BlogDay 2007: לעשות כסף מבלוגים

למי שלא מכיר, BlogDay הוא אירוע שנתי שבו בלוגרים ברחבי העולם וגם בארץ, מציגים לקוראים שלהם בלוגים שמגיעה להם יותר תשומת לב ממה שהם מקבלים. באופן כזה התנועה לבלוגים איכותיים גדלה, וגדל משקלם המצטבר של הבלוגים ברשת בכלל (יש לי ניתוח מורכב של העניין הזה שאשמור לפעם אחרת. אתם צריכים לזכור רק את זה: אם יש לכם בלוג, תשתתפו).

בגלל שאני קורא הרבה בלוגים, החלטתי לתת חמש רשימות של חמישה בלוגים כל אחת. אני לא בטוח אם אצליח – וכמו שתראו גם "חמישה" לא תמיד אומר חמישה לינקים – אבל זו נראית כמו מטרה ראויה.

5 בלוגים שאפשר ללמוד מהם הרבה
בחרתי לפתוח בחמישה בלוגים שיעניינו בעיקר בלוגרים מסורים, שתורמים את גופם ונשמתם למען טובת הכלל, ומגיע להם גם לקבל משהו חזרה. אם אתם לא כאלה, אולי תשתעממו – אתם יכולים לחכות לרשימה הבאה (בטח תעלה בהמשך הערב). אם אתם רוצים להפוך לכאלה, תשמרו את הרשימה הזו (בדלישס, בבוקמרקס שלכם, ואם אתם בני אדם אז אתם גם תיתנו לינק).

1. ProBlogger. יש המון בלוגים על בלוגינג, פרובלוגינג, מוניטייזינג, ועוד כמה ינגים שיש סיכוי טוב שיעניינו אתכם בעתיד. נגיד, בעוד שנתיים (שלא לדבר על SEO, SEM, SMO וכו'). למה לא להיות חכמים כבר עכשיו ולהתחיל לקרוא (זה מה שאני עשיתי לפני שנתיים, אגב)? תתחילו מהבלוג הזה, של דארן רווז האוסטרלי. יש בו הרבה מאמרים שכתובים בשפה פשוטה ומפנים למקורות שימושיים.  

2. הפרדוקס. גם בישראל צומחת קהילה יפה של בלוגרים מומחים, בעיקר סביב השימוש בפלטפורמת וורדפרס. אם אתם לא יודעים מה אמרתי עכשיו, זו אולי לא צריכה להיות התחנה הראשונה שלכם – אבל הבלוג של שרית הוא ללא ספק אחת התחנות שתעברו בה. סביר להניח שתעברו גם אצל אח"י דקר ואצל שרון מדברים קטנים, ומשלושת אלו, תוכלו להמשיך לשאר הבלוגים החשובים בתחום (ולהתרגל לרעיון שזו לא פשע לפרגן בלינקים ולעשות דברים חינם, אבל לפעמים זה גם גורם לזה שמציעים לך משרה). אם זה לא הספיק לכם, נסו גם את פורבס (לא העיתון, הבלוגרית. בואנה, איזה קטעים יהיה אם הן יקימו להקת בנות? Girl Power, ללא ספק).

3. וולווט אנדרגראונד. הרבה אנשים אוהבים להעביר ביקורת על דבורית שרגל, כשהביקורת העיקרית היא "את מי זה מעניין לעזאזל?". ובכן, החדשות הנישתיות של עולם התקשורת אכן מעניינות בעיקר את אנשי התקשורת. ובני זוגם. And some of their friends. אבל זה בדיוק העניין: אם אתם מתמחים בנישה מסויימת ומעניקים לה כיסוי ייחודי, יהיה לכם קל למשוך אליכם את כל הקהל הרלוונטי ולקבע את מעמדכם כמומחים בתחום. שרגל כנראה בכל זאת עשתה משהו נכון, כי הבלוג שלה הוא אחד הבלוגים הכי פופולריים בישראל והיא מוזמנת לדבר עליו, על בלוגינג ועל תקשורת, על-גבי במות רבות. אז מותר ואף רצוי לפרגן לה.

4. יוחאי (Things.co.il) מלבד העניין בנושאים וההזדהות עם הדעות של יוחאי, ומלבד החיבה שלי לבנאדם, אני חושב שיש לו כישרון מיוחד למציאת פלאג-אינים מוצלחים לוורדפרס – שזו מעלה גדולה. יש בבלוג שלו משהו מאד מרענן – תוכנית, ניסוחית, עיצובית ווורדפרסית (הייתי מוכרח לנסות את זה – שלושה ווים רצופים). מלבד זה, הוא עשה את אחת הכניסות הכי מהירות ללב הבלוגספירה, מה שאומר כנראה שיש לכם הרבה מה ללמוד ממנו.

