התקשורת מנסה להסתיר את עמיר פרץ

רק יומיים עברו מאז דיברתי על התשקורת המגוייסת, והסברתי מדוע אמצעי התקשורת בישראל מתגייסים לטובת "קדימה" ומכשילים את עמיר פרץ, והיום קיבלתי הדגמה חיה של הטענה שלי.

אמש, נאם עמיר פרץ בכנס הרצליה, והציג את עיקרי המצע וקווי המדיניות שלו ושל מפלגת העבודה לקראת בחירות 2006. אישית, ראיתי את פרץ והקשבתי לנאומו בערוץ 1, לא פחות. לא מתוך חיבה פתאומית לרשות השידור אלא בגלל שבערוץ 2 ובערוץ 10 לא חשבו שנאום פרץ חשוב מספיק. מוקדם יותר במהלך היום, הם שידרו מהאירוע המשמים הזה בלי הפסקה, ופתאום הוא לא מעניין. מי זה בסך-הכל פרץ, מועמד לראשות הממשלה?

גם העיתונות הכתובה וגם אתרי החדשות, לא הקדישו מילים רבות מדי לנאום הזה או לתוכנו. כשכן כתבו, אז נבחרו כותרות מגמתיות כמו פרץ: ממשלת העבודה לא תהסס לפנות ישובים. הציטוט המדוייק יותר צריך היה להיות (אני מצטט מהזיכרון): "מפלגת העבודה לא תהסס לפנות ישובים אם יהיה בכך צורך, אך תעשה זאת בהגינות ותציע פיצוי הולם למפונים… בהתאם למפת הדרכים המוסרית יסופחו גושי ההתנחלויות לישראל…".

זו דוגמא יפה לאופן בו ניתן לשבש בקלות את המסר באמצעות ציטוט מגמתי. בהשוואה מדוקדקת מצעו המדיני של פרץ אינו רחוק מזה של שרון ובוודאי לא מזה של אולמרט, אבל מהכותרת מצטייר פרץ כיוני הרבה יותר.

ההבדל האמיתי בין פרץ לבין שני אלו הוא במצע החברתי, עליו משתדלים כנראה שלא לכתוב. אם מתייחסים לעניין החברתי, אז עדיף אייטם שחושף את השכר השערורייתי שמקבל נהגו של פרץ. "חשיפה" נועזת שמגיעה – איזה צירוף מקרים מרנין – בדיוק בבוקר שאחרי נאומו של פרץ.

לו אני הכתב, הידיעה שהייתי כותב הייתה מן הסתם נושאת כותרת כמו "גורמים בהסתדרות משתפים פעולה עם קדימה בניסיון להכשיל את פרץ". לו אני היועץ המשפטי לממשלה, הייתי מורה לפתוח בחקירה כדי לגלות האם נעשתה כאן עבירה על חוק הגנת הפרטיות למטרות פוליטיות. מעשה אנטי-דמוקרטי שמזכיר מעשה בגינו עו"ד מפרקליטות המדינה הועמדה לדין.

למרות שאדרבא – אני הייתי שמח להיות נהגו של פרץ. בכלל, אם להיות שכיר – או נכה, או קשיש, או ניצול שואה – הייתי שמח יותר להיות במדינה שראש הממשלה שלה הוא פרץ, מאשר במדינה שראש ממשלתה הוא שרון או נתניהו או אולמרט. אלה, אמנם היו באים להצטלם איתי בבית תמחוי לפני הבחירות, אבל היו מזיינים אותי בתחת – סליחה על הצרפתית – מייד אחריהן.

מה התשובה? קודם כל, אתם יכולים לעשות מה שאני עשיתי: להתקשר למערכת החדשות שעומדת מאחורי הדיווח המגמתי לדעתכם, ולהסביר בנימוס מדועהוא מפריע לכם. האיש שתדברו איתו, יהיה אנטיפת ומתנשא, ויסביר לכם שאתם לא מבינים שום דבר בעיתונות. הוא טועה כמובן – אתם הלקוח ולכן אתם צודקים, וככל שיהיו יותר מכם כך המדיניות המערכתית תהיה נוחה יותר לשינוי.

