כפי שכבר הסברתי בעבר, אני חושב ש"השיר שלנו" היא סדרה מבריקה. בעיקר העונה הראשונה, אבל גם בשנייה היו לאורי גרוס כמה יציאות משובחות (הלוואי והייתי מתקרב לריכוז כזה של יציאות משובחות, בתחום היצירתי או בכל תחום אחר של החיים…).
אם נכנסתם לפה בגלל הכותרת אתם לא זקוקים להסבר. אם נכנסתם מסיבה אחרת ואתם לא מבינים על מה אני מדבר, לא רואים את הסדרה ולא יודעים מיהו אורי גרוס, אז לא יעזור שאסביר ואני מציע לעצור כאן.
ועכשיו שהמשכתם: אני בעד נחי. אני לא בעד בגידות, וצר לי על מיקי. צר לי על המיקיות באשר הן, אבל בינינו – נחי הוא כזו נשמה טובה, שאי אפשר באמת לכעוס עליו. רק לנסות להבין את הסיבות למעשה שלו. ואני מניח שישנם עוד נחים כאלה, ואני מניח שגם להם יש את הסיבות שלהם. במילים אחרות: אני יכול להבין את הסיטואציה שבה בגידה נעשית אפשרית. היא עדיין לא לגיטימית ועדיין נחי יצטרך לקחת עליה אחריות, אבל הוא לא היחיד.
זה שנעשה מעשה לא הוגן כלפי מישהו, לא פוטר את אותו מישהו מהאחריות לחוסר ההגינות של עצמו. נחי הגיע למצב שבגד במיקי כי לא היה לו טוב איתה. כשאנשים בוגדים כי הם לא חושבים שיש עם זה בעיה, אפשר לטעון שהם נבלים. כשהם בוגדים למרות שיש להם עם זה בעיה גדולה, כדאי לנסות להבין את העניין. להבין מהן נסיבות החיים שמביאות אדם לעשות מעשה שמנוגד למוסר שלו, כדי שאפשר יהיה ללמוד מזה וליישם את התובנות היקרות בחיים.
והמרכיב הזה של התסריט, גם אם העונה השנייה בסך-הכל פחות טובה, מוכיח שוב שאורי גרוס הוא לא רק כותב מאד חריף אלא גם יוצר עם רגישויות אנושיות. אפילו, הייתי אומר, שמנסה להעביר מסרים עמוקים וללבן דילמות מוסריות. והוא עושה את זה בסדרת טלוויזיה שרוב צופיה עם ילדים וילדות, וגם מקפיד לשמור איתם על קשר…
הבחור הזה מכוון רחוק מאד.
Google ממשיכה לפי התוכנית: גמרה למפות את ה-Web (בערך…) וממשיכה למפות את העולם. ידיעה על התוכנה שעושה את זה, Google Earth, תוכלו לקרוא כאן (ynet).
בלינק הזה, תמצאו כתבה שלי על כלי התוכנה של Google, ועל מקומו של כלי התוכנה החדש באסטרטגיה שלה (חפשו בחלק שתחת הכותרת "האח הגגול").
התייחסות נוספת לעניין, בפוסט שכתבתי בינואר.
ובשתי מילים למי שמתעצל: Google קנתה בסוך השנה שעברה את חברת KeyHole, שמחזיקה בטכנולוגיית GIS משובץ תמונות לוויין. המערכת שלה יודעת לגלוש בתלת-מימד לתמונות אמיתיות מ(כמעט)כל רחבי כדור-הארץ.
שימושים אפשריים: לראות את המלון שלכם מהאוויר לפני שאתם מזמינים, לשוט בגונדולה בוונציה בלי לקום מהכסא, ובעתיד: להציץ לחדרי מיטות של אנשים. חכו ותראו.
תצלום: יונית.
[להצגת תמונה גדולה לחץ כאן]
בתיקון לחוק העונשין, עבירות מין (התשל"ז 1977), שהוכן על-ידי מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, נאסרה הפצת איבר המין המכונה "זין".
סעיף 345 לחוק אוסר על אדם להחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ, לאיבר המין של אשה, ומי שעובר על כך עשוי לקבל עונש של עד 20 שנות מאסר. "בתקופה האחרונה פשתה תופעה של שימושי באיברי מין המשמשים לעבירות מין ומכונים 'זין', כולל אצל בני נוער. כמו כן, מיובאים למדינת ישראל איברי מין בכמויות לא מבוטלות. כשכלים אלה קלים להשגה ומוצגים בריש גלי, זה מקל על ביצוע עבירות מין מהותיות, ועלול ליצור רושם בקרב הציבור שרשויות אכיפת החוק מפגינות סלחנות כלפי השימוש במין בכלל", נכתב בתזכיר החוק.
