נגד העברת "ארץ נהדרת" לשבת

בתחתית הפוסט הזה תמצאו לינק לעצומה בבלוג של אוריאל, האחיין התותח שלי. גם אחד הבלוגרים הכי צעירים בארץ וגם כת"צ מחונן בהתהוות. עכשיו הוא גם קיבל לינק מהשער של תפוז.

אני חושב שכדאי גם לכם ללכת ולחתום. הייתי מציע לכם לחתום, ולו כדי להוכיח שבעידן האינטרטנט יכול ילד עם בלוג להשפיע על סדר היום העיתונאי. אבל אל תעשו את זה מהסיבה הזו – כי אז תתנו פתחון פה למי שיטען שהעצומה לא באמת מייצגת את דעתם של החתומים עליה.

אני מציע לכם לחתום על העצומה כי הטענה הבסיסית של אוריאל נכונה: זה לא הוגן ולא חכם להעביר את "ארץ נהדרת" לליל שבת. לא חכם בגלל שזה בזבוז עצום של רייטינג – חלקם של הכיפות-הסרוגות באוכלוסיית ישראל הוא 15 או 20 אחוז אם אני זוכר נכון, ואני מניח שחלקם בין צופי התוכנית הוא גדול לפחות באותה מידה.
זה לא הוגן כי זה מהלך שמקפח צופים וותיקים של התוכנית, שהם גם ילדים שומרי שבת כמו אוריאל. הרי הם חלק ממודל עסקי – הם צופים, המפרסמים משלמים. לכן, זהו כוח הקנייה שלהם שמפרנס, בסופו של דבר, את הזכיינית קשת. לכן, גם אם בקשת לא מבינים את זה, זו פגיעה ב"לקוחות" שלהם. הצעד המתבקש הוא מרד צרכנים. אבל אפשר להתחיל בעצומה.

אז תיכנסו עכשיו ותחתמו. גם אם אתם עצמכם לא נפגעים, אבל כן מזדהים עם אלו שנפגעים. גם תעשו משהו בשביל זכויות הצרכנים בארץ הנהדרת שלנו, וגם תעשו את היום לאוריאל, שהוא אחלה בלוגר ואחלה אחיין.

ההרצאה של ביל גייטס

אתמול זכיתי לראות ולשמוע הרצאה של ביל גייטס על עתיד הטכנולוגיה.

היא הייתה – איך לומר – אחת ההרצאות היותר מרדימות אליהן נקלעתי בימי חיי. יסלחו לי כל האנשים שהקדישו את החודשים האחרונים בחייהם להצלחת הביקור של גייטס בארץ – אתם הייתם אחלה. זה גייטס שאכזב.

בהרצאה בת 45 דקות כמדומני, הוא לא אמר שום דבר חדש שאני יכול לחשוב עליו. מי שיודע לקרוא בין השורות יכול לזהות בשוליים מגמה שיווקית חדשה או שתיים. אבל בגדול – הוא לא הרגיש צורך לשתף אותנו בשום דבר חשוב.

גייטס הוא גאון. הוא יודע להשקיף קדימה, יש לו אגנדה, והוא הולך להמשיך לעשות כנראה הרבה כסף. לא מפתיע לגלות שהוא מעדיף לשמור את הרעיונות הטובים לעצמו. או לפחות לא לבזבז אותם על קהל מאזינים ישראלי.

שפעת העופות. הקונספירציה

מישהו שאני מכיר, רופא רציני – אפשר לומר בעל שם – הגיב על הפרסומים אודות שפעת העופות כך: הם צריכים לעניין אותך אם אתה מגדל עופות, או אם אתה עוף.

עם כל הכבוד לגידול המהיר בספירת הקורבנות במהלך סוף השבוע (תוכי בריטי אחד, וברווז שוודי – תקראו בלינק), והבטחת שרי החוץ של האיחוד האירופאי כי מדובר ב"איום עולמי", מתקבל הרושם שזה לא המצב.

