רוטב עגבניות לפסטה

יש אנשים שטוענים שרוטב העגבניות שלי הוא הטוב ביותר בתל-אביב. אני בטוח שזו הגזמה, אבל הוא בכלל לא רע, במיוחד אם משתמשים בחומרים טובים. כמה פשוט – ככה טעים.

ישנה גם הגירסה ה"אמיתית", זו שמבוססת על עגבניות בלבד (ללא רסק) ודורשת בישול ארוך מאד ושימוש ביותר כלים (ולכן מתאימה כשמכינים כמויות גדולות). הפעם אציג כאן את הגירסה החצי-מהירה – סך-הכל שעה עבודה אחרי שמפתחים מיומנות. גם בגירסה הזו יצא טעים, טעים וטעים. זה באמת אחד המתכונים הטובים.

אני משלם כאן חוב ישן לא', בחורה יקרה שמדי פעם מאכילה אותי בדברים טעימים. אז תודה א' ובתיאבון גם לך.

המצרכים
(כמות שמתאימה לחבילת 500 גרם פסטה, עם עדיפות לספגטיני
[אני משתמש בברילה מספר 3])
1 בצל בינוני
3-4 עגבניות גדולות, אדומות ומוצקות
1 קופסת רסק עגבניות קטנה
פלפל אדום אחד, מנוקה ופרוס לפרוסות דקות.
1 כפית פלפל ירוק קצוץ דק
1 גזר קטן, קלוף וחצוי לשניים לאורכו
2 שיני שום
חצי כפית סוכר
מלח, פלפל
50 גרם חמאה
100 גרם גבינה בולגרית קשה

אופן ההכנה
0. הכי טוב לבצע במקביל, אבל אם קשה לכם תכינו קודם: מלאו סיר גדול בהרבה מים חמים והרבה מלח (המים צריכים להיות מלוחים); הביאו לרתיחה והוסיפו כמות נאה של שמן זית טוב. הוסיפו את הפסטה וערבבו היטב שלא יידבק. אם צריך, כסו את הסיר כדי שיגיע לרתיחה מהר ככל האפשר; הורידו את הפסטה מהאש דקה אחרי הנגיסה האחרונה שעוד מרגישה התנגדות, סננו ופזרו מעל 50 גרם חמאה.
1. קוצצים את הבצל ומאדים בשמן על אש קטנה-בינונית (רצוי בסיר טוב עם תחתית עבה) עד שהוא נעשה שקוף ומתחיל להזהיב בקצותיו. במקביל…
2. חולטים וקולפים את העגבניות (אחרי מספר דקות במים רותחים, מעבירים לקערה עם מים קרים. אחרי כן הקליפות יורדות בקלות. אם לא – סימן שהמים לא היו רותחים או שהעגבניות היו בהן מעט מדי זמן, או שהיו מעט מדי מים).
3. מוסיפים לסיר את הגזר והפלפל האדום והירוק, מכסים ומאדים על אש קטנה.
4. מרוקנים את העגבניות מ(רוב) הגרעינים. חותכים לקוביות ומוסיפים לסיר עם הבצל. מוסיפים כחצי כפית מלח.
5. מוסיפים את הסוכר, ואחת משיני השום פרוסה לפרוסות, מערבבים וממשיכים לאדות.
6. אחרי שהעגבניות מפרישות את הנוזלים שלהן, מוסיפים 1-1.5 כוסות מים חמים, מערבבים ומגדילים את האש.
7. מבשלים עד להתרככות מוחלטת של העגבניות (כ-20-25 דקות). מדי פעם בודקים, מערבבים ומוסיפים מים אם צריך.
8. מוסיפים את הרסק, מעורבב במעט מים וממשיכים לבשל על אש קטנה-בינונית כעשר דקות, עם ערבוב מדי פעם.
9. בודקים ומתקנים את התיבול. קוצצים את שן השום השנייה ומוסיפים לסיר. מבשלים עוד כ-5 עד 10 דקות. מוציאים את הגזר מהסיר במזלג ועושים איתו מה שרוצים.

