בסופו של יום, כל הח"כים דומים זה לזה

בגלוב כבר הקדימו אותי וכתבו על תחקיר ערוץ 10 על הבזבוזם של נתניהו, ועל ההופעה העלובה של ח"כ שטייניץ בטלוויזיה.

לדעתי הצנועה, ביבי הוא דווקא לא מהח"כים המושחתים ביותר בכנסת. הוא גם לא מתקרב לקרסוליהם של אולמרט וברק, ותריסר פוליטיקאים בכירים אחרים, מבחינת מספר הפרשיות המשפטיות בהן היה מעורב (לכאורה). 

השחיתות של ביבי היא לא בעלת אופי פלילי; זוהי שחיתות במובן העמוק יותר של המילה. כמו שאמר פרץ בכנס הבחירות בבית-שמש ב-2006 "פרץ ואולמרט זה אותו הדבר – אותו הסיגר". לא צריך להיות ממש פושע כדי להיות ראוי לתואר "מושחת". גם בזבוז חוקי לגמרי של כספי ציבור מעיד על השחתת מידות. ביבי לא שונה בזה מחברי כנסת אחרים.

ואגב פרץ, היה מרתק לקרוא על הברית החדשה שלו עם גאידמק, בעיקר אחרי הצהרותיו לפני שנה וחצי על כך ש"אסור לתת לנדבנים להשתלט על מצוקת האזרחים" (כאן). בזה פרץ דווקא די דומה לאולמרט – עוד פוליטיקאי שמוכן למכור את אמא שלו בשביל להישאר רלוונטי, ולא מכיר בזה שאף אחד כבר לא רוצה אותו.

וזה לא מסתיים בחברים האלה. השוו למשל את בוז'י הרצוג לעמרי שרון. בוז'י עסק בעמותות וגם עמרי. שרון שמר על זכות השתיקה ובוז'י גם. בסוף בוז'י לא נכנס לכלא ועמרי כן, אבל כבר נמצאו מלחכי הפינכה שיבקשו עבורו חנינה. גם לשרון, כמו לנתניהו, התמזל המזל ונמצאו אנשים אמיצים שיילחמו בשבילו. גם לאריק שרון, כמו לברק וכמו לאולמרט, היו תמיד אנשים שהיו מוכנים לשכב על הגדר בשבילו.

נתניהו, אולמרט, פרץ, ברק, שרון, בוז'י, שטייניץ – אתם באמת חושבים שההבדלים בין האנשים האלה חשובים?

דברים שאפשר לעשות היום עם מצלמה

תמונות שצילמתי לאחרונה. כדאי לכם להציץ גם באוסף תמונות הפרפרים של גילי.

אהוד ברק, המשתמט הגדול

רק למקרה שלא קראתם הבוקר את כותרות העיתונים: אהוד ברק יוצא שוב למלחמה בתלמידי הישיבות. הפעם, בתפקידו כשר הביטחון, הוא מסרב לחתום על צו הפטור ל-64 ישיבות ובכך הוא הולך לגרור את מדינת ישראל שוב למערבולת של שנאה ואי-יציבות פוליטית.

קל מאד לעורר את שנאת החרדים ולעשות ממנה הון פוליטי. אהוד ברק יודע זאת מצויין, כי כך עלה לשלטון ב-1999. כזכור, בקדנציה הקצרה וההרסנית שלו כראש-ממשלה, אהוד ברק נסוג מהבטחותיו לגייס את החרדים לצה"ל והנציח את אי-הגיוס באמצעות חוק טל. עכשיו הוא משתמט מאחריותו לעניין ומתנהג כאילו זו הפעם הראשונה שהוא נדרש לו – קצת כמו לדחוף את סבתא במדרגות ולומר "תיזהרי, תיזהרי".

