שוקי גלילי SR

אם ההתחלה קצת מייגעת אתכם תזיזו קדימה. פשוט ענק.

עדכון 13 ביולי 2009: יובל סיגלר יצר איתי קשר והסב את תשומת לבי לכך שבית-המשפט המחוזי בתל-אביב ביטל את פסיקת בית-משפט השלום, וחייב את גילי סופר להחזיר את סכום הפיצויים + הצמדה. גילי סופר מאשר. כשלעצמי, לא ראיתי את פסק-הדין ולכן אני לא יכול להוסיף פרטים, אבל לכשאשיג העתק אעשה זאת.

***

במאי השנה זכה חברי גילי סופר בתביעת זכויות יוצרים שהגיש נגד קבוצת סיגלר. מוקדם יותר החודש (יולי 2008) נדחה הערעור של סיגלר לבית-משפט השלום בתל-אביב, והוא חוייב לשלם לסופר פיצויים בסך 18,000 ש"ח. 

הרקע לתביעה היא כתבה של גילי שפורסמה ב-ynet ואז באחד מעיתוני קבוצת סיגלר. אני, באופן טבעי, שמעתי רק את הצד של גילי. למעשה, שמעתי ואמרתי שלדעתי הסיכוי שלו לזכות קטן, ולשמחתי התבדיתי.

לא נכתב מספיק על המקרה החשוב הזה, וחבל, כי המלחמה של גילי היא המלחמה של רבים מאתנו. זהו סוג שונה של זכות היוצרים מזה עליו אנחנו רגילים לשמוע – של חברות התקליטים, אולפני הסרטים וגורמים אחרים שיש להם כסף וכוח ולעיתים קרובות הם עצמם חומסים את זכויותיהם של היוצרים שהם "מייצגים".

כתבו בכל זאת: צור שיזף, וולווט, ערוץ 7, וואלה ברנז'ה.

כן, פוסט שני ברציפות לעיתונאים בלבד. סליחה לכל השאר. אם אתם עיתונאים – צעירים יותר או פחות – אל תוותרו על האירוע של החטיבה הצעירה שיתקיים הערב. פרטים בבלוג החדש של החטיבה. תבואו, יהיה סבבה.

היה לי שבוע מאד סוער, עם כמה עניינים בוערים לטפל בהם, ולכן לא הספקתי לספר על כנס היסוד של החטיבה הצעירה שהתקיים בשבוע שעבר בבית סוקולוב בתל-אביב. בלינק יש הפניות לכמה דברים שכתבו על זה אנשים אחרים, אבל הרשו לי להוסיף דבר או שניים משלי.

ראשית, נכחו באירוע כ-350 איש, שזו כבר הצלחה. אישית, חששתי למצוא את עצמי עם חצי תריסר בני תשחורת ודי נשמתי לרווחה כשגיליתי שהגיעו הרבה אנשים, חלקם הגדול בשנות השלושים לחייהם. יש לי כמה השגות על דברים שנעשו ונאמרו באירוע, אבל בסך-הכל היה לטעמי מוצלח מאד ולמרות כל הציניות שהבאתי איתי יצאתי משם בתחושה טובה ועם יותר משמץ תקווה.

קריסת מעמד הביניים של העיתונות

אגודת העיתונאים היא גוף קשיש ומעט מיובש, אבל בימים האלה זורם בה דם חדש. המטרה המוצהרת של החטיבה הצעירה היא לשפר את מצב העיתונאים ומצב העיתונות, וזו ללא ספק מטרה חשובה בימים בהם התקשורת הישראלית הפכה מכלבת שמירה לסתם כלבה.

"החטיבה הצעירה" זו טרמינולוגיה נאה; אני הייתי קורא לזה "מעמד הביניים של העיתונות". כמו בחברה הישראלית, גם בעיתונות ישנו מעמד ביניים שהולך ונשחק, והתוצאה הבלתי נמנעת היא קריסה של כל המבנה.

ההתאגדות חשובה לא רק כדי לשמור על הזכויות של העיתונאים אלא גם כדי לאפשר להם עצמאות. עיתונאי שחושש לפרנסתו הוא עיתונאי "לחיץ" יותר; עיתונאי שלא גומר את החודש הוא עיתונאי שקל יותר לשחד אותו. לכן, אם אתם עיתונאים אתם חייבים לעצמכם מעורבות ביוזמה הזו.

יש לפעמים דברים שנעשים בישראל שהם כל-כך מתועבים עד שאני מתפתה לא לומר עליהם כלום, בתקווה שיעברו.

אבל מה שהתפתח בתקשורת סביב הפרשה הכואבת של החזרת גופות חיילי צה"ל, זה לא רק מתועב – זו פריצה חדשה של הנורמות ושל האתיקה, שמביישת את המקצוע ומטרידה את הנפש.

ביומיים האחרונים שמעתי בתקשורת, מספר פעמים – אפילו שמשלב מסויים השתדלתי להימנע מכך – תיאורים שנוגעים לגופות החיילים ותהליך הזיהוי שלהם. באנגלית אומרים על זה, בצחוק, "Too much information". אבל אני לא צוחק. למעשה, אני די מוטרד וגם מאד מתבייש מהזילות הזו של האנשים שמתו ושל בני משפחותיהם. מהחדירה הפורנוגרפית לתוך חייהם של אנשים שעולמם חרב עליהם, ומהדיווח חסר הרחמים על דברים שאין בהם שום עניין לציבור – רק למשפחות.