ההגשה
פסטה, לא הרבה רוטב, ומעט מהבולגרית מגוררת דק מעל. אם בא לגם לגוון תקצצו קצת עשבים ותפזרו מעל. אם הפסטה אל-דנטה, הרוטב מבושל במידה הנכונה והגבינה טובה, מתקבל מעדן קטלני.

תזכרו לא להשתמש בגבינה רכה מדי, אלא אם כן מדובר ב"המאירי". אם אתם קשורים מאד לפרמזן, מותר לכם להשתמש בגבינת "קדוש" (אבל אל תגזימו, כי היא הרבה יותר חזקה – וטעימה – מפרמזן איטלקי).

15 באוקטובר 2007 – 21:33 קטגוריות: המלצות, מתכונים ואוכל | תגובות (10)

לא מגבים את המחשב? אתם סובלים מדיכאון

אני קורא עכשיו את הספר "לצאת מהדיכאון", של פיטר ד. קריימר (מטר). ספר מאד מדכא, אני חייב לומר. קריימר, פרופ' אמריקני לפסיכיאטריה שעומד מאחורי כמה רבי-מכר בתחום, טוען בו טענות מטרידות הנוגעות לדיכאון, ההבנה המדעית שלו והשפעותיו החברתיות. יש גם צד אופטימי לספר, אבל הוא כמובן מותנה בזה שהאנושות תתעשת ותתחיל לראות בדיכאון את מה שהוא: מחלה.

קריימר טוען – גם אם לא במילים אלה – שהדיכאון איננו תופעה פסיכולוגית או אישיותית, אלא פתולוגיה בעלת סימנים פיזיולוגיים ברורים בעלת השלכות חבתיות חמורות.

הסימנים הם, לדבריו, אירועים זעירים דמויי שבץ בקליפת המוח הקדמית; התכווצות ההיפוקמפוס; שינויים ניתנים למדידה – הורמונליים, חשמליים, בין סינפטיים וכו'.

לדיכאון – לפי המחקרים שקריימר מצטט – יכול להיות הקשר תורשתי או סביבתי, ביולוגי או חברתי. זה יכול להיות פגם מולד במוח, עודף סטרס לאורך זמן, אירוע טראומטי בילדות – או שילוב של הנ"ל. 

קריימר מדבר על רמות שונות של דיכאון, שיכולות לנוע בין דיכי מזדמן לדיכאון מז'ורי משתק. הוא טוען שהמחלה פרוגרסיבית, שיש רצף, שאפשר לזהותו ולטפל בו – והוא בעד לשלב את כל הטיפולים, כל מה שעובד ואינו גורם לתופעות לוואי חמורות.

אחרי שקוראים את הספר – ומתוך שמץ של ביקורת זהירה – צריך לתהות האם קריימר לא מגזים קצת. לשיטתו, הדיכאון הוא המחלה החמורה ביותר איתה על האנושות להתמודד, משום שהיא נפוצה מאד וגם משמשת זרז לתמותה ממחלות אחרות. יש הרבה מראי מקום, חשוב לומר, וקריימר גם מסייג כשצריך ומצטט מחקרים שנוגדים את טיעוניו.

בכל אופן, גיביתם את הקבצים החשובים שלכם לאחרונה?

אם לא, למרות שאתם יודעים כיצד לעשות זאת – האם יש לכם הסבר טוב לזה מלבד "עצלות?". כי גם עצלות, לשיטתו של קריימר, עשויה בקלות להיחשב לדיכאון (לפחות בחלק מהמקרים). קריימר קובע, בין השאר, כי המנעות כרונית מעשייה של דברים או דחיינות כפייתית, הן לא תכונות חינניות של אנשים נוירוטיים במקצת אלא סימנים לדיכאון בשלב מוקדם.

11 באוקטובר 2007 – 18:15 קטגוריות: מציאות 2.0 | תגובות (8)

איחוד גרמניה: כישלון?

