שוקי גלילי SR

תרומתי הצנועה לפרוייקט הכתיבה הקבוצתית היפהפה של אח"י דקר.     

1
ללטף אותו בכל הזדמנות.
זה נשמע טריוויאלי, אבל זה באמת עד כדי כך פשוט: החתול שלכם באמת זקוק לכמה מאות ליטופים קצרים ביום, לצד שעת הפינוק שבסופה הוא נושך אתכם והולך, או רומז בכיוון כלי האוכל שלו. חשוב מאד לעבור מדי פעם ליד החתול, ללטף אותו, ולהמשיך הלאה. אפשר גם לנשק.
 
2
לתת לו בחטיפים.
הווטרינר שלנו, ד"ר בועז ארד, הסביר לנו מזמן שכל נושא האכלת החתול הוא טרייד אוף של איכות חיים מול תוחלת חיים.

הבחירה של החתולים שלנו ברורה: איכות חיים והרבה (רצוי בפורמט לקיק עם ריח דגים עז).

כמובן שאתם לא חייבים להאביס את החתול עד מוות (אם כי אתם עלולים, כמונו, למצוא את עצמכם עם 20 קילו חתולים). הוא לא באמת צריך הרבה פינוקים קולינריים, והם אפילו לא חייבים להיות משמינים – פשוט חשוב שתיתנו לו אותם בתדירות גבוהה ותגוונו. שימו לב שישנם גם חטיפים בריאותיים – חטיף יבש לניקוי השיניים, חטיף שמנוני לכדורי פרווה, ועוד.
 
3
לתת לו מדי פעם את התחושה שהוא ממש מפריע לכם.
אם לא תתנו לחתול לשבת על העיתון שאתם קוראים, או על הכרית שלכם – בדיוק כשאתם רוצים ללכת לישון – הוא יחשוב שהוא לא מספיק חשוב. ואין דבר נורא יותר ליצורים קטנים באשר הם מאשר להרגיש שהם לא חשובים. זה לא שהחתול לא רוצה שתגנחו מהנאה כשהוא נתקע לכם מול הפנים בזמן הכי לא מתאים, ותעמידו פנים שאתם נהנים – ברור שהוא לא קונה את זה, אבל הוא מעריך את ההשקעה.
 
לכן, גם אם החתולה האפורה שלכם, על חמשת הקילוגרמים שלה, מתיישבת על המקלדת שלכם וגם על ידיכם המקלידות – אל תסלקו אותה; העמידו פנים שאתם נהנים.  ואל תשאלו אותי מאיפה הדוגמא הזו.
 
4
שירו לו שירים.
שירו לחתול שלכם שירים שעוסקים בו. זה יגרום לו להרגיש חשוב. כן, בדרך-כלל חתולים אינם חיות מוזיקליות במיוחד, אבל ברגע שהשירים עוסקים בהם, הם מגלים בהם עניין גדול ורואים בהם סיבה לגרגור עז.
 
איך גורמים לחתול להבין שהשיר עוסק בו? בוחרים שיר שמתאים לשם, ואם יש צורך – מחליפים חלק ממילות השיר בשם החתול. לדוגמא, אם לחתול קוראים יוסי, אתם יכולים לשיר לו את השיר
"יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, מי זה יוסי אם תשאל;
יוסי יוסי יוסי-י החתול הכי שלי".
יתאים גם כל שיר אחר שבו כל שמות העצם הן "יוסי".
 
5
הכירו את האזורים הארוגניים של החתול.
זהו עוד דבר שנראה מובן מאליו, אבל רבים שוכחים שכל חתול והאזורים המיוחדים בהם הוא אוהב שמלטפים אותו – צוואר, מצח, גב או אפילו בטן. אם החתול נאלץ לשכב בתנוחה שתבהיר לכם איפה הוא רוצה שתלטפו אותו, סימן שנכשלתם בתפקידכם.
 
6
דאגו לצעצועים איכותיים.
השכלולים האחרונים בטכנולוגיית הצעצועים לחתולים די מדהימים, אז ממש חבל ללכת על הזבל הרגיל שממילא מגיע תוך חמש דקות אל מתחת לשידה הקרובה. אצלנו הלהיט כרגע הוא עמוד גירוד עם קאטניפ שמחובר אליו חוט צמר שבקצהו קשור כדור מרשרש.
 
