שוקי גלילי SRביום שלישי הקרוב, ה-22 באפריל, יתקיים אירוע הקראת שירה ליד מפעל פולגת המושבת בקרית-גת.
גם אם קריית-גת נשמע לכם רחוק (יש הסעה, אגב) וגם אם כל הרעיון נשמע לכם מוזר, שווה לכם לקפוץ למתי שמואלוף כדי לקבל עוד פרטים וגם כדי להבין את הרקע.
כדאי לדעת שזה לא הארוע הראשון מסוגו. אירוע דומה שזכה לתהודה הוא שירת המלצריות, שהיה חלק מהמאבק המוצלח של עובדי קופי טו גו.
אי אפשר להיות יצירתיים מדי במאבקים למען זכויות עובדים, ואם אתם עצמכם עובדים בשביל מישהו אז כדאי לזכור שלא לעולם חוסן. המאבק הזה הוא המאבק שלכם.
עוד סרטון וידאו משובח של אסף בילט, היוצר של סרטון הקאלט של אבו דאבי.
נמצא סופסוף משהו מועיל שאפשר לעשות עם האינטרנט הזאת.
שלב א':
99 בלוגרים התגייסו לקמפיין למען הפליטים והעובדים הזרים. פניתי אישית לכ-40. השאר הגיעו לבד.
אתם עדיין יכולים להצטרף (עניין של שתי דקות, ההוראות כאן).
שלב ב':
שלושה מכתבים שונים כבר נשלחו לשר הבריאות יעקב בן-יזרי, והם מתפרסמים פומבית במקביל גם באתר עבודה שחורה. יהיו מכתבים נוספים (גם אתם יכולים לכתוב כאלו).
כל מכתב פומבי כזה, יחשוף אנשים חדשים לבעיה – כמו גם לאופן הטיפול של משרד הבריאות בבעיה.
ממכתב למכתב יגדלו החשיפה, התהודה, ההתעניינות, הסיקור, והלחץ על משרד הבריאות. עד לפתרון.
שלב ג'
זהו קמפיין חברתי בכל המובנים. מנועי החיפוש אוהבים דברים כאלה.
מי שמבין ב-SEO, ורואה את הלינקים ההדדיים, יבין מדוע כבר עכשיו תוצאות 7-8 בגוגל עבור "יעקב בן יזרי" הן אלו:
זוהי לא כוונת הקמפיין אלא תופעת לוואי שלו, אבל המשמעות המעשית היא שמי שיחפש את שמו של השר יגיע לתיעוד ההתכתבויות עם המשרד בראשו הוא עומד.
למשל, כתב שעושה תחקיר רקע, ומחפש "בן-יזרי" בגוגל – יגיע להתכתבות הזו. גם יועצי התקשורת של השר או המפלגה יגיעו אליה, אם לא עכשיו אז לקראת הבחירות. יגיעו גם המצביעים בבחירות הפנימיות והכלליות (וגם הפריימריסטים, במקרה של מפלגה שיש בה פריימריז).
לרוב גם הפוליטיקאי עצמו יחפש וימצא את עצמו, כפי שהוא נראה ברשת – בהנחה שהוא משתמש באינטרנט. אגב, לדעתי השר יעקב בן-יזרי נוהג לגלוש.
זו לטעמי דרך יעילה עבור הגולשים להשתמש באינטרנט כדי להשפיע על הפוליטיקה בישראל.
[אם כי, לו היו מצטרפים לקמפיין 500 בלוגרים, הכל היה זז הרבה יותר מהר. ומצד שני – הוא עוד לא נגמר]
לכבוד שר הבריאות,
יעקב בן יזרי
הנדון:דרישה דחופה להתערבותך האישית
בנושא הטיפול הרפואי לפליטים ומבקשי מקלט
לכבוד השר שלום רב,
אני כותב אליך בשמם של עוד 98 בלוגרים (אנשים שמנהלים אתרים אישיים באינטרנט). יש בינינו עיתונאים, אמנים, אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים, וגם סתם אנשים מהישוב שאכפת להם ממה קורה במדינת ישראל. המשותף לכולנו:
אנו דורשים ממדינת ישראל לקחת אחריות על הטיפול הרפואי לפליטים ולעובדים זרים.