דבר אחר (או נוסף) שאתם יכולים לעשות, הוא לנצל את זכותכם הדמוקרטית להשתתף בדיון הציבורי – בטוקבקים, בפורומים, ובמיוחד בבלוגים. מי שמטיל ספק באפשרות להשתמש בכלים האלה כדי לשנות, יוכל לקרוא בקרוב מאמר שאכתוב על השימוש באינטרנט לפי עיקרון האוונגרד.

עוד מאמר שפורסם כבר, ושאעלה אותו לכאן בקרוב, ידבר על השימוש של הפוליטיקאים ברשת לצורך תעמולה פוליטית סמויה. שיהיה ברור לכם: רוב הטוקבקים שאתם רואים בתגובה לידיעות פוליטיות חמות, נכתבים על ידי אנשים שמקבלים בשביל זה כסף. לפי כמות התגובות, תדעו לא את מי העם אוהב – אלא למי יש יותר כסף.

הנאום של פרץ: אצלנו לא יהיו רעבים

הנאום של עמיר פרץ הערב, בכנס הרצליה, היה מהטובים שנשמעו בארץ כבר הרבה הרבה שנים. אני לא יודע מי כותב הנאומים שלו, אבל אפילו ביבי ואיתן הבר (כותב הנאומים של רבין) היו מוחאים לו כפיים היום. מעבר לזה – מזמן לא נשמע נאום כזה מפיו של אדם שנראה כאילו הוא גם מאמין במה שהוא אומר. ואני, שמעולם לא הייתי מעריץ גדול של האיש, כבר כמעט מחבב אותו.

מעבר ל"מפת הדרכים המוסרית", קופירייטינג סביר בסך-הכל, הושמעו בנאום כמה נקודות חשובות שכדאי לחזור עליהן:
* המצב החברתי, לפני כל דבר אחר, הוא האיום האמיתי והגדול על קיומה של מדינת ישראל. לא ייכון שלום ולא יהיה ביטחון כאשר יש בישראל למעלה ממיליון וחצי עניים.
* השינוי במצב החברתי הוא צורך מוסרי.
* את השינוי ניתן להשיג לא באמצעות הטלת מיסים, אלא באמצעות שינוי סדר העדיפויות בהקצאת המשאבים. לא יוטלו מיסים חדשים.
* גם כאשר פינוי התנחלויות הוא צורך בטחוני ו/או מוסרי, אין זה אומר שפינוי מתנחלים בלי לדאוג לגורלם ועתידם הוא דבר מוסרי. לכן, בכל פינוי עתידי, קודם כל יימצאו הפתרונות.
ולבסוף, הכותרת של הערב מבחינתי: "אצלנו" אמר פרץ, "לא יהיו רעבים".

האמת על התשקורת המגוייסת

מטבע הלשון "תשקורת" הומצא, אם זכרוני איננו מטעה אותי, ערב בחירות 1996. בחוגי הימין ובין מצביעי הליכוד, הייתה תחושה שלא זו בלבד ש"התקשורת שמאלנית", אלא שהיא מדווחת באופן מעוות, משוחד ולעיתים אף שקרי.

מי שמכיר מקרוב את עולם התקשורת – ובעיקר את אנשי התקשורת – יודע שיש בכך יותר משמץ של אמת. כלומר, התקשורת איננה "שמאלנית" יותר משהיא "ימנית", משום שאין לכל אנשי התקשורת זיהוי פוליטי משותף ואחיד. מצד שני, נכון בהחלט לדבר על "הלך רוח" ששולט בתקשורת הישראלית. ולגבי עצם השאלה, האם התקשורת הישראלית היא אובייקטיבית ונטולת פניות, צריך להיות עיוור כדי שלא לראות: היא איננה כזו.