אי אפשר לגייס את תלמידי הישיבות לצה"ל. גם אין צורך. לא רק שצה"ל לא זקוק לעוד דביזיה – הוא ממש לא רוצה שזו תהיה דביזיה של דוברי יידיש, ואת המסקנה הזו כבר הציגו אינספור וועדות, דו"חות, מחקרים ומאמרים. לא ניתן, לא כדאי, ואין שום תועלת בגיוס תלמידי הישיבות ובהגדלת מצבת כוח-האדם של צה"ל בכלל, ואהוד ברק יודע זאת. הוא פשוט רוצה לרכב על גל השנאה והפופוליזם אל ראשות הממשלה.

זה דבר שבכל פעם מדהים אותי מחדש. שתי שנות שלטונו של אהוד ברק היו ללא ספק הגרועות בתולדות השלטון בישראל. האיש הצליח להיכשל במקומות שאפילו אולמרט הצליח בהם, הפך אותנו למצורעים בלבנון, הביא עלינו את אינתיפאדת אל-אקצא, ועזב את ראשות הממשלה כשאנחנו שקועים במיתון ובמלחמה, ועכשיו הוא חוזר. 

מכל בחינה מוסרית, אהוד ברק הוא המשתמט הגדול מכולם – זה שלא לוקח אחריות על אף אחד ממעשיו ומחדליו, מניח לאחרים לשלם את המחיר, וסומך על הזיכרון הקצר, הייאוש והשנאה שיסללו לו דרך.  

ככה עושים וידאו לגיקים

מה לעשות, לפעמים הטקסט והתמונות לא מצליחים להתחרות בוידאו. ככה זה במקרה של AMD 780, שעם כל הכבוד נראה הרבה יותר טוב בוידאו מאשר על הנייר (כלומר בטקסט). תציצו בוידאו הזה. משו משו.

מה באמת קורה בעזה

אני קצת חצוי בעניין עזה. מצד אחד, טוב מאד שהפציצו משאית שהובילה טילי קסאם. אני בהחלט חושב שזה חלק מהשירותים שמדינת ישראל אמורה לספק לתושבים שלה. מצד שני, חבל – חבל מאד – שיחד עם טילי הקסאם ומשלחיהם קוצרים גם אזרחים חפים מפשע.

ההשקפה שלי בעניין הזה היא מאד ברורה ומאד יהודית – אם יותר לי. כבר הרחבתי בעבר על האופן שבו אני מבין את ההשקפה היהודית בעניין הזה. לא אחזור על כל מה שאמרתי שם, רק על זה: להקל ראש בקורבנות חפים מפשע זה לא יהודי.

לכאורה, איזו ברירה יש לנו, והרי אנחנו "הצבא הכי מוסרי בעולם" ו"מכוונים לטרוריסטים ופוגעים באזרחים רק בטעות". גם ראיתי את כבוד השר חיים רמון, בחלקות הלשון הרגילה שלו, מסביר בטלוויזיה שירי הטילים על אשקלון הוא פשע מלחמה (חצי הכוס המלאה היא שלפחות ערב המלחמה הנוכחית לשונו של רמון מככבת בטלוויזיה, ולא במקום אחר).

אבל המציאות המרה בה חזינו כולנו במלחמת לבנון השנייה וגם סביב הנעשה בשדרות, היא שלא זו בלבד שמנהיגינו לא עושים הכל כדי להגן על חייהם של אזרחי ה"אוייב", אלא שהם גם לא ממש טרודים לגבי ביטחון האזרחים בישראל או בטחון חייהם של חיילי צה"ל אותם הם שולחים לשדה הקרב, ללא אפודים או אימון מתאים ולפעמים גם ללא מזון.

זה לא מספיק שמישהו אומר לך "סליחה, התפלק לי" – אתה צריך להאמין שאכפת לו בכלל שמישהו נפגע, ואם אתה לא מאמין אז אתה לא תאמין. לכן, תסלחו לי אם אני לא מאמין.

חלוץ הרגיש מכה קלה כשהפיל פצצה? מה מרגיש אולמרט? מה הרגיש אולמרט שאמר לעם ישראל שהוא יגדיל את קצבת ניצולי השואה ב-83 שקלים (ואפילו זה לא היה נכון)?