אנו תומכים בעמדותיהן של רל"א (עמותת רופאים לזכויות אדם) וההסתדרות הרפואית בישראל, כפי שהובעו בדיון שהתקיים בנושא זה בכנסת בשבוע שעבר, ביום 8 לאפריל 2008 (של וועדות העבודה רווחה ובריאות וועדת עובדים זרים).
מדאיגה אותנו מאד הסחבת בנושא זה, ומדאיגה העובדה שנראה כאילו משרדך מדבר ביותר מקול אחד. לדוגמא, הדברים שאמר לכאורה נציג המשרד בדיון שהתקיים ב-8 לחודש, אינו זהה למה שענתה דוברת המשרד עינב שימרון-גרינבוים במכתבה לגברת טלי כוכבי, שנכתב באותו יום ממש (ראה ההפניות בסוף מכתב זה).
ברצוני להסב את תשומת לבך לכך שטרם פורסם הפרוטוקול של הדיון האמור באתר הכנסת, למרות שהחוק דורש זאת. בלית ברירה, אנו נאלצים להסתמך על סיכום הדיון כפי שפורסם באתר עמותת רל"א.
על-פי מסמך זה, סיכום הדיון על-ידי יושב-הראש (ח"כ יצחק גלנטי ממפלגתך) כלל תביעה למשרדי ראש-הממשלה, הבריאות והאוצר, לדווח לכנסת על החלטתם בנושא בתוך שבוע. השבוע עבר.
אודה לך אם תוכל להבהיר את עמדתך, ולומר מה בכוונתך לעשות לפתרון הבעיה.
לתשומת לבך – מכתב זה והתשובה עליו יתפרסמו באתר האינטרנט עבודה שחורה.
בכבוד רב,
שוקי גלילי
עיתונאי
לעיונך:
הרשימה המלאה של 98 הבלוגרים
סיכום הדיון בכנסת
מכתבה של טלי כוכבי למשרד, ותשובת הדוברת
אתר הכנסת – פרוטוקולי וועדות
אתר עבודה שחורה
אני עוזב לרגע את הנושא הדחוף והחשוב של הפליטים, כדי לעסוק בנושא החשוב כשלעצמו של משפט קצב.
נדמה לי שהיה זה מעריב שציטט השבוע מהנשיא לשעבר את המשפט (אני מצטט מהזיכרון) "פתאום חשתי בבית-המשפט זקיפות קומה". ברגע שראיתי את זה, חשתי חשק עז לרוץ ולכתוב כאן את הבדיחה המתבקשת – שזקיפות קומה היא מה שסיבך את משה קצב בכל הפרשה המלוכלכת הזו מלכתחילה. לא עשיתי את זה, כי אני לא באמת יודע שזה נכון.
אני לא ממש יכול להגיד שהעובדות שעלו מתוך הסיקור התקשורתי מצטיירות בעיני את משה קצב כאישיות דגולה. מתוך בליל האינפורמציה והדיס-אינפורציה, עלו יותר מסימן או שניים לכך שהאיש הוא – איך לומר – צדיק פחות מהאפיפיור. האם הוא מטרידן סדרתי ואנס אכזרי? על זה קשה לי לענות ובשביל זה בדיוק קיים בית-משפט, וכבר הבעתי כאן בעבר את דעתי על הלינץ' שנעשה לקצב: לינץ' הוא מעשה ברברי, בלי קשר לשאלה האם קורבן הלינץ' אשם או לא.
קראתי די בצער את הדיווחים על השמחה שהתעוררה על רקע החלטת קצב להישפט. ככל שעובר הזמן נראה שהסיכוי להרשיע אותו הולך וקטן – שוב, בלי קשר לשאלה האם הוא אכן ביצע פשעים או לא. בשורה התחתונה, המשפטית, או שיש תשתית ראייתית להרשעה או שאין. הלהיטות של היועץ המשפטי לממשלה ללכת לעסקת טיעון מרמזת שאולי אין, והשמחה סופה שתסתיים במפח נפש.
