המקובל באוסטרליה: כל סטודנט שיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה יקבל הלוואה ויהיה "חופשי ללמוד".
ארבע שנים לאחר סיום לימודיו, במידה ויעבור בשכר ראוי מעל השכר הממוצע במשק, יחזיר את ההלוואה. במידה ויהיה מובטל או יעבוד בשכר נמוך, יהיה פטור מהחזרת ההלוואה עד אשר ישתפר מצבו הכלכלי.
במקביל, נוסיף עוד כמיליארד שקל לאוניברסיטאות על פני ארבע שנים לחיזוק רמתן ורמת המחקר והפיתוח ולמניעת ההידרדרות שהיתה בעת כהונת ממשלתם של אולמרט וביבי, שפגעה באיכות האוניברסיטאות ובסטודנטים.

לחצו כאן כדי ליצור סימניית Del.icio.us

כשבזק זה כל מה שנשאר

אלו מכם שעוקבים אחרי מה שאני כותב כאן, בוודאי יסכימו עם ארז מר"ג מתגובה 40 לטור הזה שפורסם ב-ynet: אין ספק – אני פרו ממסדי.

באופן ספציפי, אני כל-כך פרו בזק, שאת ההיכרות הראשונה שלי עם משרד הדובר שלהם עשיתי כשהתקשרו לצעוק עליי על משהו שכתבתי (יחד עם רועי שלומי, חשוב להזכיר). מהסיפור ההוא, אגב, יצאה בסופו של דבר תביעה ייצוגית שעלתה לבזק הרבה כסף.

ברמה האישית, אני סולד מבזק במיוחד מכיוון שאני גם לקוח של החברה. בינתיים. ומבין כל החברות שאני לקוח שלהן, קשה לי לחשוב על חברה שרבתי איתה יותר מאשר עם בזק, כולל שיחות טלפון בצעקות, התכתבויות עצבניות וכו'. כך שאפשר לסכם ולומר שאני מעריץ קטן מאד של החברה.

ובכל זאת, הטור ההוא ב-ynet כמעט מפרגן, וזה בגלל שבזק מעורבת בפרוייקט שלשם שינוי באמת תורם משהו למישהו. אגב מעשה, היא גם חושפת את ערוותה של מערכת החינוך הישראלית הכושלת, ומוכיחה לטעמי שהבעיה היא לא הכסף שמוקצב אלא השימושים שנעשים בו.

בסך-הכל, פרוייקטים של חברות מסחריות שמוגדרים כ"תרומה לקהילה" נעשים תמיד מתוך אינטרס עסקי. קונגלומרטים כמו בזק הם לא ארגונים וולונטריים, ולא פועלים למטרות צדקה, לכן השאלה היא לא האם הם מרוויחים מפעילויות כאלה אלא איך הם מרוויחים.

האירוניה היא שלפני חודשיים, כתבתי טור אחר, שבו השמצתי את האינטרסים שמאחורי פרוייקט הנייד ב-100 דולר. במקרה ההוא, הצגתי לכאורה דעה הפוכה כשתקפתי את המתחסדים שכביכול פועלים לסגירת הפער הדיגיטלי, אבל בעצם מכינים לעצמם חוזים שמנים עם משרדי ממשלה במדינות עולם שלישי. כמובן שגם על הטור ההוא תקפו אותי מכל עבר.

מה באמת ההבדל העקרוני בין שני הפרוייקטים? האם בזק טובה יותר מ-Google, News Corp או, להבדיל, AMD? אני לא חושב.

ההבדל הוא לא בסוג הגורמים המעורבים, או בדימוי הציבורי שלהם, אלא בעובדה הפשוטה: החברות שמעורבות בפרוייקט OLPC עושות ממנו רווחים ישירים. פרוייקט "חשיפה לתקשורת מודרנית" של בזק, נעשה בהתנדבות, מתוך מחשבה על הרווחים העקיפים.

אז נכון שגם פרוייקטים של "תרומה לקהילה" מקדמים אינטרסים עסקיים בעזרת הציבור, אבל הם לפחות לא עולים לו כסף. צריך להיות ציני מאד כדי לקבל כסף ולטעון שבעצם תרמת. יותר ציני מאשר להתנדב כי זה משתלם לך. אז בזק היא לא בדיוק חסידת אומות העולם, אבל במקרה הזה יצא שהיא בצד שלנו. חוץ מזה, שעם הסיאוב השלטוני של ישראל, יש מקרים בהם בזק זה כל מה שנשאר.

Tel Aviv links

Are you planning to visit Israel soon? Try out these sites first.
Feel free to leave your comments as to what other resources you think will be most handy for Tel Aviv travelers.

Click here to create a Del.icio.us favorite

Tel Aviv General

Tel Aviv at Wikipedia
http://en.wikipedia.org/wiki/Tel_Aviv

Tel Aviv University
http://www.tau.ac.il/

Tel Aviv – Yafo Monicipality
http://www.tel-aviv.gov.il/English/home.asp

Tel Aviv Stock Exchange
http://www.tase.co.il/

Tel Aviv Tourism

Tel Aviv Tourism Guide
http://www.insite.co.il/tour/telaviv/telaviv.htm

Tel Aviv Souvenirs
www.cafepress.com/telavivpics

Tel Aviv Tips
Travel tips at VirtualTourist
http://members.virtualtourist.com/m/ac974/1a102d/t/

Tel Aviv Calture

Tel Aviv Museum
http://www.tamuseum.com/

Tel Aviv Opera
http://www.israel-opera.co.il/

Tel Aviv Bauhaus Center
http://www.bauhaus-center.com/

Tel Aviv  Embassies

Tel Aviv US Embassy
http://www.usembassy-israel.org.il/

Tel Aviv British Embassy
http://www.britemb.org.il/

Tel Aviv Canadian Embassy
http://www.dfait-maeci.gc.ca/telaviv/

Tel Aviv Australian Embassy
http://www.australianembassy.org.il/