המקצה הראשון של יישום חוק טל הסתיים, בתוצאות מאכזבות משהו. רק 31 תלמידי ישיבה גוייסו לשירות סדיר במסלול החדש.
כמובן שאיש כטומי לפיד לא יפסיד הזדמנות כזו לזרות מלח על הפצעים וחול בעיניים. הוא מגדיל לעשות ואומר "לקראת ההתנתקות מגייס צה"ל שוב את כל המילואים מכל הבא ליד… לעג לרש הוא ש-31 תלמידי ישיבה שהזדקקו להטבות חוק טל הם התשובה לעוול שנגרם לציבור… שמתגייס לצבא ומשרת את המדינה נאמנה בזיעת אפו ולעיתים גם בדמו".
על כך כבר אמר משה צוקרמן בספרו "חרושת הישראליות", שמעניין שאותם אנשים שרגישים כל-כך לאי-צדק, לא שואלים על מה ולשם מה אנשים נדרשים להרוג ולהיהרג, אלא חשוב להם רק שתהיה חלוקה צודקת של ההרג.
אבל כדי להבין את האבסורד, עדיף שנבין קודם כל מהו חוק טל, כיצד נוצר ומדוע דבריו של לפיד מעידים על בורות פושעת במקרה הטוב ועל ניסיון להונות במקרה הרע.
המציאות שיצרה את חוק טל
עד סוף שנות התשעים היה הפטור של תלמידי הישיבה משירות סדיר מעוגן בצו של שר הביטחון, שחודש אחת לכמה שנים. הבג"צים הרבים שהוגשו בנושא דחפו בכיוון של החלפת הצו בחוק.
זוהי תופעת לוואי מוכרת של התהליך הזוחל שמכונה "אקטיביזם שיפוטי", ושאחד ממאפייניו היא נטייה של בג"צ לדון בעתירות שבעבר הוא נהג לדחות. כתוצאה מכך, פתרונות עוקפי-חקיקה שהיוו חלק מה"פוליטיקה ההסדרית", הוחלפו בחוקים. לכאורה, מה רע בכך? האם לא עדיף שנהיה מדינת חוק שלא משאירה שום בעיה לפתרון באמצעות הסדרים, תקנות, צווים וחוקי עזר?
הבעיה היא שישנן סוגיות שאין להן פתרונות פשוטים, ויציבות המערכת הפוליטית בישראל התבססה, במשך שנים רבות, על עקיפת הבעיות באמצעות פתרונות זמניים. החלפת הההסדרים בחקיקה מקבעת ומנציחה את הבעיות, או כופה פתרונות שאינם ניתנים ליישום (סקירה מעמיקה של הנושא, כולל דוגמאות רבות, אפשר למצוא בספר "מהשלמה להסלמה", של מוריי לשעבר, ד"ר אשר כהן ופרופ' ברוך זיסר, כמו גם באינספור מחקרים ומאמרים שלהם ושל פרופ' אליעזר דון יחיא שגם אצלו היה לי הכבוד ללמוד).
מדוע חוק טל עדיף לכולם
מכל מקום, הפתרון ההסדרי בנושא תלמידי הישיבות היה בעייתי מאז ומעולם. הוא לא רק הנציח את אי-גיוסם אלא גם כפה סד כלכלי על הציבור החרדי שחייב אותו להיעזר בשירותי סעד כדי להתקיים.
במצב הישן, שהתקיים עד חוק טל, לצעיר חרדי שהלך לישיבה אסור היה להפסיק ללמוד ולהתחיל לעבוד, עד סוף שנות העשרים לחייו ו/או עד שהיה אב למספר גדול מספיק של ילדים.
שר האוצר לשעבר יעקב נאמן, בין הוגי ודוחפי חוק, היה הראשון להציג את האינטרס הציבורי המהותי שבגללו החוק הזה חשוב כל-כך: הוא יאפשר לחרדים להשתלב בשוק העבודה ארבע שנים מוקדם יותר, ולאורך זמן ישנה כליל את המצב הכלכלי של הציבור החרדי בכללותו.