שלשום חגגו הגרמנים את יום האיחוד (Unification Day) ה-17 במספר. היום הזה, שמציין את האיחוד של שתי הגרמניות, אמור להיות יום שמח במיוחד, אבל השנה הייתה השמחה לא הייתה שלמה. ערב החג, פורסם סקר לפיו אחד מכל 5 גרמנים מתגעגע לחומה, שהפרידה בין המזרח למערב. חלק גדול מתושבי מזרח גרמניה לשעבר, מעידים שמצבם בתקופה הקומוניסטית היה טוב יותר.

בתור היצואנית השלישית בעולם, והכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, גרמניה היא מדינה עשירה – אבל העושר נשאר נחלתו הבלעדית של המערב. במזרח, 17 שנים אחרי האיחוד, ישנם 15 אחוזי אבטלה והשכר הממוצע נמוך ב-25 אחוזים. רוב תושבי מערב גרמניה פשוט לא מבינים את הפער הזה, לא מודעים לו ולהשלכותיו.

האם המזרח גרמנים באמת מתגעגעים לימי ה-GDR (הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית – המשטר הקומוניסטי)? האם הם מתגעגעים לימי הפחד מהשטאזי ופקודה לירות ולהרוג במי שמנסה לטפס על החומה? סביר להניח שלא באמת. כלומר, התופעה הידועה כ"אוסטלגיה" (Ostalgie), הגעגוע למזרח (Ost) היא תופעה רחבה מאד, אבל גם אצלנו הרי יש מי שמדבר בנוסטלגיה על הצנע, על שלטון המנדט או על תקופות מלחמה. אבל כעובדה, ישנם רבים בגרמניה שהשיטה הכלכלית הקיימת לא מצליחה להיטיב איתם.

מה שמוכיח שעושר וצמיחה כלכלית, לא באמת "מחלחלים" לכל שכבות האוכלוסייה – לפחות לא בטווח של 17 שנים.
אפילו לא במדינה שבה מדיניות סעד מתקדמת בהרבה מזו של ישראל. אז איך יקרה דבר דומה אצלנו? זו דוגמא שקצת מפריכה את הטענות וההבטחות של אנשים בעלי השקפות כמו של ביבי נתניהו וחבריו.

הרחבתי על נושא האיחוד ו"כשלונו" בפוסט Is the German unification a failure.

5 באוקטובר 2007 – 12:51 קטגוריות: פוליטיקה | תגובות (15)

אל תחמיצו: וורדקמפ ישראל 2007

בשעה טובה, עלה לאוויר אתר WordCamp Israel 2007. תוכלו למצוא בו הסברים הרבה יותר מפורטים ומדוייקים ממה שאני יכול לתת, על מהות האירוע, חשיבותו, סדר היום, האנשים וכו'.

ובכל זאת, על רגל אחת, למי שמתעצל לעשות קליק (בושה וחרפה): WordCamp הוא אירוע בינלאומי שעוסק בבלוגים באופן כללי ובפלטפורמת הבלוגים וורדפרס באופן ספציפי. "בינלאומי", כי עד היום התקיימו כאלה בארצות אחרות בעולם, והפעם יתקיים אחד כזה בישראל. בתאריך 25 לאוקטובר 2007.

קהל היעד: אנשים שרוצים להיות באירוע הכי חשוב בנושא בלוגים שהתקיים מעולם בישראל.

בין המשתתפים: בכירי הבלוגספירה בארץ, ודוגמיות מהעולם.

אני לא כל-כך אובייקטיבי, כי אני מכיר היטב חלק מהמארגנים והמשתתפים הבכירים. בכל אופן, אני חושב שמדובר באוסף של אנשים באמת מצויינים, וצפוי להיות אירוע חשוב, מעניין ובלתי חרטטני בעליל.

29 בספטמבר 2007 – 16:01 קטגוריות: מציאות 2.0 | תגובות (2)

איך עושים כסף מ-Google Adsense

איך וכמה כסף אפשר לעשות מאדסנס – נושא שהתחלתי לקרוא עליו לאחרונה.
יש הרבה חומר בנושא הזה בבלוגים לועזיים בנושאי SEO ובלוגינג. הרבה חומר – אבל מעט חומר טוב.
אני הולך לחלוק אתכם מאמר (בערך מאמר), שלמרות פשטותו נראה לי קצת יותר חכם.
קוראים לו "How to Improve your Adsnese revenue". תוכלו למצוא אותו כאן.    