"העמדה הפוליטית" של אמצעי התקשורת
בניגוד לעיתונאים עצמם, שיכולים להיות בעלי דעות פוליטיות כאלו או אחרות (אם כי טכנית, רובם המכריע אוחזים בדעות שמן המרכז שמאלה), למוציאים לאור יש השקפה משותפת ברורה: הם תומכים בכסף.

יהיה מוגזם לומר שכל העיתונים בישראל משמשים שופרות בידיהם של המו"לים, ונדיר לפגוש במקרים של תמיכה מוצהרת בפוליטיקאי, בעמדה או במדיניות פוליטיות. אבל מו"ל אינו צריך לומר במפורש לעובדיו מהי הדעה הפוליטית ה"תקינה", ומהו הנראטיב הרצוי של הדיווח.

נניח, למשל, מצב היפותטי שבו אחת מבעלי המניות של העיתון נשואה לפוליטיקאי בכיר. האם אפשר לצפות מעובד של אותו עיתון שיהיה לו את האומץ לדווח על אותו פוליטיקאי באופן אובייקטיבי?

ניקח דוגמא היפותטית אחרת: נניח שאחד המתמודדים על ראשות הממשלה דוחף מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, בשעה ששני המתמודדים האחרים הם – במקרה הטוב – ליברלים סמיתיאניים בהשקפותיהם. האם המו"ל, שהוא אדם עשיר, מעסיק מאות עובדים וקשור בעבותות לחוגים כלכליים שונים, יכול להרשות לעצמו שהמתמודד הסוציאל דמוקרטי ייבחר?

במערכת פוליטית שיש בה שני גושים גדולים, הבחירה של כלי התקשורת היא פשוטה: להישאר אובייקטיביים או לתמוך במפלגת השלטון. אם כי "אובייקטיביות", בהקשר זה, תמיד תכלול ביקורת מבדלת על מפלגת השלטון, ולכן היא תהפוך אוטומטית את גוף התקשורת ה"אובייקטיבי" למזוהה עם האופוזיציה.

אבל בפוליטיקה של מפלגות מעטות, האלקטורט האופוזיציוני יכול לקיים קהל קוראים גדול מספיק כדי לאפשר קיום לעיתון גדול. כך קורה שבארה"ב, ישנם כלי תקשורת שאפשר לזהות אותם במובהק עם הצד הרפובליקני או עם הצד הדמוקרטי.

בישראל, רק כלי תקשורת קטנים יחסית יכולים להרשות לעצמם להיחשב מזוהים פוליטית – כל שאר העיתונות היא "אובייקטיבית". את ה"אובייקטיביות" בתקשורת הישראלית אפשר להגדיר כהזדהות עם תפיסות המיינסטרים. במציאות שבה יש מפלגת שלטון מרכזית גדולה ועוד כמה מפלגות קטנות, העיתון ה"אובייקטיבי" יתמוך בשלטון.

ההתרחשות של התגייסות תשקורתית
במובן הזה, התקשורת הישראלית של ימי נתניהו ייצגה תופעה חריגה. נתניהו, שאיים על חלק מהאליטות הכלכליות המסורתיות – כולל כאלו שהיו קשורות בליכוד – הצליח ללכד את יריביו נגדו.

הלך הרוח של העיתונות באותם ימים, היה קרוב מספיק לאינטרסים הכלכליים של המו"לים ולהלכי הרוח בציבור – ההתנגדות לנתניהו הייתה לא רק מצד מי שהיה צפוי שיתנגדו לו, אלא גם מי שהיו אמורים לתמוך בו.