בנוסף, מצוין כי יש קושי לאכוף את הסעיף על מוכרים ויבואנים, משום שהדרישה החוקית היא להוכיח שהכלים הללו משמשים לביצוע עבירות מין. "זין" יכול לשמש גם ככלי נוי, או לפעילות מינית שאינה מופיעה בתיקון לחוק העונשין. וכאן הבעיה. "זין", למעשה, עשוי לעורר ספק שמא הכלי משמש לצרכים אחרים, ולא לעבירות מין. כאשר אין סימנים ברורים, יכול להתעורר ספק באשר לייעודו של הכלי.
בתיקון, למעשה, מובהר שגם אם כלי מסוים, כמו ה"זין", עשוי לשמש גם למטרה מותרת – אם עיקר ייעודו הוא שימוש לעבירות מין, החזקתו אסורה, והתיקון לחוק קובע שה"זין" נועד בעיקר לשם מין.
בדברי ההסבר לתיקון נכתב שהזימוש ב"זין" וייבואו הפכו ל"מכת מדינה". המונח 'זין' מוכר בשפת הרחוב, ואף זכה לעיגון מפורש במילונים מסוימים", נכתב בדברי ההסבר.
(הטקסט הזה הוא פרודיה המבוססת על ידיעה של טל רוזנר ב-ynet. היא נועדה לצרכי ביקורת והומור ואין ליחס לה שום כוונות אחרות)
הלינק המצורף מוביל לטור של גילי סופר, שהוא לא רק חבר שלי ואיש טוב באופן כללי וכותב מאד יפה, אלא גם לפעמים יוצא לדבר ממש לעניין. מאד מאד מומלץ.
לי, אגב, יש טלפון סלולרי (אם אפשר לקרוא לו ככה), אבל שני המשפטים שאני אומר בו הכי הרבה הם "אתה ליד טלפון רגיל?" ו"אתה רוצה להתקשר לטלפון הרגיל?". וזה לא בגלל חיבה מיוחדת לבזק אלא בעיקר בגלל חוסר החיבה שלי לסרטן. שאף אחד לא יספר לכם שבגלל שהקרינה לא מאוננת היא לא מזיקה. אין דבר כזה, הכל מזיק. לחיות זה מזיק. שלא לדבר על רכיב DSP שמתקתק לכם במהירויות מטורפות ליד האונה הטמפורלית.
בלינק המצורף תמצאו תרגום לעברית של המאמר "חיסון קטלני", מאת עו"ד רוברט פ. קנדי הבן. המאמר עוסק בגילויים על הקשר לכאורה שבין אוטיזם לחיסונים שמקבלים לפי חוק כל ילדי ארה"ב.
בתמצית: בתחילת שנות התשעים כפתה מערכת הבריאות האמריקנית חיסונים חדשים על כל ילדי ארה"ב בחוק. בתוך עשור גדל פי 15 שיעור האוטיזם אצל הילדים (כמו גם מספר הפרעות תקשורת קלות יותר). במקום אחד ל-2500 לערך, מדובר על אחד ל-166 ילדים.
המחקרים גילו מתאם גבוה ויציב בין השימוש בחומר משמר בשם תמירוסל בחיסונים, לבין הגידול בשיעור האוטיסטים. השימוש בחומר הזה גורם – כך נטען – להרעלת כספית, שנחשבת היום כגורם אפשרי להפרעות קשב, היפראקטיביות ואוטיזם.
למרות הגילויים המרעישים בנושא, הוא נשמר בסוד בקשר של שתיקה בין פוליטיקאים, חברות תרופות, מוסדות אקדמיה וחוקרים – החשש מתביעות הענק שיגיעו שכנע את המעורבים שעדיף לטשטש עקבות מאשר לפתור את הבעיה – – כך לפי המאמר.
"הפתרון", אגב, הוא להעביר בהדרגה את החיסונים המסוכנים למדינות העולם השלישי. אין לי מידע בנושא, אבל אם אתם חושבים לחסן את ילדכם – הייתי בודק היטב את העניין, מברר מאיפה החיסון הגיע ומה הוא כולל.
