תקראו את זה, כי זה נוגע לכם. מאד נוגע לכם.
מהו האירוע הפוליטי החשוב של השבוע? פירוק משרד הדתות? לא. פרישת המפד"ל מהממשלה? ממש לא. האירוע הפוליטי החשוב של השבוע היא ההחלטה של שר המשפטים טומי לפיד על ביטול המעמד של בתי-הדין לעבודה.
אני לא בקיא בפרטי הפרטים של אחורי הקלעים. "ידיעות אחרונות" דיווח היום שטומי התייעץ, והחליט בניגוד לעצות. שהבטיח להקים וועדה שתבחן את הנושא, אבל החליט עוד לפני שקמה. העסקנויות והתחמונים האלה, לא זו בלבד שלא שייכים לתחום התמחותי – הם מעניינים את התחת שלי.
מה שחשוב פה הוא שמנסים לעשות בישראל מעשה נבלה גדול, עוול נורא לכולנו. ידיעות כתב על זה בעמוד 19, ידיעה שנעלמה בנבכי ynet מהר מאד אחרי שעלתה, כי הרי קורים כל-כך הרבה דברים חשובים במדינה שלנו.
רוב השכירים לא מודעים לזה ומעולם לא ניצלו את זה, אבל חוקי העבודה של מדינת ישראל הם מהמתקדמים בעולם. הם קובעים שאם המעסיק שלך מתעמר בך, מתעלל בך, מנסה לסדר אותך, לגנוב ממך, לדחוף אותך להתפטר כדי לחסוך את פיצויי הפיטורין שלך, וכל מעשה מנוול אחר – הוא אשם. הם מעניקים לנו ימי חופשה ומחלה, זכות לשעות נוספות ולפיצויים, ועוד כל מיני תנאים סוציאליים שהם די מפליגים בסך-הכל, ובדרך-כלל בצדק גמור.
וישנו גם בית-הדין לעבודה שנועד להבטיח שחוקי העבודה יקויימו כלשונם וגם כרוחם, וכדי להעניק לו את הכוח לעשות את זה נחקק בשבילו חוק מיוחד. מדוע צריך בית-דין מיוחד וחוק מיוחד בשבילו? משום שבפעם הבאה שמעסיק שלכם ידרוס את כבודכם, ייקח מכם משהו ששייך לכם או לא ייתן לכם משהו שמגיע לכם, אתם מעדיפים לפגוש אותו בבית-המשפט כשהוא במעמד שווה לכם – לא כשהוא מצוייד בעורך-דין מנוול שיזיין לכם את הצורה למען יראו וייראו. בשביל זה קיים החוק וזה מה שבית-הדין לעבודה עושה. בינתיים.
תגידו, מילים קשות אומר שוקי – "מעניין את התחת", "יזיין לכם את הצורה". ועוד שם המון Bold. אבל אם יעלה בידיו של השר הנכבד לפיד לעשות את מה שהוא רוצה לעשות, תגלו שמדינת ישראל הפכה לשוק עבדים גדול. שפתאום מישהו שאתם מכירים מפוטר ולא מקבל פיצויים, או שמקצצים לו במשכורת ובתנאים חד-צדדית, או שלא מחזירים אותה לעבודה מחופשת הלידה – כי יהיו מעסיקים שיעיזו לעשות דברים שלא העיזו עד היום. לכו אז לבית-המשפט, לטחנות הצדק הטוחנות לאט לאט, להתנהל שנים מול עורכי-דין כרישים בשביל כבשת הרש שלכם.
אני, שלא תופס הרבה מההסתדרות, שחושב שהשביתה (סליחה, "עיצומים") שמתקיימת בימים האלה היא ביזיון, שחושב שישראל היא סמל למוסר עבודה קלוקל, שחושב שמדינת ישראל צריכה לעזור יותר לחברות ועסקים, וששונא את המילה "צריך", אומר לכם: צריך לעצור את זה.
בתור התחלה, אני מבקש מאלו שבדרך-כלל באים לכאן, קוראים וממשיכים, להגיב. תגיבו כאן – אפילו במשפט, במילה.
אני מבקש ללנקק לזה, לדבר על זה, לצעוק על זה, להסביר למי שלא מבין, ולהעלות את הנושא למקום מכובד בסדר היום – לא עמוד 19 בידיעות אחרונות.
