כשאנשים שאני מכיר מביעים זלזול בפעילות חוץ-פרלמנטרית שעוסקת בעניינים טפלים לכאורה, אני נוהג להזכיר להם שהדחוף אינו מבטל את החשוב.
בדרך-כלל אני מוכן גם להתייחס בסלחנות כלפי מי שעוסק באיזוטריה – כי לא משנה לשם מה הם פועלים, ובלבד שאכפת לאנשים ממשהו והם פועלים למען מטרות חברתיות ואזרחיות כלשהן. במיוחד כשישנם היום בישראל הרבה אנשים, שמעדיפים להיות אדישים. שחיים ביאוש שקט, עם או בלי המתנה לדרכון זר (במילים אחרות: זה יותר טוב מכלום).
אבל המאבק האזרחי נגד העישון במקומות ציבוריים הוא לא מאבק בלתי-חשוב, אלא בעיקר מאבק מטומטם. בחירת המטרות שלו ודרכי פעולתו, נעשו שתיהן בטמטום כה משווע, עד שאפשר היה לנחש שיהיה זה פוליטיקאי ציני, פופוליסט וחסר-תחכום כמו גלעד ארדן, שירים את הכפפה (למה מטומטם תקראו אצל הכוסית. התפתח שם גם דיון מעניין)
כמובן, התיקון לחוק של ארדן אושר על-ידי הכנסת. כן, הכנסת הזו, שפעם היו בה אנשי ספר ובעלי אידיאלים והיום היא רובה ככולה, עגלה ריקה של עמי ארצות תאבי בצע וחסרי חוט שדרה. כן, אותה כנסת ישראל, שכוללת בין השאר (לכאורה) אנשים שגנבו מניצולי שואה, קיבלו כסף ממאפיונרים, ושימנו את המערכות המפלגתיות שלהם במינויים פוליטיים ובמעשי שוחד.
זו כנסת שרבים בה, כידוע, האנשים שידיהם זוהמו (לכאורה) בדם חפים מפשע. מקרוביהם ושכניהם של טרוריסטים, דרך סייענים ואנשי צד"ל, וכלה בחיילי צה"ל וגם סתם אזרחים של מדינת ישראל. הרי כל מי שהצביע בעד חוקי התקציב, השנה או בשנה שעברה, ובהרבה שנים אחרות, הוא בבחינת שופך דמים מנקודת מבט יהודית – בגלל הלבנת הפנים של רבים כל-כך, אם לא משום סיבה אחרת.
זוהי כנסת שעומדת על הדם. מה זה עומדת – רוקדת.
לכן, החרפה הזו לא מפתיעה. לא מפתיע שבמקום להשקיע בלעזור לאנשים להיגמל, מענישים את המכורים ודוחפים אותם החוצה (שזו, אגב, הדרך של כל חברה פרימיטיבית להתמודד עם בעיה – פעם עשו את זה למצורעים ולחולי הנפש). מה הלאה? – יאסרו על שמנים להיכנס לבריכה כי זה מגעיל? יאסרו על אנשים עם מעי רגיז לאכול חומוס?
אגב, התוצאה היחידה והכמעט מיידית של התיקון לחוק – מלבד ההוצאות על האכיפה המוגברת – תהיה פגיעה קשה בהכנסות של אלפי עסקים ומקומות בילוי ברחבי הארץ. המעשנים הרי לא יפסיקו לעשן כתוצאה מזה, והמעשנים הפסיבים יקבלו סרטן ממשהו אחר – זיהום האוויר, חומרים מסוכנים במזון ובמים, או העצבים שעושה לך לחיות במדינה כמו ישראל.