5. עוד בלוג תל-אביבי. תל-אביב הייתה יכולה להיות עיר הרבה יותר סבבית, והיא נהרסת משנה לשנה – כמו כל המדינה הזו – בגלל ניהול מושחת ובזבזני, נפוטיזם וזלזול פושע בתושבים ובזכויותיהם. הבלוג של לרמן עושה פעילות חשובה בנושא הזה ובכך פונה לנישה רדומה של חצי מיליון תושבים שרובם מחוברים לאינטרנט אבל מעטים מהם פיתחו מודעות פוליטית – לפחות במישור המוניציפלי. אז אם אתם תל-אביבים, תגלשו אליו ותלמדו איך "נישה" יכולה להיות בעצם משהו שמעניין המון אנשים (זה נותן לי רעיון… למה שלא אקים בלוג על חומוס?).

.

פרשת בר-און זליכה

בכל פעם שאתה חושב שכבר ראינו הכל, שאין סוג של חוצפה או שחיתות במערכות השלטון שלנו שטרם התוודענו אליו, מגיעה עוד פרשייה ומצליחה להפתיע.

הפעם זהו רוני בר-און ששולח את החשכ"ל זליכה הביתה [ynet]. אישית, עוד לא התגברתי על העובדה שהאיש הזה, רוני בר-און, הוא שר-האוצר של מדינת ישראל. ונכון, שגם זליכה – שלוחו של ביבי כידוע – הוא לא חסיד אומות העולם אלא עוד חבר של כבוד בכת הניאו-שמרנית.

מצד שני, אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שמדובר באדם עם ביצי פלדה, שנושא את נס המלחמה בשחיתות היישר מתוך גוב האריות. מתוך קן השחיתות הגרוע והמצחין ביותר במדינה. לכן, גם אם זליכה איננו כוס התה שלי או שלכם, זהו שלוח מצווה שצריך להיות מוגן מכל פגע. ובכלל – אם אולמרט יכול להישאר "במקום עבודתו", באמת שאין סיבה שזליכה לא יעשה אותו הדבר.

אינדקסי רסס עבריים

אינדקסי רסס (RSS Directories) שימושיים לכל מיני מטרות. אם אתם משתמשים בקורא רסס, ורוצים להרכיב לעצמכם רשימת קריאה בתחום מסויים, אינדקס של ערוצי רסס הוא מקום טוב לחפש בו. ומצד שני, אם יש לכם אתר או בלוג עם ערוצי רסס שמאפשרים הפצה של התכנים שלכם, פרסום שלהם באינדקסים כאלה הוא חלק חשוב בקידום.

אינדקסים באנגלית יש בלי סוף. אינדקסים עבריים יש מעט. זו הרשימה של האינדקסים שמצאתי. אתם מוזמנים להוסיף עוד אם אתם מכירים.

Opinion
RSSFeeds
RSSIndex
Allrssfeeds

המלצה: המשת"פים של חולדאי

פוסט חשוב של לרמן. על האנשים שמקבלים 30 אלף ש"ח בחודש כדי לסחור בנכסי העיר, לחסל את החופים ולסדר את החברים שלהם. ועוד על רון חולדאי.

למה באמת אהוד ברק מפרק את העבודה

אחרי הדיווחים בנושא פירוק מפלגת העבודה, אני עוקב בעניין מסויים – אם כי קשה לי לומר שבצער רב. מה לעשות שזקנת המפלגה המפוארת הזו מביישת את נעוריה, והיא הפכה למפלגה כושלת ומושחתת. זה בלי להזכיר את העובדה שהמפלגה הזו מונהגת כיום על-ידי איש שיש לגביו קונסנזוס רחב אחד: אף אחד בעשור האחרון לא גרם יותר נזק ממנו למדינה. זהו מהמקרים הנדירים שאני מזדהה לחלוטין עם הקונסנזוס.

מה שתפס את תשומת לבי בדיווחים על ההתרחשויות בבית המפלגה, היא העובדה שיותר מהכל חשוב לברק לפטר את העובדים. מדוע? אחד האנשים שהתראיינו לידיעות אחרונות אומר שברק הסביר לו "אם לא אפטר עובדים איך יתייחסו אליי ברצינות?". מוזר במיוחד שהוא ממש דורש לפטר את העובדים עכשיו למרות שהמשמעות המיידית, על-פי הדיווחים, תהיה הוצאה של כ-20 מיליון שקלים על פיטורים.