בתוך ים המלל כדאי להתרכז בכמה נקודות:
א. שפעת העופות מדביקה, לעת עתה, עופות.
ב. במקרים מסויימים, העופות מדביקים בני אדם שבאים איתם במגע. לעת עתה, המקרים הללו נדירים.
ג. הסיכוי התיאורטי להתפתחות מוטאציה של הוירוס, שתעבור בין בני אדם, קיים. עד כמה הוא גדול? מה הסבירות שזה יקרה? לא ידוע.
ד. יש חיסון.
ה. יש תרופה.

מה שהופך מחלה למגפה, הוא שיעור ההדבקה. מה שהופך מגפה לקטלנית, הוא אחוז תמותה גבוה. מה שהופך מחלה לחשוכת מרפא, הוא היעדר תרופה. זה לא המצב.
נגיף ה-SARC הרג מאות בני אדם עוד בטרם שמענו עליו. שפעת העופות הרגה 64 אנשים, כולם למעט אחד היו מגדלי וסוחרי עופות.

מה שכן, כמה יצרני תרופות נהנים ממכירות יפות מאד. ומי שמכיר את ידה הארוכה של תעשיית התרופות, והדרכים העקלקלות שהיא מוצאת לעשיית רווחיה, לא יכול שלא לחשוב…

פרימיטיביות של שונאי פרימיטיבים

הלינק מקשר לטור גבה מצח ומנוסח בכשרון, אבל די נמוך בסך-הכל, של יוסי גורביץ'. הוא מדבר על ההחלטה להעלות ארצה 4000 הודים, צאצאי עשרת השבטים לכאורה, ומהר מאד גולש לתיאור ציורי של ישראל כמעלת-מהגרים כפייתית וגזענית.

לגורביץ' אין ספק: זהו השד הדמוגרפי שאשם במצב. ישראל מעלה את שבט המנשה, ש"אין הוכחה לכך שהתקיים אי פעם" כדי להגדיל האוכלוסייה היהודית בישראל ב-0.1%.

"למה, לעזאזל, אנחנו צריכים עכשיו עוד 4,000 הודים? החסרי מהגרים אנחנו? מה, לא מספיק צפוף כאן?" הוא שואל.

בדברו על הרב עמאר ("לא זה מטובות ההנאה – זה מהחטיפה והתקיפה") הוא מכריז" "אנשים רדופי שדים אינם רציונלים. אדם רציונלי היה מבין לאחר כשלון קליטת האתיופים, והכשלון החלקי של קליטת הרוסים, שהבאת עוד אלפי אנשים ממקומות נחשלים למדינה מערבית היא מתכון לאומללות" (ההדגשה שלי).

מה הפתרון של גורביץ'?

"יש שני פתרונות פשוטים למדי לבעיית השד. הראשון הוא הענקת זכויות שוות לאזרחי ישראל הערבים, ומודרניזציה של החברה הערבית. אנו מפחדים מהם, כשם שהאדון מפחד מן העבד; האוחז בשוט תמיד יפחד מנקמה. האינטרס של אזרחי ישראל היהודים, אינטרס שעדיין ניתן להצלה, הוא להפוך את ישראל גם לביתם של האזרחים הערבים; שותפים אינם ממהרים לשרוף את העסק המשותף. שלא לדבר על כך שמודרניזציה תורמת פלאים לירידת הילודה".

במילים אחרות: מאחורי החזות האינטלקטואלית לכאורה מסתתרת אותה גברת מודרניסטית מהדור הישן. "מודרניזציה של החברה הערבית", שתגרום לירידה פלאית של הילודה, היא המתכון של גורביץ'. זה, ונסיגה מיהודה ושומרון כמובן.

יצא המרצע מן השק. אם לשפוט על-פי טיעוניו, גורביץ' מאמין בסיום הכיבוש לא מטעמים מוסריים אלא כפתרון לפחד מהערבים, שהוא עצמו מתוודה עליו כשהוא אומר "אנחנו". הוא אינו מתווכח על המטרה אלא על האמצעים, ו"הטיפול המומלץ" שלו למגזר ערביי ישראל הוא מה שחלק מחבריו מכנים "כיבוש תרבותי".