כשתומכי נתניהו התנגדו ל"תשקורת" וטענו שהיא שמאלנית, הם צדקו באופן חלקי. התקשורת ייצגה השקפות שהתנגדו לשלטון נתניהו/הליכוד, ועיתונאים בעלי השקפות מתאימות יכלו להתבטא ביתר חופשיות. מצד שני, אלו אותם עיתונאים "שמאלנים" שבמהלך אירועי אוקטובר 2000 ייצגו קו כמעט לאומני, שגינה את הציבור הערבי ("כמובן, לא כולם, אבל…").

מעשית, התגייסות של התקשורת בישראל – במיוחד בקנה מידה כזה – אפשרית רק במקרים הנדירים בהם האינטרסים של המו"לים, ההשקפות של רוב העיתונאים, והלך הרוח הרווח בציבור, מתאימים זה לזה.

ההתגייסות למען קדימה
לו הבחירות לכנסת ה-17 היו נערכות במערכות העיתונים הגדולים במקום בקלפי, אני מנחש שהתוצאות היו נראות בערך כך:
* המפלגות החרדיות, הדתיות והערביות היו נמחקות.
* חמש מפלגות היו מתחלקות ביניהן ברוב המכריע של הקולות: עבודה, קדימה, מרצ, חד"ש, הליכוד – כמעט בסדר זה.

אבל אם תעיינו בעמודי החדשות ובאתרי התוכן, ותספרו את הידיעות העיתונאיות שמזכירות שמות של פוליטיקאים או עניינים בעלי הקשר פוליטי מובהק, הסדר יהיה דומה יותר לזה: קדימה, ליכוד, ורק אחר-כך העבודה ושאר המפלגות.

אני מניח שזה קשור לא להתגייסות תקשורתית מסוג זה או אחר, אלא למידת היכולת של גורמים שונים בפוליטיקה לייצר חדשות. למשל, שאול מופז – הפוליטיקאי שהופיע בחדשות הכי הרבה בימים האחרונים – נמצא בעמדה שבה קל לו לייצר ידיעות חדשותיות. למפלגות הגדולות בכלל, ובעיקר לאלו שמחוברות למשאבים כלכליים גדולים יותר, יש יותר אמצעים לייצר חדשות – לפני הכל, לשלם ליחצ"נים טובים.

התשקורת, עוד יותר משהיא מייצגת את דעותיהם של העיתונאים או את האינטרסים של המו"לים, קודם כל מתקיימת מההזנה הבלתי פוסקת באינפורמציה על-ידי מנגנוני הפרופגנדה והעסקנות הפוליטית. כך או כך, לומר שמה שעומד לנגד עיניהם הם זכות הציבור לדעת, כללי האתיקה או אובייקטיביות שמקורה ביושר אינטלקטואלי, יהיה מדוייק כמו לומר שמה שעומד לנגד מועמדי קדימה לכנסת הוא הרצון "לשמר את מורשת שרון".  

נרשמתי לטכנורטי

אז עכשיו יש גם לי Technorati Profile. אבל כמה בירוקרטיה.

ברוכים הבאים: הבלוגספירה, בחירות 2006

לבלוג חדש האמת לפעמים כואבת התוועדתי לאחרונה. בטח יהיה לי יותר להגיד עליו בהמשך. בינתיים אסתפק בלומר שזה בלוג פוליטי מעניין מאד.

אני כבר לא זוכר אם קראתי עליו לראשונה אצל חמוטכה גדי שמשון, או אצל רעי ועמיתי יובל דרור (ומוסיף גם) או בבלוג של אשתו של, או באחד הבלוגים החשובים והטובים האחרים שצמחו בארץ בשנתיים-שלוש האחרונות.

ויכול להיות שראיתי את השם בפעם הראשונה באתר פוליטינט, שנדמה לי שפוסטים של כל אחד מהבלוגרים / בעלי אתרים / אחר __________ (מחק את המיותר) האמורים פורסמו בו לפחות פעם. זה אתר שחוץ מזה שאני מכיר אחד ממקימיו, ומפרגן, אני גם חושב שטוב שהוא קיים ומאחל לו הצלחה בחודשיים וקצת שעד הבחירות (אם תשתתפו זה יעזור).