אבל בישראל זה עדיין פופולרי מאד לפוצץ ערבים, לכן אנשים שוכחים כאן לעשות אחד ועוד אחד. או למנות את הנפגעים משני הצדדים ולראות שעם כל הכבוד לזה שאצלנו אומרים ש"המצב לא יכול להימשך", אצלם נהרגים אזרחים במספר גדול פי 20.

מה עושים אותם אזרחי ישראל שנמאס להם, שאינם יכולים יותר – האם הם דורשים מהמדינה לשנות את מדיניותה התוקפנית שמביאה עליהם טילים? לא, הם דורשים מדיניות הרבה יותר תוקפנית. ואם כך מדוע שזה יהיה אחרת אצל הפלסטינים – גם הם דורשים משליטיהם שינקטו במדיניות תוקפנית יותר כלפינו. 

מצבם של תושבי עזה לא שונה ממצבם של תושבי שדרות. יורים עליהם, הם כועסים, הם רוצים שיירו חזרה. אז האם זה מוצדק שהם יורים טילים על שדרות? ממש לא. ומצד שני, האם זה מוצדק שאנחנו יורים על תושבי עזה?   

סיכום פרשת קצב, והטור של אורית קמיר

אני ממליץ לכם לקרוא את הטור הזה של אורית קמיר. אני חושב שזה טור חשוב (בין השאר משום שקמיר היא זו שכתבה אותו). אני חושב שטוב שנכתב וטוב שפורסם. ומצד שני, אני מרשה לעצמי לחלוק על קמיר בכמה עניינים.

על רגל אחת: קמיר חולקת על הטענה כאילו הסדר הטיעון עם קצב והחלטת בג"ץ לגבי העתירות הנוגעות לו, הם קומבינה אחת גדולה. היא מסכימה שבהתחשב בנסיבות ההסדר והחלטת בג"ץ היו פחות או יותר בלתי נמנעים, ושהם לא משקפים זלזול בכבוד האשה. 

מצד שני היא אומרת: "משה קצב, השתמש לרעה בכוחו, השתרר על עובדות תחתיו וביצע בהן עבירות מין. בהתנהגותו זו יש משום שחיתות, מעילה באימון, כוחנות, וכמובן – הטרדות מיניות, מעשים מגונים, ואולי גם אינוס… מעשיו אלה מעידים עליו שלא היה ראוי לתפקיד בו כיהן, וביזה את מוסד הנשיאות ואת המדינה שבראשה עמד. על כל אלה אין חולק".

אני לא משפטן, אבל אם הבנתי נכון את דבריו של היועץ המשפטי בנושא אז מדובר על הטרדה מינית "בלבד". לא מעשה מגונה ולא אינוס ולא "כמובן" ולא "אולי" כי אין פה מקום ל"אולי". יש פסק-דין שמבוסס על עסקת טיעון, על כל מה שמשתמע מזה.

אולי קצב "אשם" יותר ואולי הוא "אשם" פחות ממה שהוסכם בעסקת הטיעון. אבל שימו לב שהנושא הוא לא אשמתו במישור האונתולוגי אלא בהיבט המשפטי. כלומר, זה לא מקומן של קמיר, או של התקשורת או מקומי שלי, לדון באשמתו התיאורטית – שצריכה הייתה להיות נידונה בבית-המשפט, ולא הגיעה לשם בגלל התנהלות כושלת של פרקליטות המדינה, ואולי גם של היועץ המשפטי.

מצד שני, קצב כן נשפט בערכאת הלינץ', הושם ללעג והוכתר על-ידי אחד העיתונים היומיים כ"אנס" באותיות של קידוש לבנה.

