עתידו הפוליטי של ביבי

בעקבות ליל המיקרופונים ב'.

אולי אתבדה, אבל יש לי חשד שהקריירה הפוליטית של ביבי מתקרבת לסיומה. כפי שכבר הסברתי, המהלך שלו צפוי להיתפס בליכוד לא רק כחתרני אלא גם כאנוכי. כמו זה של אנשי דוד לוי ב-1992, שתרם לנפילת הליכוד ולא הביא תועלת ללוי עצמו.

ניתוק המיקרופון לשרון, והמהלך המבריק מצד שרון שעזב את האולם, רק מחמיר את מצבו של ביבי. עד כדי כך, שהטענה של אנשי ביבי כאילו אנשי שרון ניתקו את המיקרופון במכוון לא נראית דמיונית, אם כי קשה להניח שהיא נכונה.

ההפסד של הליכוד ברשות ביבי בבחירות הקרובות הוא כמעט וודאי. לכן ההפסד של ביבי בבחירות הפנימיות בליכוד היום, גם הוא כמעט וודאי.

גלובליזציית המקררים

לא מזמן ערכתי בדיקה השוואתית בין עכברים של יצרנים שונים. היו טובים יותר וטובים פחות, אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, יוצרו בסין.

זה מסימניה המובהקים של הגלובליזציה. במקרים מסויימים, אתה יודע ששני המוצרים שנחים זה לצד זה, יוצרו באותו מפעל סיני, שגם טרח להדפיס עליהם את הלוגואים של ה"יצרנים" השונים. ישנם, לעיתים, הבדלים אמיתיים בתכנון ובנהלי הבדיקה, שמשמרים את ההבדלים ההיסטוריים בין היצרנים. פס הייצור הסיני הוא לא המרכיב היחיד במשוואה. אבל מי שממש יתעקש, יוכל למצוא בחצי המחיר מוצרים כמעט זהים לאלו של היצרנים הגדולים, כי מה לעשות שהאאוטסורסינג של הייצור כרוך בזליגת ידע.

בשבוע שעבר קניתי מקרר. בחנות, כשניגשתי להשוות בין המקררים הזולים, גיליתי להפתעתי שהם דומים זה לזה כמעט עד הפרט האחרון. על זה מופיע לוגו אחד ועל ההוא מופיע לוגו אחר, ושינויים קלים בגוף המוצר גם גורמים להבדלים של כמה סנטימטרים במידות, אבל אין ספק: מדובר באותו מוצר. אלקטרה, לנקו, אמקור – עד כמה שיכולתי לשפוט כולם יוצרו באותו מפעל בטורקיה.

מקרר, בניגוד לעכבר, הוא מוצר שלא משתלם להעביר את הייצור שלו לסין. הוא לא עולה מספיק כסף כדי שישתלם לטלטל אותו את המרחק הזה – בכל זאת, מדובר במוצר גדול בהרבה מאשר עכבר. הטורקים גם מייצרים מקררים בשביל אירופה, מעילי עור בשביל האיטלקים, ומוכרי דונר בשביל גרמניה. מעניין ממי הם קונים עכברים.

אפילו מופז צודק לפעמים

היו מעשי פוטש בליכוד, אבל מעולם לא הודח ראש-ממשלה מכהן על-ידי מרכז הליכוד. בטח לא כזה שמקבל תמיכה גדולה כל-כך מהציבור.

ביבי אמור היה לדעת את זה. הוא אמור היה להבין שלא יכול לצאת שום טוב ממה שהוא עושה. כמו ויצמן ז"ל, הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ למפלגה. כמו דוד לוי (יבדל"א) לפני בחירות 1992, הוא עלול גם לחבל בסיכויי הליכוד לזכות בבחירות. אבל אין סיכוי שהוא ינצח, אין סיכוי שירוץ בראש הליכוד (כל עוד שרון במפלגה), ואין סיכוי שיהיה ראש-ממשלה.

וכמו שביבי עשה הכל כדי לחסל פוליטית את כי מי שניסו להדיח אותו (מרידור, מרדכי וכו'), כך הוא יחוסל פוליטית בעצמו. אם אני מבין משהו מאיך שהראש של הבן אדם הזה עובד, בביקור האחרון שלו בארה"ב הוא כבר החל לגשש לגבי האפשרות של לעבוד בשביל קרן המטבע הבינלאומית.

דברים שאפשר למצוא על השטיח שלי

 

חתלתולה חמה.
רכה, יפהפיה, מוכנה לעשות הכל –
רק שאגע.
מתמכרת ליד,
מלאה באמון בלתי מסוייג.
כי עם שטיח רך וליטוף בגב, על בטן מלאה, איך יכול משהו בעולם הזה להיות רע?

שתי בדיחות של חנונים

בדיחה א:
פעם היה משולש ישר-זווית שסבל מהזעת-יתר.

בדיחה ב (באדיבות ג'ו והמגמה המדעית):
משוגע אחד רץ בבית המשוגעים מחדר לחדר וצעק "אני מספריים, אני אגזור אתכם!"
כולם ברחו חוץ ממשוגע אחד. שאל המשוגע-מספריים: "אתה לא מפחד?"
"לא", ענה המשוגע השני, "אני e בחזקת x".

הסתימות של גדעון עזרא

אני מתנצל מראש בפני היוצר של הקולאז' המקסים הזה, שמוזמן להזדהות ולקבל קרדיט. בכל אופן, קיבלתי את זה באימייל. מה שמיוחד בתמונות האלה, לדעתי, זה לא הייצוג הגבוה לנשים ולא העובדה שחברי כנסת מפהקים, אלא הגילוי המצער שהם לא טורחים לכסות את הפה כפי שכללי הנימוס מחייבים. מה שמראה שלא מספיק ללבוש ז'קט כדי להפוך בהמה לחבר פרלמנט.

נלחמים באנטנות הסלולריות

תקדישו חמש דקות.