בכל אופן, שימו לב שכל הלינקים בפוסט הזה מצביעים על אתרים שהם (בין השאר) מקורות מידע ובמות לביקורת, שלא מיישרת קו עם האג'נדה של היחצ"נים ויועצי התקשורת. אלה שמלעיטים בדיסאינפורמציה את ערוצי התקשורת הממלכתיים, ובעצם מכתיבים – ישירות או בעקיפיןם – את סדר היום הפוליטי.

הם נלחמים ביניהם על החדירה למדיה המסורתית, לערוצי "תקשורת ההמונים". אבל לפניכם מונחת תקשורת המונים מסוג אחר. כזה שאתם יכולים לקחת בו חלק ולהשפיע על השיח הציבורי באמת. כמו ביום הבחירות, כשאתם מחליטים מה לשים בקלפי.

אני לא מסכים עם כל מה שאומר כל אחד מהאנשים שברשימה הזו. אבל אני חושב שלכל אחד מהם יש מה להגיד, ובחלק גדול מהמקרים לקרוא אותם מעורר מחשבה ויכול להוביל כל אחד מאיתנו לעיצוב ולחידוד עמדותיו בכל מיני נושאים. אני חושב שחלק מהאנשים האלה גם חושפים זרמים תת-קרקעיים בהלך הרוח של הציבור בישראל, או של סקטורים מסויימים. ואני חושב שהם, ואני, ואתם שקראתם עד כאן ועומדים לצאת לדרך – בסך הכל רוצים שיהיה טוב לחיות פה. חושבים שיש הרבה מקום לשיפור באיך שמדינת ישראל מתנהלת.

מקורות נוספים לחומרים כאלה, שאני שולף מהשרוול: אתר ארץ הצבי, הבלוג של צבי גיל, האתר המונומנטלי של תומר ליכטש, הבלוג המחודד בטטהקרה של ג'וני דו, הבלוג של עופרניקוס, ובוודאי טובים אחרים ששמם נפקד מהרשימה המאולתרת הזו – ואני מתנצל מראש.

בתגובות לרשימה הזו, אתם מוזמנים להזכיר שמות נוספים שראויים להיות פה.
אם אתם בעלי בלוגים, אתם מוזמנים להפנות לאלו מבין הכותבים שידברו גם אליכם.
ואם אתם פוליטיקאים, אז כדאי לכם לבקר ולעשות שיעורי בית. ברוכים הבאים: הגעתם לבלוגספירה.

שבת שלום.

מזל שיש איראנים

עניינים כרגיל. הנושא הבטחוני חזר להעסיק את התקשורת, וזה למרות שהחדשות בתחום הזה, איך לומר, לא ממש מרגשות.

פתאום למופז יש מה לומר – יש לו אפילו הוכחות חותכות – כולל העמוד הזה, וגם זה, ספרתי שלוש תמונות חדשות שלו ב-ynet.

זה שהאיראנים לא אוהבים אותנו, זה לא חדש. גם השימוש הציני שלהם בסכסוך הישראלי פלסטיני כדי למשוך מהם קצת אש, הוא עסק ישן ומוכר, והם אפילו לא המציאו אותו. הבעיה היא שיש תחושה עזה שלא רק הם עושים את זה.

מחשבים ואינטרנט, כתבות נבחרות

כל הזמן שואלים אותי אם כתבתי על, או איפה כתבתי ש, או איך למצוא מידע בנוגע. אז תמשיכו לשאול ואני אמשיך לענות. אבל לטובת אלו שנמאס להם לחכות חודש עד שאני עונה, ריכזתי כאן רשימה לא ממצה של כתבות, מאמרים, פרוייקטים מיוחדים (וגם מדריכים ורשימות, ובל נשכח מכתמים ומפמפלטים. רק טורים אין כאן) מהשנתיים האחרונות. לא את כולם, אלא רק את אלו שנראו לי הכי מעניינים, שימושיים או חשובים.

