בשבועיים האחרונים התברר לקמפיינרים במטהו של רון חולדאי שהעסק כנראה קצת יותר מסובך ממה שהם חשבו. הם מתחילים לעשות טעויות והן הולכות ונעשות חמורות. הטעות הגדולה ביותר, כמובן, היא ההחלטה לעבור מאסטרטגיית ה"הרדמה" לקמפיין הפחדה תוקפני ולשיטות של הפרד ומשול. בטח בשלב מוקדם כל-כך של מערכת הבחירות – הדברים החשובים יקרו רגע לפני.
שליפת השפן בדמות שלי יחימוביץ' שתוקפת חזיתית את דב חנין היה מהלך מוזר – יחימוביץ' עצמה הצהירה בעבר מספר פעמים שהיא תומכת חד"ש; הפעם הראשונה שהצביעה (כנראה) למפלגת העבודה הייתה כשהיא עצמה רצה כמועמדת העבודה לכנסת. בעיני הקהל שיחימוביץ' ייצגה בבחירות האחרונות, זו נראית כמו יריקה לבאר ממנה שתתה, ועוד בשביל מי – בשביל רון חולדאי שהיא עצמה אמרה עליו אחרי הבחירות האחרונות שהוא אנטי-חברתי?
יחימוביץ' ממילא נתפסת על-ידי רוב הציבור הישראלי כדמות צדקנית ונלעגת, במידה רבה בגלל תסריטאי "ארץ נהדרת". רוב האנשים – ובמיוחד אלה ששלחו אותה לכנסת – לא מעריכים יותר מדי את דעתה כיום. אם מישהו ניזוק באמת ממסע ההכפשה הציני שלה, הרי שזו היא עצמה. תראו, למשל, מה כותבים עליה חבריי בעבודה שחורה – אלו האנשים ששיחררו לך את החבל הכי ארוך. חבל שלי.
התשובה של דב חנין הייתה מכובדת ובמקומה, והיא יכולה הייתה לסגור את העניין – הזיכרון אצלנו הרי קצר כל-כך. אבל אז גוייס גדעון סער, חברה של שלי עוד מימי עיתון "חדשות". רק לפני שנה סער עצמו פינטז על ראשות תל-אביב יפו אבל גילה כנראה שאין לו סיכוי אצל התל-אביבים וירד מזה. במקום זה, כבר ביוני השנה, הוא פתח את הקמפיין של חולדאי בהזמנה ממלכתית לביקור בכנסת, לדון בתוכניות לאירועי שנת המאה וישב איתו צמוד צמוד (שימו לב מי עוד בתמונה. משני הצדדים…).
הבחירה בגדעון סער לחזק את דבריה של יחימוביץ' היא לא אידיאלית, בלשון המעטה, אבל כנראה שזה מה שהיה בארסנל (וכדאי לקרוא גם את התשובה של תשובתה של שרון שחף מעיר לכולנו לדבריו של הדמגוג).
מצד אחד, מרתק לראות את שלוש המפלגות הגדולות (והמושחתות) בישראל נעמדות מאחורי איש אחד (מה שמזכיר שאין ביניהן שום הבדלים אידיאולוגיים אמיתיים).
מצד שני, מסקרן לחשוב מה אומרים הסקרים הפנימיים שבידיו של מטה חולדאי – הם בטח ראו משהו שעשה להם שחור בעיניים אם בחרו ללכת על קמפיין שלילי. זה רע מאד לזרוק אבנים כשאתה גר בבית זכוכית, וכפי שתוכלו לראות ברשימת ה-101 על רון חולדאי – יותר שביר מזה קשה להיות.
באותו אופן, לשלוח חצי תריסר טירוני-רשת להפציץ בספאם-תגובות כמה מהבלוגרים היותר אכזריים בישראל, זה כמו להתכופף להרים את הסבון במקלחת של בית-כלא טורקי. מצד שני – מה אנחנו הבלוגרים מבינים. הרי אנחנו "סתם בועה" (ששווה להשקיע המון כסף כדי לפעול בה).