גם אני רציתי מאד שקצב יישפט, ואני מברך על כך שהולך להיות משפט – אבל לא בגלל שאני מניח שהוא יסתיים בהרשעה או בזיכוי, אלא משום שרק בית-משפט יכול לקבוע אם אדם הוא "אשם" או "זכאי". רוב הדיבורים מסביב הם רעש שעדיף אם היה נחסך מאתנו.
ביום שלישי האחרון (8/4/2008) התקיים בכנסת דיון משותף של ועדת העבודה והרווחה, ועדת הבריאות וועדת עובדים זרים. נושא הדיון: הטיפול הרפואי בפליטים ומבקשי מקלט, על רקע סגירת המרפאה של ארגון רופאים לזכויות אדם (להלן: רל"א) לפני כשבועיים.
[אם הנושא חדש לכם, מומלץ לפנות לפוסטים הקודמים]
באתר הכנסת לוקחים את הזמן, ועוד לא העלו פרוטוקול הדיון, אבל נציגי רל"א שנוכחו בו עקבו ורשמו. אלו עיקרי הדברים.
החדשות הרעות: משרדי הממשלה (הבריאות, האוצר והרווחה) עדיין לא רואים ממטר אתכם, אותי ובוודאי שלא את הפליטים. מנכ"ליהם לא חשבו שמדובר בדיון חשוב מספיק כדי להופיע. פקידי האוצר ניצלו את המצב כדי להמשיך ולהערים קשיים; שבשבוע שעבר טענו שאין כסף (במשרד הבריאות נוקבים בסכום של 42 מיליון ש"ח). עכשיו הם נתלים בהוראתו של ראש-הממשלה אולמרט ואומרים שאין צורך לטפל בפליטים כי ממילא יגרשו אותם. כל זה די צפוי, אגב.
החדשות הטובות: נציגי ההסתדרות הרפואית (הר"י) הצטרפו לדרישת רל"א למדינת ישראל לקחת אחריות על הפליטים, וקבעו כי יש להחיל על הפליטים את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הר"י הוא לא גוף עם סמכויות, אבל הוא גורם משפיע.
חברי-הכנסת שנוכחו בדיון היו, באופן כללי, אוהדים לעניין הפליטים. נציג משרד הבריאות הודיע באופן רשמי שהמשרד רוצה להעניק טיפול רפואי לפליטים, וטוען שהבעיה נמצאת במשרד האוצר שמסרב לאשר את העברת הכסף.
יושב-ראש הוועדה המשותפת, ח"כ גלנטי (גימלאים), חתם את הישיבה בהודעה זו: "הוועדה תובעת ממנכ"ל משרד ראש הממשלה, ומנכ"לי משרד הבריאות והאוצר לדווח לכנסת בתוך שבוע על החלטתם בעניין טיפול רפואי בפליטים ובעניין פתיחת מרפאה למהגרים".
דיווח וסיכום מלא של תוכן הדיון אפשר למצוא באתר של רופאים לזכויות אדם.
כדאי לעיין גם בשאילתא שהגיש בנושא ח"כ ביילין למשרד הבריאות.
במידה רבה אפשר לומר שדבר לא השתנה. כלומר – דרוש לחץ ציבורי וישנו לחץ ציבורי, אבל צריך ללחוץ עוד. כל התגייסות לעניין יכולה להואיל, ובלבד שתהיה ממוקדת.
מאבקים חשובים לא מוכרעים בין לילה, וגם לא תוך שבוע. השבועות הבאים יכללו הכרעות שישליכו על דמותה של מדינת ישראל. כל אחד מכם יכול לחשוב בעצמו, האם זה חשוב מספיק כדי שיקדיש לעניין דקות מזמנו או שעות. בכל אופן – כשאנשים רבים מוכנים להשקיע אפילו מעט מזמנם למען מטרה משותפת, יש להם כוח לשנות. האינטרנט פשוט הופכת את הקשר בין האנשים האלה לפשוט יותר.
זה מה שתוכלו לעשות:
א. 95 בלוגרים (נכון למוצ"ש) כבר הצטרפו לקמפיין למען הטיפול הרפואי בפליטים. כתוצאה מכך, נחשפו לעניין רבבות אנשים. ביניהם לא מעט אנשי תקשורת, פוליטיקאים, ואולי גם פקידים במשרד האוצר שאולי מפאת גילם הצעיר לא מבינים שהם עוסקים בדיני נפשות. אם יש לכם בלוג – השתמשו בו.