לחצו כאן כדי ליצור סימניית Del.icio.us
לחצו כאן כדי להמליץ על העמוד באתר שווה קריאה

וישנו גם טופס ההרשמה לרשימת התפוצה, ויש RSS למי שאוהב (אני למשל לא אוהב).

כמה אפשרויות למקרה שלא תמצאו כאן מה שחיפשתם:
א. רשימה מלאה של טורים ומאמרים שלי, מ-ynet, ידיעות אחרונות ו-netמגזין, אפשר למצוא בעזרת מערכת החיפוש הקסומה (והאיטית) של ynet, דרך הלינק הזה
ב. עוד כמה דברים שכתבתי ולא פורסמו ב-ynet אפשר למצוא באתר של netמגזין (נדרש רישום). והשאר יישאר על דפי (הנייר) של ההיסטוריה.
ג. לכתבים ומאמרות חדשים יותר, טורים, ביקורות וכו', יש כבר כמה לינקים והפניות מצד ימין. יהיו עוד בעתיד. השאר: בבית אריאלה, בית הספרים הלאומי, גנזכיי הפרטיים, בחדרי השירותים והמספרות ברחבי הארץ, פחי אשפה ומחסני אמניר.

 

כתבות שימושיות

הכינו מחשבכם לחורף
חורף. נחשולי מתח, מכות ברק ואיומים אחרים מסכנים את המחשב שלכם. איך מתגוננים? הכתבה עוסקת באמצעי מניעה, הגנת אל-פסק (UPS), ועוד.

להציל את המחשב מהחמסין
טמפרטורה גבוהה עלולה להזיק למחשב, במיוחד בקיץ. ומה עושים כשהמחשב מתחמם? על מדידת טמפרטורות, מאווררים, קירור, בחירת מארז ועוד.

מה בודקים במחשב חדש 
החלק הרביעי בסדרת כתבות שעוסקת בקניית מחשב. הקודמות עסקו בטיפים כלליים ואקטואליים (איך לקנות, מה לקחת). הכתבה הזו מסבירה כיצד לבדוק שבאמת קיבלתם את המחשב שקניתם. כולל דיאגנוסטיקה לחומרה, זיהוי מעבד מזוייף, בדיקת מסך, והבטחת זכויותיכם למקרה שתרצו להחזיר.

למה המחשב מרעיש
מה לעשות עם מחשב שמטרטר כמו טרקטור או משמיע קולות של מטוס סילון. כולל בדיקת חיבורים, הברגה, החלפת מאוורר או מערכת קירור, בחירת מארז שקט וכו'. הרבה טיפים ומידע שימושי.

Outlook 2003: טיפים
טיפים שימושיים לתוכנת אאוטלוק 2003. דחיסת קובץ נתונים, ניהול חשבונות דואר, ארגון פריטים, עדכון לוח השנה, שליטה בממשק, התראות, הוספת חתימה. כל הדברים שחשוב לכם לדעת על תוכנת הדואר האלקטרוני שלכם.

איך מודדים ביצועי אינטרנט
האם אתם מקבלים את מהירות החיבור שהבטיחו לכם? מה משפיע על הביצועים שלכם? כך תבדקו – בדיקת מהירות הורדה והעלאה מול ספק האינטרנט, אתרים בארץ ובחו"ל, בזק/כבלים, תוכנות, שירותי מדידה ועזרים אחרים.

מה לעשות עם חיבור אינטרנט איטי
טיפים לפתרון בעיות ושיפור ביצועי חיבור האינטרנט שלכם. שימוש ב-Ping, בדיקת התשתית, הסרת פרוטוקולים, שינוי הגדרות, פירוול, החלפת דפדפן ועוד.