יהיו עוד לינקים כאלה בקרוב.
אם גם לכם יש במה לשתף אל תתביישו.

26 בספטמבר 2007 – 0:16 קטגוריות: מציאות 2.0 | תגובות (5)

תקשיבו טוב לאלוף אלעזר שטרן

אין לי ממש זמן וכוח לכתוב. אבל על רגל אחת.

הקמצ"ר ננזף על-ידי ראש אכ"א אלעזר שטרן, על התנהגות לא הולמת לכאורה. משהו שקשור בעיקר לדברים קשים שאמר לפקודיו, וגם איזו שחיתות קטנה לכאורה שקשורה לצימר בצפון. יפה איך שסוגרים דברים בצה"ל – לא משנה אם הוא אשם או לא אשם. העיקר שננזף, ואולי גם ידיחו אותו, ולכן אין גם צורך בחקירה פלילית כנגד המעשים שהם פליליים לכאורה. 

ואני שואל – מי ינזוף באלוף אלעזר שטרן על כל הדברים הקשים שהוא אומר? החל מהאמירה לפיה חיילים לא-יהודים הם חיילים פחות טובים (כאן), עוד בימיו כתא"ל וקצין חינוך ראשי. זוהי אמירה שהיה אפשר להסתפק בה אולי כבר אז כדי להבין מי ומהו ואיזה איש הוא זה. איזו דמות חינוכית זו.

בכלל לא מעניין אותי גיבוב ההסברים שנשלח לביפרים של העיתונאים באותו עניין. כתבה אותו יח"צנית מדרג ג', שלא שכחה ללכלך על הלקוחות-לשעבר שלה כל הדרך החוצה. בשורה התחתונה: זו גזענות בפשטותה, ואיש לא חשב שקצין בכיר שאומר דבר כזה צריך ללכת? 

בכל אופן, די מעניין שהאיש הזה פתח את הקמפיין של ברק שנה לפני ששר הביטחון התחיל לדבר. מעניין שהאלוף שטרן, האיש הבלתי-שתקן הזה, אמר בדיוק את הדברים שעמד לומר האיש הכי שתקן בפוליטיקה הישראלית. 

צירוף אינטרסים מקרי? פעולה מתואמת? מה זה משנה – הם עשויים מאותו חומר, מדברים באותו קול. תקשיבו לאלעזר שטרן ותשמעו את אהוד ברק.

23 בספטמבר 2007 – 23:54 קטגוריות: פוליטיקה | סגור לתגובות על תקשיבו טוב לאלוף אלעזר שטרן

בלוג מומלץ: ארץ היוגורט

חלק מכם אולי הבחנתם, בין השורות, בחיבתי ההולכת וגוברת לבלוגי אוכל (אגב, מאיה פרסמה מתכון לניוקי. הכינו את המגבות [בשביל הריר הנוטף מזוויות הפה, עקב התמונות]). 

מאז ומעולם אהבתי אוכל, וכתיבה על אוכל, ואפילו חטאתי בזה בעצמי פה ושם. וכמובן, מרגע שבלוג החומוס עלה לאוויר, פתאום גיליתי שאני חבר בקהילה חדשה שלא לגמרי הייתי מודע לקיומה – זו של בלוגרי האוכל העבריים (תמצאו לינקים לכמה קודקודים בבלוגרול של בלוג האוכל, למקרה שזה מעניין אתכם). אבל הקיק האמיתי הוא עכשיו, כשבלוג החומוס האנגלי (אותו URL, רק עם שתי m) עובר תהליך דומה של קליטה לקהילת בלוגי האוכל העולמית – וכאן כבר מדובר בקהילה ממש עצומה.

בבלוגים הטובים באמת, זה אף פעם לא רק על אוכל. למשל בבלוג YogurtLand, שהוא לא רק על יוגורט ולא רק על אוכל טורקי, אלא גם על תרבות אחרת. כדאי.

15 בספטמבר 2007 – 22:41 קטגוריות: מציאות 2.0, מתכונים ואוכל | תגובות (2)

תגים , |