ב. ישנה גם קבוצת פייסבוק. אם אין לכם בלוג אבל יש לכם הרבה חברים שאכפת להם מעתיד המדינה, אז אתם יודעים מה לעשות.
ג. וישנה האפשרות, שבשלב הזה היא אקטואלית במיוחד, להשתמש בשירותיו של האתר עבודה שחורה, כדי לכתוב מכתבים למשרדי הממשלה, לשרים ולח"כים. זה השלב להציק, להאיץ, לשדל, לבקש, להתריע.
ואפשר גם להגיב כאן ובמקומות אחרים, לספר לאנשים נוספים ולהפנות אותם לדברים שנכתבו, לכתוב למערכות העיתונים.
מדי פעם אני נקלע לעוד אחד מהדיונים ההם, בהם בלוגרים שואלים זה את זה בעצב שאלות כמו "מדוע הבלוגים בישראל לא משפיעים"?
ובכן, לבלוגים הישראליים יש השפעה קטנה מאד על סדר היום, משום שהבלוגרים לא משתפים פעולה. זה לא שאין להם כוח אלא שהם לא מנצלים את כוחם בדרך הנכונה, שהיא באמצעות קמפיינים ממוקדים עם מעורבות רחבה.
אנשים שואלים אותי: האם זו הסיבה להצטרף לקמפיין פוליטי או חברתי ברשת – כדי להוכיח שהבלוגספירה הישראלית שווה משהו? אז לא, זו לא הסיבה. הסיבה, אם כבר, היא כדי לממש את הכוח הטמון במדיום, לשינוי מציאות החיים העגומה במדינה הזו.
אומרים לי – גם אם יכולנו לתקן את המדינה הזו, וגם לו כולנו היינו מסכימים באיזה אופן – מאיפה לעזאזל מתחילים?
ואני עונה, תמיד: מתחילים כאן, ועכשיו.
95 בלוגרים (ב-86 בלוגים) הצטרפו עד עתה לקמפיין למען הפליטים.
זה קמפיין שאין בר-דעת (שלא לדבר על בלוגר בר-דעת) שיתווכח עם המסר שמאחוריו: על מדינת ישראל לקחת אחריות, לשם שינוי, ולהעניק עכשיו טיפול רפואי לפליטים היושבים בה.
זו אינה דרישה שצריכה לבוא ממחנה פוליטי זה או אחר. היא צריכה לבוא מכל מי שיש בו שמץ של הגינות אנושית. זוהי מטרה ראויה להתאחד סביבה.
בפוסט הקודמים שפרסמתי בנושא זה ובאתר של עמותת רופאים לזכויות אדם, תוכלו למצוא מידע נוסף על הקמפיין ועל מצב הפליטים.
מה שחשוב לדעת הוא זה: זה לא בגלל כסף, רק בגלל אטימות ורשעות שמסתובבים בישראל כ-3000 בני-אדם שאינם מקבלים כל טיפול רפואי.
לעזור לפליטים – ולכל אדם שזקוק לטיפול רפואי דחוף – זו חובתנו המוסרית כישראלים וכיהודים. זוהי חובה הלכתית עבור אלו מאתנו שהם יהודים מאמינים. זוהי חובה דתית גם עבור אנשים שאינם יהודים. למחות על המדיניות של ממשלת ישראל בעניין, זוהי זכותנו וחובתנו כאחד. לאף אחד אין פטור – כולנו חייבים לנקוט עמדה, ולומר: טפלו בהם. קחו אחריות עכשיו!
וזה ישפיע? זו לא השאלה החשובה, אבל – לא מתחשק לכם לבדוק, פעם אחת?
א. לכתוב פוסט קצר, אפילו שורה, ולומר שאתם תומכים.
או פשוט לשים אצלכם את הכרזה שמופיעה בסוף הפוסט.
ב. להשאיר כאן תגובה או לשלוח אימייל, כדי שאוסיף אתכם לרשימה.
