Gluten Free Gobsmacked, בלוג של בחורה בריטית בשם קייט, מציע מתכונים ללא גלוטן וכתוב בשנינות משעשעת. גם נראה מצויין. אני הגעתי לשם בגלל החומוס (המתכון האחרון), ואין לי ממש שימוש למתכונים נטולי גלוטן, אבל אם אתם מכירים מישהו שיש לו אז תשלחו לו.
תמצאו אותו כאן, בבלוג Venting Machine שכבר מצאתי את עצמי מתגלגל אליו כמה פעמים. קצת מרושע אבל אותי זה הצחיק.
היום, קצת אחרי חמש, וכן אתם לא טועים – בדיון אודות עיכוב הקצבאות לניצולי השואה המליאה הייתה ריקה. מייד אחריו, בהצבעה על הצעה בנושא קרקעות הבדואים, השתתפו שניים – זאב בוים וג'מאל זחאלקה. תוצאות ההצבעה:
בעד: 1
נגד: 1
נמנעים: 0
אני לא יכול לחשוב על ביזיון גדול יותר ממה שמתרחש סביב סיפור ניצולי השואה.
עד להודעה חדשה שיניתי את כותרת המשנה של הבלוג הזה. זה לא יעזור לתחושת הגועל אבל אולי יעזור לי להתמודד עם הבושה. אתם מוזמנים להצטרף.
זה אפילו לא פוסט חדש, אבל בדיוק ביקרתי בו – יצא ככה – וחשבתי לעצמי שיצא ממש מגניב. בגלל התמונות כמובן. אם עוד לא יצא לכם ואתם אוהבים פול, או אוכל בכלל, או תמונות של אוכל, אז תגלשו לפוסט חומוס פול בבלוג החומוס.
אם השם רון ינאי נשמע לכם מוכר, אז אולי נתקלתם בו בטלוויזיה או ב-ynet – אתם יכולים לראות אותו מבליח מדי פעם בקרדיטים, בתור מי שאחראי למוזיקה.
רון, חוץ מלהיות מוכשר באופן מרגיז ביותר תחומים מכפי שאוכל למנות, הוא מהמניאקים האלה שיכולים לנגן פחות או יותר כל קטע מוזיקלי, על כל כלי נגינה, בפעם הראשונה שהם מנסים (והוא בכלל באסיסט). אבל נדמה לי שהיכולת הייחודית באמת שלו, היא בתור מלחין, כשהוא משתלט על כל ז'אנר ועושה בו כשלו.
לאחרונה הוא חזר לכתוב בבלוג שלו, כאן ברשימות, והפעם גם הביא איתו פורמט חדש: הוא מעלה לרשת שירים וקטעים מוזיקליים שיצר, עם הסיפור שמאחוריהם.
אני ממליץ במיוחד על השיר מעל שתוכלו למצוא כאן. ובכלל כדאי לעקוב אחריו.
כידוע, כל גור חתולים בלי בית הוא עניין חשוב עבור סהח"י (הסוכנות להשמת חתולים מייסודו של שידורי ניסיון). אבל השלישייה שלפניכם היא משהו מיוחד. ראשית, הם חמודים בצורה שלא תיאמן. שנית, הם ידידותיים ומתפנקים. ושלישית…
שלישית, הם באים ממשפחה טובה. זוכרים את הגור הג'ינג'י הפצוע? ובכן, עד שסיימנו לטפל בו ולהעמיד אותו על רגליו, התאהבנו בו לגמרי. הוא גם נתגלה כנשמה אמיתית – חתול שמח, חברותי, שאוהב את כולם, גם בני אדם וגם חתולים אחרים. כל היום משחק ומשתובב. לא כולם שותפים להתלהבות שלו אמנם…
אבל בסופו של דבר, אף אחד לא מצליח לעמוד בפני קסמו (עוד יתפרסמו כאן תמונות שיוכיחו את זה).
בכל אופן, הקטנים האלה הם אחים שלו. אותה אמא וככל הנראה גם אותו אבא. הלוואי שהיה לי מקום לכולם אצלי כי אם הם יגדלו להיות כמוהו אז באמת – כל הקודם זוכה ובענק. האחיות הטריקולוריות פשוט יפהפיות. הזכר דומה מאד לאחיו אם כי כהה יותר.
מעסיקים פוטנציאליים שמעוניינים בהשמה מוזמנים לפנות בתגובות או דרך הכתבו-אליי (למעלה מימין). עדיפות למי שמוכן לקחת יותר מאחד.