מדד אוגוסט נותר ללא שינוי, והאינפלציה מתחילת השנה מסתכמת ב-1.7 אחוזים. כל תלמיד שנה א' לכלכלה יוכל להגיד לכם מה המשמעות המעשית: מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה מדיניות כלכלית מרחיבה.
כלומר, הממשלה יכולה להגדיל את הוצאותיה, לא לקצץ בתקציבים, ולממן את הוצאות מלחמת לבנון השנייה מהמיליארדים העודפים ששוכבים בקופה כאבן שאין לה הופכין שעה שהארץ מדממת.
כשהתקציב היה גרעוני, וריחפה סכנת האינפלציה, היה לכלכלני האוצר תירוץ מצויין מדוע צריך לקצץ. ועכשיו? מה הסיבה למדיניות המוזרה הזו? אם להאמין לזוכה פרס נובל, פרופ' ג'וזף שטיגליץ (הרחבתי עליו ועל השקפתו ברשימה הזו) מה שעומד מאחורי המדיניות הכלכלית של האנשים הללו הוא לא שכל ישר אלא אידיאולוגיה פנאטית.
וכדי לשכנע, האנשים היהירים והמסואבים האלה לא בוחלים בשקרים. הנה למשל ראיתי את הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מתראיין לפני מספר ימים באחת מתוכניות הטלוויזיה, ומסביר מדוע המדיניות הכלכלית הזו הכרחית כביכול. המראיין שאל אותו – אם חסר כסף מדוע לא לבטל את הרפורמה במס? הממונה אמר את התירוץ הידוע: בתנאי השוק הגלובלי, האנשים העשירים יכולים להוציא את כספם בקלות מהארץ, ולהעביר אותו למקום בו ישלמו פחות מס.
אלא מה, הרפורמה בכלל לא נוגעת באנשים האלה. הרפורמה משנה את מדרגות המס על הכנסות מעבודה (שכירים) ומיגיעה אישית (עצמאים), ונוגעת רק בקושי ברווחי ההון ובמס החברות, שהם אותו "כסף של עשירים" שלכאורה קל להעביר ממקום למקום.
כשלעצמי, אני לא בעד הגדלת המיסים – הרי מה שלוקחים מאתנו ממילא מספיק כדי לדאוג לכולם, ולא רק למאיון העליון ולבעלי הג'ובים – אבל אם מודאגים באוצר מהקטנת ההכנסה הפנויה של הישראלים, אז עדיף שיהדקו את הפיקוח על הבנקים. הרי הבנקים כבר מזמן עושים את רווחי העתק שלהם מהכיס שלנו ולא מעשירי הארץ. להם הם מוחקים חובות ואותנו הם עושקים בלי חשבון ובלי תחרות – שזה גם לא חוקי.
מכיוון שהממונה יודע את כל זה, לא נשאר לי אלא להסיק שהוא פשוט חמד לצאן. עבד על המראין והצופים. כי הרי הוא כלכלן ואנחנו אהבלים שאפשר למכור להם מה שרוצים.
שקר תקציב הביטחון
בכלל, אפשר למכור לנו כמעט הכל. למשל, לספר לנו שזהו המחסור בתקציבים שגרם למחסור בימ"חים. שאלפי חיילי צה"ל הגיעו ללבנון ללא אפודים או נעליים או מחסניות, מכיוון ש-50 מיליארד השקלים של תקציב הביטחון, כחמישית מתקציב המדינה, אינם מספיקים.
כמובן שזהו שקר גס, ותקציב הביטחון הוא דווקא זה שצריך לקצץ בו ולא להגדיל אותו. כדי לצייד כראוי את כל חיילי צה"ל שהשתתפו במלחמה נדרשה הוצאה של כמה מיליוני שקלים, כפרומיל מתקציב הביטחון.
הבעיה היא לא שאין מספיק כסף, אלא על מה הולך על הכסף. תשובות לדוגמא: קצינות בקבע שמכינות את השיעורים של ילדי האלופים. משכורות עתק ל"מומחים" בעלי דרגות ייצוג, שגוייסו לצה"ל כדי לשחק סוליטייר. קומבינות של תוספות שכר כנגד השתלמויות מצוצות מהאצבע, והעסקת קבלני משנה דרך מכרזים תפורים.
או יחידות מילואים שמגייסות בכל שנה 150% מתקן המילואים שלהן, ויותר, לכאורה לצורך אימונים – אבל למעשה, כדי לקבל עוד כמה שקלים על כל חייל מילואים, גם במחיר של הוצאה גדולה פי כמה למשרד הביטחון על תגמולי מילואים.
יש דוגמאות שאני מכיר באופן אישי וראיתי במה עיני, וגם שמעתי הרבה סיפורים מאנשים אחרים. רבים מכם יודעים במה מדובר. אולי הגיע הזמן להתחיל לדבר על זה?
בכל אופן, שלא יהיו לכם טעויות: צה"ל יכול היה לעלות לנו חצי, והביטחון לא היה נפגע בגרוש.
איך נראה תקציב שמנוצל היטב
כדי להבין שהבעיה היא לא חוסר תקציב אלא אופן השימוש בתקציב, כל מה שצריך לעשות הוא להתסכל על תל-אביב ולהשוות לחולון. בתל-אביב הולך הון עתק על כל סוגי הבזבוזים והשחיתויות, סניפי טיפת חלב נסגרים כדי לממן כרטיסים למופעים וחוגים במתנ"סים נסגרים כדי לממן עוד "יועצים". חולון, לשעבר חוליה מרכזית בשרשרת החוב"פית, הפכה מעיר נבולה לגן פורח. הפכה לאחת הערים היפות בישראל, כי יש לה ראש עיר שאיננו מושחת ובמקום לעשוק את התושבים שלו משקיע בהם.