גורביץ' גם מדבר על דמותה של ישראל, כמדינה יהודית או דמוקרטית. אולי היה מועיל גילוי נאות, או לפחות הפניה לדברים אחרים שכתב בנושא: "לא רק שאינני רוצה להיות יהודי, אינני יהודי כלל ועיקר. יהדות היא מערכת אמונה ומצוות; אני אינני מאמין ואינני שומר על המצוות. אינני יהודי. אני ישראלי: אני אזרח מדינת ישראל. אבל יהודי אינני, ולא אהיה."

אבל גורביץ' כופר לא רק ביהדותו שלו, וברעיון ששבט מנשה התקיים מעולם, אלא בעצם הקיום של העם היהודי. באותו מאמר הוא מוסיף "היהודים אינם עם. אין להם שפה משותפת, מוצא משותף, טריטוריה משותפת או חזון משותף".

זה מזכיר לי קצת את הטקסט הזה "היהדות כדת שמימית… איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית. היהודים אינם עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות בהן הם מצויים". סעיף 20 באמנה הפלשתינית, בתרגום יהושפט הרכבי.

מתאים אולי לצטט פה גם את סעיף 22 באמנה: "הציונות היא תנועה מדינית הקשורה קשר אורגני באימפריאליזם העולמי והיא עויינת לכל תנועות השחרור והקידום בעולם. היא תנועה גזענית קנאית בהווייתה; תוקפנית התפשטותית-התיישבותית במטרותיה; פשיסטית-נאצית באמצעיה".

גורביץ' אולי חושב על עצמו כמשתייך לשמאל האידיאולוגי, אבל נימוקיו אינם מוסריים או אתיים אלא תועלתניים. אם יש בסיס אידיאולוגי בהשקפתו, הרי שהוא משקף הפנמה של התעמולה הלאומית הפלסטינית. שזה לא בהכרח גרוע יותר מהחזקה קיצונית בנראטיב הציוני הקלאסי, אבל זה בטח לא טוב יותר.

ומעל לכל, יש בדברים שלו התנשאות – על המהגרים, על הדתיים, על ערביי ישראל, על ישראלים שמגדירים את עצמם יהודים. כל הפרימיטיבים האלה שמבינים מה צריך לעשות הרבה פחות טוב ממנו.

שדיים גדולים ושפעת עופות

חבר שלי גילי, שהוא "ירוק" אמיתי – לא כמוני – העיר את תשומת לבי לעובדה מעניינת. לבנות של היום יש ציצי גדול יותר (או שדיים גדולים יותר, או היקף חזה גדול יותר – מה שנשמע לכם הכי פוליטיקלי קורקט. אני, עדיין קורא להם "ציצים" כשהם מחוברים לנערות).

היינו על חוף הים, והבעתי תמיהה על ריכוז השדיים הגדולים בסביבתנו (כן, לפעמים אני קורא להם "שדיים"). הצבעתי, באופן ספציפי על קבוצת נערות שהייתה לידנו (טוב, לא ממש הצבעתי כי זה לא מנומס. הפניתי את תשומת לבו של גילי וסיפקתי נקודות ציון כלליות). הגיל הממוצע, עד כמה שיכולתי לשפוט, היה בערך 18. גודל חזיית הביקיני (ביקיני אצל כולן) הממוצע היה C90.

לטובת אלו מכם שלא מבינים בגדלי חזיות, אעצור את הסיפור כדי לספק הסבר קצר:
A = אין
B = בדיוק
C = קאראמבה!
D = די…
(הזכויות שמורות לעידו תבורי)

בגדול, A אומר חזה קטן, B הוא חזה בינוני, C הוא גדול ו-D הוא גדול מאד. יש גם DD שאומר גדול מאד מאד (תיאורטית יש מידות עד JJ, אבל נעזוב אותן הפעם). המספרים מתייחסים להיקפים, כשבגדול: 70 זה חזה קטן, 80 בינוני, 90 גדול. זה לא מאה אחוז מדוייק (בשביל זה מודדים…), אבל הנוסחא המקורבת הזו בוודאי עזרה לגברים הלא-משכילים שביניכם להבין: C90 זה די גדול.