טיפול יסודי לדיסק הקשיח
תוכנות וטכניקות שיעזרו לכם לטפל טוב יותר בדיסק הקשיח, לשפר ביצועים וכו'. כולל ארגון קבצים, איחוי (דפרגמנטציה), מחיקת קבצים כפולים ומיותרים, SMART ועוד.

חבילות עזרים חינמיות
שעושות דברים דומים ל-Norton Utilities, אבל בחינם. זיהוי חומרה, תחזוקה, אופטימיזציה, ניקוי תוכן הדיסק, מחיקת קבצים מיותרים ועוד.

מדריך לאבטחת המחשב
כל הדברים שהכי חשוב לדעת: איך מתגוננים מפני וירוסים, תוכנות ריגול, סוסים טרויאניים. איזה מוצרי אנטי וירוס, Anti Spyware, Firewall וכלי הגנה ואבטחה אחרים אפשר להוריד חינם מהרשת. כלי אונליין לאבטחה ומקורות מידע.

מנועי Meta Search
איפה לחפש כשגוגל לא מספק את הסחורה. על Vivisimo, Kartoo, Search.com וכלי חיפוש נוספים שחורשים את Google, MSN Serach, Yahoo ומקורות אחרים כדי להביא לכם את התוצאות הטובות והרלוונטיות ביותר.

וירוס או מתיחה – איך מבדילים?
על תופעת ה-Virus Hoaxes ואיך מתמודדים איתה. איך יודעים אם אזהרה על וירוס כלשהו היא אמיתית או מדומה.

להשכיב את המחשב לישון
שימוש נכון במצבי Hibernate ו-Standby. הפתרונות של Windows למצבים בהם כיבוי מוחלט או הפעלה רצופה (Alwyas On) לא מתאימים.

 

נוסטלגיה

ימי האינטרנט האיטי
איך סבלנו מהמודם האנלוגי, וכמה אנחנו מתגעגעים. סקירה היסטורית של ראשית ימי האינטרנט הישראלי, עד המעבר הפס הרחב.

BBS, מסר מהעבר 
על ההיסטוריה והתרבות של שירותי החיוג בישראל. 
פרוייקט מאד מרגש עבורי ועבור כמה אנשים שלקחו חלק.

 

טכנולוגיה וחברה

האם הלימודים מרחוק יצילו את החינוך?
דברים שאפשר ללמוד מפרוייקט הלימודים מרחוק של היחידה לנוער שוחר מדע באוניב' תל-אביב. מוסד שמיישם שיטות לימוד חדשניות למרות שפשוטות מאד.
 
חוק מרפי: מה אפשר ללמוד מהאירים
ראיון עם אירי חכם מחברת הייעוץ גרטנר, שהשאיר אותי עם תובנות מפתיעות. כדאי לקרוא אם אתם רוצים להבין את הכלכלה של ימינו, הגלובליזציה, ולאן העולם מתפתח.

כמה זה עולה לנו? הוצאות הח"כים ברשת
החדשות הרעות: נבחרינו צוחקים לנו בפנים. החדשות הטובות: זה מתועד. הכל על הוצאות חברי הכנסת מתקציב "הקשר עם הציבור".

חרדים ואינטרנט
בניגוד למה שאפשר לחשוב, הציבור החרדי דווקא מחובר לאינטרנט. איך ומדוע, מה אומרים הרבנים, מה ההבדל בין החרדים לציבור הדתי בהקשר זה, ועוד.

המלחמה בפורנו המקוון
על המלחמה בפורנוגרפיה ותעשיית המין האינטרנטית. בינתיים בעיקר באירופה וארה"ב. בקרוב אצלנו: בחורות ערומים זה חולירע.

המלחמה האבודה בפיראטיות
סקירה הסטורית, לקחים ומסקנות, בעקבות פרשת סוני-גייט וה-Rootkit. הגנות תוכנה אז ועכשיו.