7
אל תתרגשו כשהחתול נעלב מזה שאתם לא משחקים בצעצועים שקניתם לו.
אם לא תגידו "מה, אתה לא אוהב את זה?", החתול עלול להרגיש שמשהו חסר. גרוע מזה – אם לא תגידו משפטים כאלה אז הוא עלול לחשוב שאתם קונים לו צעצועים רק כדי לצאת לידי חובה. חוצמזה, שלפעמים כתפיית חזייה או גרב משומשת בשיא הקיץ – שלא לדבר על פקק חצוף, שקית נייר מסתורית, או גליל נייר טואלט תוקפני במיוחד – באמת יכולים להיות צעצועים מגניבים מאד.
 
 
8
המציאו לו כינוי חיבה.
אם תהיתם בשאלה האם החתול שלכם יודע את שמו – התשובה חיובית. הוא לא בא כשאתם קוראים לו, לא בגלל שהוא טמבל שלא מצליח לזכור מילה חשובה אחת (למעשה הוא יודע הרבה), אלא כי הוא לא חושב שזה שאתם רוצים שיבוא חשוב מספיק כדי לקום מהמקום הנוח בו הוא נמצא.
 
אדרבא: מכיוון שהחתול אוהב את שמו, הוא גם אוהב לשמוע אותו פעמים רבות – אם הוא יבוא, אתם תפסיקו להגיד אותו (לכן, באופן כללי, מומלץ לחזור על שמו של החתול פעמים רבות יותר ככל שהוא קרוב אליכם).
 
מניסיון – שם חיבה הוא דבר שמחמיא מאד לחתול; הוא כנראה גורם לו לחשוב שהוא עד כדי כך חשוב שהוא צריך יותר משם אחד. השתמשו בשניהם. הוא עדיין לא יבוא כשתקראו לו – אבל הוא ישמח.
 
9
תעשו לו אח.
אם יש לכם רק חתול אחד בבית, אז כדאי שתקחו עוד חתול אחד לפחות.
לפעמים זה מסובך להכניס חתול חדש הביתה, ובהתחלה זה כואב, אבל אחר-כך יוצא החוצה וכולם שמחים, ופתאום איזה יופי – הוא דופק לו כאפה בפנים, עם ציפורניים… טוב, אולי אתם לא צריכים עוד חתול.  
 
10
תאהבו אותו.
כמו בני-האדם, ולא משנה כמה הם פלגמטיים – כל החתולים זקוקים לאהבה. החתול, כמו כל פולנייה, פשוט רוצה שתביעו כלפיו את האהבה בדרכים מיוחדות. אבל כמובן שזה לא מוציא אתכם מחובת האהבה וההתמסרות המוחלטת – לא מספיק לעשות מה שהחתול רוצה; אתם גם אמורים ממש ליהנות מזה.
 

אני מתנצל מראש בפני אלו שמתעניינים יותר בשלום ופחות בחומוס, או שנמאס להם מחומוס, או שגולשים גם ישירות לבלוג החומוס ואולי יכעסו שאני ממחזר (אגב, הגירסה שכאן יותר מעודכנת).

בכל אופן, יש פה סיפור טוב.

סמירה חמדון היא אמריקנית ממוצא לבנוני, שעובדת באוניברסיטת הרווארד. בשעות הפנאי, היא מכינה את האוכל שהיא מכירה מהבית, ובחודשים האחרונים החלה למכור אותו בחנות מקומית בשם פורמג‘יו קיטשן (Formaggio Kitchen), לדבריה הוא נמכר מצויין. מדובר, רק שתבינו, בעיקר בחומוס, סלט חצילים וטבולה, שהיא מכינה בלי לשמר ובלי לקלקל ומוכרת כשהם טריים.  