בכל אופן, כשהערתי לגילי על הריכוז הגדול של שדיים, במקום שבו ציפיתי לראות סתם ציצים, הוא אמר שזה ברור: לצעירות של היום יש חזה גדול יותר. כששאלתי מה כל-כך ברור, ולמה זה הגיוני, הוא השיב שזה בגלל שהן אכלו עוף.

ובמעבר חד לשפעת העופות: ברור לכם שהשפעת הזו היא יצירה אנושית, נכון? ברור לכם שאי אפשר לשחק בגנטיקה של העופות, לשנות את האקולוגיה שבה הם חיים, ולהזריק להם כל מיני כימיקלים, בלי שזה ישפיע על מי שאוכל אותם, נכון?

סתם אנקדוטה: אולי שמעתם על החשיבות הגדולה של חומצת השומן אומגה 3. זהו חומר שהגוף לא יכול לסתנז בעצמו, ולכן יש לצרוך אותו בדגי ים (שמזוהמים במתכות כבדות), מאגוזי מלך (שיעשו לכם שלשול), בשמן קנביס (צמח שגידולו, כידוע, אסור על-פי חוק), בשמן זרעי פשתן (מכבישה קרה, שנשמר בקירור ובחושך, אחרת הוא מתחמצן והופך רעיל), או מתוספי מזון יקרים.

התוצאה: יותר מחלות לב, מחלות נפש, סרטן, ועוד ועוד.

פעם, קיבלנו את האומגה 3 שלנו מביצי תרנגולות, אבל אחרי שבייתנו אותן ושינינו את המזון שלהן ההרכב של הביצים השתנה.

מחלות קטלניות בדרך-כלל לא עוברות ממין אחד לאחר. כשזה קורה, זה בדרך-כלל מעיד על עיוות אקולוגי. למשל, מחלת קרויצפלד יעקב ("הפרה המשוגעת") נגרמה כנראה כתוצאה מהזנת בקר בתערובות שכללו בשר בקר. קניבליזם לא קיים אצל פרות בטבע, ולכן המערכת החיסונית שלהן מגיבה אחרת לנגיפים שמגיעים ישירות למערכת העיכול שלהן. לא מפתיע לגלות שמתפתחות מוטאציות שמתנהגות אחרת. למשל: מדביקות בני אדם.

לכן, לא מוגזם להניח שגם שפעת העופות התפתחה כתוצאה מניסויים אקולוגיים מטורפים כאלה. והסמיכות לדיון הציבורי בנושא פיטום האווזים צריכה לגרום לכם לחשוב. תארו לכם שיש אנשים שזכויות האווז מעסיקות אותם יותר מהסחר בנשים, למשל. נראה לכם מטורף? אולי לא לגמרי מטורף, כשלנגד עינינו נבנה מגדל בבל של התעמרות בטבע.

אני אפילו לא מדבר על ההנדסה הגנטית – תחשבו על חומרי ההדברה, התרופות, השינויים התזונתיים, והמים המזוהמים שהחקלאות בת ימינו מרעילה בהם את הצמחים ובעלי החיים שאנחנו אוכלים אחר-כך. אין לאן לברוח מזה.

אתמול זו הייתה הפרה המשוגעת, היום זו שפעת העופות, ומחר זו עלולה להיות מגיפה שלא נפחד ממנה, אלא גם נראה מאות מיליוני אנשים מתים ממנה.

טוב – אמרתי לגילי – אם מרעילים אותנו אז לפחות יוצאים מזה ציצים גדולים.

והבהרה לבקשת הקהל: אני לא טוקסיקולוג, לא עוסק בביוטכנולוגיה או ברפואה ווטרינרית, לא חקלאי, לא לולן, לא מגדל בקר, לא מפטם אווזים, לא אוכל אפרסמונים ולא אוהב ריח של גויאבות (ולמרות זאת ניסיתי לטעום פעם אחת, וגם הטעם – למקרה שתהיתם ואין לכם סבלנות לחכות לגירסה נטולת-הריח – לא משהו).