תרשו לי לנחש שמניעיו של ברק (גם) במקרה זה אינם כשרים. בפיטור עובדי המפלגה הוא ישיג מטרה חשובה בפני עצמה: להוציא את כל מקבלי התשלום ששיכיים למחנות אחרים משלו במפלגה. עם כל הדיבורים על "פירוק", הרי הוא טוען שהוא מנסה להציל את מה שיש, ולכן אני מניח שלא כל העובדים יפוטרו – אז באמת מעניין מי יישאר.

כל הסיפור, בינינו, מגוחך למדי. מהם 120 מיליון שקלים? לא יותר מטעות של פקיד במשרד האוצר (ע"ע האחים יולי וסמי עופר, שקיבלו סכום כזה בגלל טעות). מהם 120 מיליון שקלים למפלגה כזו, לעומת מאות מיליוני השקלים עליהם מוחלים הבנקים לחבריהם בעלי ההון? לעומת המיליארדים ששרים ממפלגת העבודה מחלקים לחבריהם?

 

מיגרנה

במשך רוב חודש יולי התעוררתי כל לילה עם התקפי מיגרנה. עסק ביש. שרדתי את החודש הזה, אבל באמת שיצאתי ממנו בשן ועין. ועם בלוג חדש מיגרנה 101.

במשך 25 שנים עם מיגרנה קראתי המון, ניסיתי המון, ואפשר לומר שאיכות החיים שלי הרבה יותר טובה. בבלוג החדש אני הולך לספר על הבעיה למי שלא מכיר ולא סובל, לתת טיפים ועצות למי שכן, ולפרסם "סיפורי מקרה" שאנשים ישלחו לי.

אם אתם סובלים ממיגרנות בעצמכם בטח לא אצטרך לשכנע אתכם להיכנס. אם אתם לא, אבל מכירים אנשים שסובלים ממיגרנות – אנא, הפצירו בהם לבוא לבקר אותי ולספר לי על המיגרנות שלהם.

לאן נעלם כל הכסף?

תחשבו על תקציב המדינה: 300 מיליארד שקלים. כסף שאמור להיות מושקע במדינה, כלומר בנו – בחינוך, בביטחון, בבריאות, בכבישים, ובכל דבר שאיננו יכולים לממן בכוחות עצמו (כולל סעד, למשל), כי אחרת מה פתאום שהמדינה תקח מאיתנו מסים?

ישראל היא מדינה עם יומרות. היא מתיימרת להיות דמוקרטיה ליברלית, שמכבדת את חופש הפרט ואת זכות הקניין. ההצדקה המוסרית שלה לגביית מיסים (שאמנם אין לה מניפסטציה באף מסמך רשמי דוגמת חוקה, למשל), היא לצורך ניהול המדינה השוטף וייצור של מה שהכלכלנים קוראים "מוצרים ציבוריים". מוצרים (ושירותים) שאם המדינה לא תייצר אותם איש לא יעשה זאת במקומה.

ואכן, אי אפשר לצפות שכל אדם יעניק לילדיו חינוך יסודי ותיכוני, ירכוש נשק להגנתם, ויסלול אוטוסטרדות. המדינה מפקיעה מאיתנו תחומי עשייה מסויימים, מתוקף אמונתנו – או הסכמתנו – לכך שהיא יכולה לעשות זאת טוב יותר, באופן יעיל יותר, ושיתרון הגודל של המערכות הבירוקרטיות יביא תוצאות טובות יותר.

אז מדוע מדינת ישראל מגלגלת מחדש את הכדור אלינו כל הזמן? מדוע איננו יכולים לסמוך על החינוך, הביטחון, הבריאות, הכבישים – שלא לדבר על הסעד? כיצד זה קרה שהחינוך-חינם אינו חינם ושרפואת-החינם עולה כסף ושהעורף חשוף להתקפות טילים והכבישים מסוכנים כל-כך (אם כי פחות ממה שמוכרים לנו, כי אין שום שינוי בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים. זה הכל יחסי ציבור).

יש לכך כמה סיבות אפשריות: ניהול כושל, חלוקת משאבים לא נכונה, בזבוזים מיותרים, שחיתות. המציאות הפוליטית בישראל כוללת כמובן את כל הדברים האלה, אבל איך בדיוק הם מצליחים לבזבז כל שנה 300 מיליארד. שוב, נציג בספרות: 300,000,000,000 שקלים.

ממש מתבקש לשאול את השאלה שנדמה לי שמשום מה אף פעם לא נשאלה במילים אלה: לאן נעלם כל הכסף?

אז מה דעתכם, לאן נעלם כל הכסף?