שמחתי לראות את התגובה שלה, כי רוב המגיבים הערבים בבלוג האנגלי רואים שמדובר בבלוג של ישראלי ונוטים להיות פחות ידידותיים ממנה. סמירה, שעושה רושם של בחורה ממש מצויינת, לא רק שלא רק שלא חושבת שאנחנו – ישראלים ולבנונים – עומדים משני צידיו של מתרס כלשהו, אלא עובדת ומיודדת עם ישראלים, ואולי אפילו יהיה לה משקיע ישראלי.

בקיצור, אם אתם לא מפחדים מקצת אנגלית ורוצים לקרוא סיפור מצויין, תגלשו לכאן.

הכת הסיינטולוגית מייסודו ל. רון הובארד, מצליחה לשבור כל פעם שיאים של חוסר נלאות. אני יודע זאת היטב בזכות הספאם הבלתי נלאה של כל מיני עמותות בלתי-קשורות לכאורה, שנוחת מדי פעם בתיבת הדואר שלי ומעדכן אותי בעניינים הקשורים ל"אושר", "פשעי הפסיכאטריה" ו"השימוש בתרופות מרשם לסימום המונים". מדי פעם מתווספים עדכונים בעיתונות היומית.

במוסף ידיעות תל-אביב ראיתי לפני מספר שבועות ידיעה, שסיפרה שאחת מתנועות הקש של הסיינטולוגים מציעה "סדנאות" למפעילי קייטנות שונים, כביכול באישור ועידוד ממשרד-החינוך, ועם מכתב ברכה משרת החינוך לשעבר לימור לבנת.

(זה אחרי שלפני כשלושה חודשים הופצו באימייל מסריו ותמונותיו של נשיא תנועת "ילדים למען זכויות אדם", ילד בן 13, שמקיים אירועים שונים – לכאורה בשליחות הסיינטולוגים. באחת התמונות, הוא מופיע עם שרת החינוך הנוכחית, יולי תמיר, שנקלעה כנראה לפוטו אופורטוניטי המביך הזה בדרכי ערמה).

במוסף של ידיעות לא התעצלו, פנו למשרד החינוך וקיבלו הכחשה נמרצת.

היעד הבא: בנות אולפנא
בספאם החדש שקיבלתי מהנ"ל, הם כבר מציגים שיא חדש של טיפשות או חוצפה – תחליטו בעצמכם – ומספרים על הצלחותיהם עם – לא תאמינו – בנות תיכונים דתיים.

כמובן שגם האימייל הזה חתום על-ידי "העמותה לשגשוג וביטחון במזרח-התיכון" ורק בתחתיתו, באותיות הקטנות של הודעת זכויות היוצרים, יוצא המרצע מן השק:

© 2007 The Association for Prosperity and Security in the Middle East. All rights reserved. The Way to Happiness and the "Road & Sun" design are trademarks  owned by L. Ron Hubbard Library in the USA and in other countries  (trademark registration  issued and other registrations pending) and is used with permission.

(ההדגשה שלי)

הפעם, תחת הכותרת "בס"ד הולך טוב עם הדרך אל האושר®" הם מספרים דברים שלא פורסמו בעיתון:

"העמותה לשגשוג ובטחון במזה"ת מקיימת שעורים וסדנאות בכל רחבי הארץ בנושאים: 'מהו אושר?' ואודות הקשר בין "אושר, דיכאון ואלימות'… כאן למטה תוכלו לקרוא מה שכתבו לנו תלמידות תיכון דתי, בתום הרצאה מסוג זה. שמחנו לראות שגם בנות מאמינות הזוכות לחינוך ערכי, נעזרו והפיקו תועלת אישית מהערכים האוניברסאליים שבחוברת הדרך אל האושר, שעליה מושתת הסדנא."

אני שואל את עצמי אם ייתכן שהפעם הם באמת עברו את הגבול, והאם ייתכן שמצאנו נושא חדש עבור ח"כ יעקב כהן וחבריו לעסוק בהם. שלא לדבר על אי אילו פשקווילים עסיסיים, בסגנון

"
אלליי! יהודים הצילו!
עכו"ם מפתים בנות ישראל כשרות לעבודה זרה
וכוחות סיטרא אחרא מסייעים בידן!
"

והנה מכתב שכתבתי בנושא לשרת החינוך יולי תמיר.