שוקי גלילי SR

כל עניין הטיפול בראש הממשלה בעקבות השבץ בו לקה, עורר בי בשבוע האחרון תהיות וחשדות. לכן פניתי בנפרד לשני רופאים שאני מכיר, שניהם מנוסים ובעלי שם בתחומם, מצויים בפוליטיקה של עולם הרפואה ופרטי המקרה הספציפי הזה.
שניהם אמרו פחות או יותר דברים:
א. הטיפול המקובל לחולה במצבו של שרון בין השבץ הראשון לשני, הוא לתת לו מינון לא גדול של אספירין.
ב. מהפרטים אודות מצבו הרפואי של שרון, אי אפשר להסיק מסקנה אחרת מלבד זו: אין לו כל סיכוי להשתקם.
ג. ברוב המקרים, חולה בגילו ובמשקלו של שרון שמגיע לבית-החולים במצב בו הגיע, לא מנותח ולא מטופל. מניחים לו למות בכבוד.

אז איך הגענו למצב שבו מדינה שלמה עוסקת בתנועות הגוף הלא רצוניות של האיש? האם ייתכן שלו היה מטופל על ידי רופאים מומחים-פחות, המצב לא היה מגיע לאן שהגיע? ומדוע כה מעטים הרופאים שמוכנים להגיד לתקשורת את מה שרובם מסכימים עליו בינם לבין עצמם?

לפני כמה שנים, פרסם רופא ישראלי מחקר השוואתי שבדק את סיכויי ההישרדות של חולי לב שעברו ניתוחים זהים אצל רופאים שונים. הממצא העיקרי שלו היה שהסיכויים של מנותח ששילם סכום עתק תמורת טיפול על-ידי מומחה, אינם טובים מאלו של מנותח שטופל ברפואה הציבורית.

לפי סקר מכון דחף שפורסם היום (הלינק למטה), קדימה עדיין מנצחת בבחירות ואפילו לא מאבדת מכוחה.
במבט ראשון, אלו תוצאות תמוהות – מהי קדימה בלי שרון? חוץ, נאמר, מציפי לבני, איזה מועמד ראוי יש במפלגה הזו – רונית תירוש? מאיר שטרית? דליה איציק? חיים רמון? בלי להעליב (טוב, עם להעליב), זו מפלגה של לוזרים שנדבקו לשרון, האיש הכי פופולרי בפוליטיקה הישראלית, כדי לומר "אנחנו חרשנו".
מדובר באוסף של אנשים שאין ביניהם שום קשר באידיאולוגיה, בהשקפה, במקורות הפוליטיים. אנשים שחלקם הגדול ידעו שלא יהיו בכנסת הבאה אלא אם כן יצטרפו למפלגה של שרון, ועכשיו, כששרון מחוץ למשחק, סביר להניח שחלק מהם בכל זאת יישארו מחוץ לכנסת.

אני נוטה לחשוב שההצלחה של קדימה בסקר החדש משקפת את תחושת חוסר האונים והבלבול של הציבור. בסופו של דבר, העיתונות לא ממש טרחה להסביר לאנשים מה ההשלכות של השבץ שראש הממשלה עבר. היא לא שמה את הדברים על השולחן: גם אם יישאר בחיים הוא כנראה לעולם לא יחזור לעצמו.

אני מניח שיש אנשים שממשיכים לתת את קולם הוירטואלי למפלגה הוירטואלית, מתוך נאמנות לשרון. מתוך רצון להביע תמיכה בשעה הקשה באדם היחיד שהצליח להיות מנהיג – מבין כל ראשי הממשלה האחרונים. כי שרון, עם כל חסרונותיו המדומים והאמיתיים, ועם כל הביקורת שהושמעה עליו – גם מצדי – לא במקרה זכה לפופולריות הגדולה ביותר שראש ממשלה בישראל זכה לה כבר שנים.

הוא היה האיש החזק בעמדה שאויישה על-ידי יותר מדי אנשים חלשים. הוא היה ראש הממשלה היחיד מזה שנים שהצליח לגרום לישראלים להאמין שבאמת אכפת לו מה יקרה למדינת ישראל.

אבל שרון, גם אם יבריא, מחוץ למשחק. הוא לא יוכל להיות ראש ממשלה, בוודאי לא פיזית וייתכן שגם מנטלית. וכל המסתופפים, הנצמדים והנדבקים של מפלגת קדימה, הם אנשים שהציבור לא מספיק האמין בהם בעבר וגם לא יאמין בהם כשיגיע לקלפי.

תיכנסו תיכנסו.