נגד הטחינה המוכנה

גם אם מתאמצים לשכנע אתכם אחרת, אין לכם שום סיבה טובה לקנות טחינה מוכנה. זה אולי לא נראה לכם עניין ששווה להקדיש לו הרבה מילים, או זמן קריאה, אבל תנו לשכנע אתכם.

***

הטחינה המוכנה, המכונה לעיתים "סלט טחינה", הופיעה על המדפים מתישהו בתחילת שנות השמונים (נדמה לי שהמוצרים הראשונים היו של "פיקנטי" ו"פיקניק"). היא נראתה כמו המשך טבעי לסלטי החומוס המוכנים שנמכרו במשקל כבר כמה שנים קודם. בשנים האחרונות, על רקע הפופולריות הגוברת של הטחינה, השוק לטחינה המוכנה גדל והופיעו הרבה מוצרי טחינה חדשים.

בדומה לסלטי החומוס, סלט טחינה מוכן הוא מוצר תעשייתי שאמור לדמות מאכל מסורתי. אתם יכולים לנחש לבד שהוא פחות טעים, ובוודאי הרבה יותר יקר מהדבר האמיתי. יותר מזה: סלטים מוכנים בכלל, וטחינה מוכנה בפרט, הם מוצרים מאד לא בריאים.

"חומצות מאכל", "חומר משמר" ועוד מרכיבים שמופיעים באותיות הקטנות, הם כימיקלים. מחיי המדף התיאורטיים של המוצר הזה, שהם בלתי הגיוניים בעליל, אתם יכולים להסיק שכל דמיון למקור, בהרכב הכימי ובערך התזונתי, הוא מקרי לגמרי.

מקובל מאד להוסיף לטחינה התעשייתית גם עמילן מעובד, שמעבה את המרקם שלה אבל תורם לגוף שלכם סוכרים מיותרים. זה הופך את הטחינה הרבה יותר משמינה והרבה פחות בריאה למי שמשק הסוכר שלו ממילא נמצא בסיכון (למשל, משום שיש לו מקרי סוכרת במשפחה).

אגב, את הטחינה המוכנה מייצרים מחומרי גלם זולים ופחות איכותיים, בראשם טחינה גולמית מאיכות נמוכה יותר.

בשונה מחומוס, הכנה ביתית של טחינה היא משימה פשוטה שלא דורשת מאמץ ומיומנות מיוחדים. טחינה אמיתית שתכינו לבד בבית, בעצמכם, תהיה לא רק טעימה בהרבה, אלא גם בריאה מאד. בטחינה יש הרבה סידן, אבץ, חלבון, נוגדי חמצון, חומצות שומן חיוניות, מגנזיום וברזל. היא טובה למערכת העיכול, מקטינה את הסיכון לחלות במחלות לב, ותורמת לגוף ויטמינים ומינרלים.

טחינה מוכנה תורמת לגוף בעיקר כימיקלים וצרבת. היא לא תחסוך לכם הרבה זמן ובטח לא תחסוך לכם כסף. ומעל לכל – הרבה יותר כיף וטעים להכין את הטחינה שלכם בעצמכם.

הרשימה הזו היא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.

סליחה

ערב יום-כיפור, אני רוצה לבקש סליחה.
מכל מי שפגעתי בו במזיד, ברגע של רשעות או גבהות לב.
מכל מי שפגעתי בו בשוגג, בחוסר טאקט או חוסר רגישות.
מאלו שנפגעו ממני בצדק, ממעשה שעשיתי או ממחדל, או מדברים שאמרתי.
מאלו שנפגעו ממני שלא בצדק, כי לא הסברתי או לא הובנתי או לא הבהרתי.

מי שרוצה לתבוע את עלבונו מוזמן לעשות את זה ביבשה, באוויר ובאימייל.
ומי שרוצה להכות על חטא ולחזור בו מדברים שאמר, או להתוודות על דברים שעשה, כדי לסחוב איתו פחות שיט אל השנה החדשה – מוזמן לא פחות.
ולמי שינצל את ההזדמנות כדי לכתוב לי תגובה מפגרת ולנסות לסובב איזו סכין ערב היום הגדול והנורא, אני סולח מראש.
גמח"ט.