קצרים בתקשורת האלקטרונית
הפרעות התקשורת של עידן המידע.

צרכנות ברשת 

גולשים וחוסכים 
מגוון דרכים להשתמש באינטרנט כדי לחסוך כסף. קניות, תשלומים, הנחות, מבצעים, השוואת מחירים, צרכנות נבונה, התאגדות צרכנית. מומלץ!

הדפסת תמונות דיגיטליות ברשת
השוואה בין מעבדות צילום מקוונות שידפיסו עבורכם את קבצי התמונה מהמצלמה הדיגיטלית שלכם. איך שולחים תצלומים דיגיטליים ל"פיתוח", למה לשים לב.

עגבניה בלחיצת כפתור
על הקנייה בחנויות הסופר המקוונות. הדרך הכי נוחה לעשות קניות לשבת.

מלכודת ה-ADSL
הפתעה מעניינת שכדאי להיזהר ממנה כשמתקינים ADSL.

מדריך קנייה למוצרי יד שנייה
האם ואיזה ציוד חומרה משומש כדאי לקנות, איפה וכיצד? מעבדים, לוחות, זיכרונות, כוננים וכו'.

פרוייקטים מיוחדים

הכירו את המחשב שלכם
כתבה טכנית למדי, שמתעמקת בענייני ארכיטקטורות לוח-האם ומסבירה כיצד להשתמש בכלי דיאגנוסטיקה, לזהות תקלות שונות, וללמוד יותר על המחשב שלכם. במקור היא פורסמה ב-netמגזין, ובאינטרנט ללא התמונות היא עוד קצת פחות אינטואיטיבית. אבל אם מי שאוהב סוג כזה של חומרים ייהנה.
 
האם הנייד יירש את השולחני?
פרוייקט על המחשוב הנייד היום ובעתיד. כולל סקירה היסטורית של עולם המחשבים הניידים, ניתוח של התחום ותחזית התפתחות של המחשוב האישי לשנים הקרובות.

מלחמות ה-DVD
ההיסטוריה, המלחמות, התקנים, המושגים וגם כמה טיפים מועילים למי שרוצה לקנות צורב ולא מבין מה ההבדל בין R ל-RW, בין CD ל-DVD ובין Dual Lyaer ל-Double Impact.

אינטל נגד AMD, הקרב האחרון
סיפור המאבק בין ענקית המעבדים למתחרה הקטנה – מאיפה הן באו ולאן זה מוביל.

55 המילים הכי מעצבנות בעולם הוירטואלי
המילים שיצאו לכולנו מכל החורים במרשתת.

מחשבים זעירים
על מחשבי ה-SFF, הקטגוריה הכי מעניינת של המחשוב האישי.

עוד כתבות

64 ביט – מה זה בעצם?
מה זה 64 ביט, מה זה נותן והאם כדאי להשקיע את הכסף. מאיטניום ועד Athlon 64, מ-Merced ועד מרום. המשמעות מבחינת תאימות, ביצועים, הרחבות, בחירת מעבד ועוד.

האם הטכנולוגיה תהפוך אותך לסמל מין?
האמת? לא. אבל הטיעונים בעד מעניינים ויש מי שטוען שזה אחד הטקסטים הטובים שכתבתי.

ריבוי ליבות (Multi Core)
ריבוי ליבות במעבדים. מה זה, בשביל מה זה טוב, מי רוצה את זה ולמה. הכתבה עוסקת בין השאר ב-Multi Threading וכל הצד התיאורטי של העניין, אם כי ברמה בסיסית.

65 ננומטר – למה זה חשוב?
על המעבר של תעשיית השבבים לתהליך ליתוגרפיה מתקדם יותר, ועל חשיבותו. איפה עומדות בעניין אינטל ו-AMD, איך זה ישפיע על עולם המעבדים ועל השאלה איזה מעבד לבחור – אם בכלל.