הצימוק עבור צה"ל: עם קבלת הפטור משירות סדיר, הצעירים החרדים יצטרפו לכוחות המילואים. רוב החרדים עשו מילואים גם קודם, אבל עכשיו הם מתחילים לעשות מילואים קודם, כך שצה"ל לא הפסיד והמשפט שציטטתי מטומי לפיד מעיד, כאמור, על בורות או על חוסר יושר.
בצה"ל לא רוצים אותם
בצה"ל, חשוב לומר, יש מחלוקת בנושא. ביחידות השדה עדיין יש מי שמפנטז על גיוס צעירים חרדים לשירות קרבי – בסך-הכל יש מחסור תמידי בכוח אדם מתאים מבין המיועדים לשירות ביטחון.
אבל באגף כוח-אדם, באופן כמעט מסורתי, מתנגדים נחרצות לגיוס החרדים וכבר העבירו במהלך השנים כמה חוות דעת בנושא. הם יודעים את האמת: שפוטנציאל הגיוס האמיתי בקרב הציבור החרדי הוא קטן, וכי ההשקעה בהתאמתו לצרכי הצבא היא בלתי אפשרית.
לקחת צעירים שגדלו בסביבה חרדית ולהפוך אותם ללוחמים – או חיילים בכלל – פשוט לא משתלם. אגף כוח-אדם, אגב, הוא "זה שקובע" לענייננו.
באג"ס/אכ"א גם יודעים את האמת על מצב כוח-האדם בצה"ל: אין צורך בעוד חיילים. האוכלוסייה גדלה בהתמדה, צה"ל צריך בכלל להתכווץ, ובתוך שנים בודדות רוב הצעירים החילונים כבר לא יגוייסו לשירות סדיר רגיל. יש, עם זאת, היגיון מסויים בהגדלת מצבת חיילי המילואים, ולזה חוק טל דווקא תורם.
איך מגיעים לפתרון צודק
אגב, מי שהביא בסופו של דבר את חוק טל לחקיקה היה לא אחר מאשר אהוד ברק. כן, האיש שהבטיח לגייס אותם לצבא הוא זה ששלח אותם הביתה. כי בצה"ל לא רוצים אותם, וכי יש היגיון כלכלי וחברתי פשוט ברעיון לפטור אותם משירות צבאי. מה שנקרא – דברים שרואים משם.
אני לא מזלזל בבעייתיות שכרוכה בעובדה שהחוק בישראל בעצם מפלה היום בין חילונים לחרדים. אני יכול לנתח את התמונה הגדולה יותר, שכוללת גם ערבים שאינם משרתים, ואחוזי פטור גבוהים בקרב הציבור החילוני, אבל עדיף להתמקד בעניין אחר: ממילא אין צורך בכל האנשים האלה.
הפתרון ה"צודק", מעבר לשינוי המתחייב באופיו של צה"ל מצבא-עם לצבא-מקצועי, הוא לחוקק חוק שירות לאומי חדש. חוק שיעניק הטבות כלכליות (במס, מלגות וכו'), למי שירתום שנים יקרות מחייו לשירות המדינה. ישנה מספיק עבודה – בבתי-חולים, במוסדות ציבור שונים, וגם בגמ"חים חרדיים, מ"יד שרה" ועד "זק"א". אפשר לשלב בהדרגה את הציבור החרדי, כמו גם את ערביי ישראל וציבורים נוספים, בשירות לאומי כזה.
פתרון כזה יעזור להחליף את צה"ל כגוף מגבש, ויחליף אותו בתפקידו ככור ההיתוך של החברה הישראלית. הוא יספק תשובה לכל מי שמגבלות של דת ומצפון מונעות או מניעות אותו משירות בצה"ל, כולל פציפיסטים.