כשהחלה הפרשה המכוערת הזו אמרתי לבת-זוגי ש"אין לי ספק שהוא אשם, אני רק לא בטוח במה". אמרתי, אבל לא כתבתי, כי תחושות הבטן שלי אינן ראיות והמדיה הציבורית אינה בית-משפט. אני לא רוכש הערכה רבה לקצב ולחבריו, ואצלי כל פוליטיקאי מוחזק "אשם" כל עוד לא הוכח אחרת. מצד שני, גם א' מבית הנשיא לא מצטיירת בעיני כחסידת אומות העולם, ואם לשפוט על-פי מה שפורסם בתקשורת אז היא (יחד עם הפרקליטות) נושאת בחלק גדול מהאשמה על כך שהתשתית הראייתית נגד קצב קרסה.

אך מי שם אותי, או את קמיר, "לשפוט על-פי מה שפורסם בתקשורת"? על השפיטה מופקד בית-המשפט בלבד. אשם או לא, דמו של קצב באמת נשפך, ואין רלוונטיות לשאלה אם הגיע לו או לא – הדרך הנכונה להרשיע ולהעניש עבריין במדינת חוק היא בפסיקת בית-משפט.  

ספאם תגובות

בין הסוגים המגוונים של הספאם שמצטרפים מדי פעם לחיינו, ישנו זה שמנסה לנצל את מנגנוני התגובות. המטרה היא, כמובן, להשיג לינקים חינם לצורך קידום אתרים.

מכיוון שרבים, ואני ביניהם, ממליצים לאנשים שרוצים לקדם את האתר או הבלוג שלהם להגיב אצל אחרים, יש צורך לחדד: מה שהופך דבר מה לספאם, היא העובדה שאינך רוצה בו; בלוגרים רוצים תגובות ואוהבים תגובות, כשהן מתייחסות באופן ענייני למה שכתבו. לכן, כאשר אתם ממש קוראים את הפוסט לפני שאתם מגיבים עליו, ואם אתם מקפידים להגיב לעניין ואפילו אומרים את דעתכם האמיתית בנושא, זה לא ספאם. 

לעומת זאת, תגובות שלא אומרות כלום ולא קשורות בכלום לפוסט, הן ספאם – אפילו אם זה שכתב אותן הוא לא ספאמר. זו דעתי לפחות.

חלק גדול מספאם-התגובות מיוצר היום באופן אוטומטי באמצעות תוכנות ייעודיות. זה נראה לפעמים מאד פרימיטיבי, כי תגובות הספאם אפילו לא נראות אמיתיות, אבל זו שיטת קידום יעילה מאד. הספאמרים משתמשים בתגובות האוטומטיות כדי ליצור רבבות קישורים לאתרי ספאם עמוסי מודעות Adsense. רוב הלינקים נמחקים בסופו של דבר, אבל אלו שמספיקים להופיע וממופים על-ידי גוגל משרתים את מטרתם. כמובן, כל השיטה מבוססת על כך שמדובר באתרים זמניים,  בעלי מחזור חיים קצר – הם עושים קצת כסף ואז מזוהים על-ידי Google, נסגרים, ומפנים את מקומם לאתרי הספאם הבאים.

אני די מתעב את השיטה הזו ואת הזמן שהיא מבזבזת לי ולהרבה אנשים. מצד שני, בה יש לפחות היגיון. אני מתעצבן אפילו יותר כשאני רואה תגובות מז'אנר הבלוג-מגניב-כנס-לשלי שניכר שנוצרו בידי אנשים שלוקחים ממישהו כסף בשביל לקדם לו את האתר. אלו לא מקדמי אתרים אלא שרלטנים מהסוג הגרוע.

ברשימות מופעלת מערכת שמאפשרת להגדיר תגובה כספאם. מה שיפה בה, הוא שמספיק שכמה בעלי אתרים ברשימות יגדירו תגובות ממקור מסויים כספאם כדי שהודעות נוספות מהמקור הזה יימחקו אוטומטית. זה לא יעיל כנגד ספאם-תגובות אוטומטי, כי כל העניין איתו זה שבכל פעם הוא מגיע מ-IP אחר ומפנה לכתובות אחרות, אבל זה די יעיל נגד נודניקים מהסוג השני.